מגן אברהם סז

1יכול לטעם . אם יש בו מלח או תבלין (רש"י) דלא קביל עלי' שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה לא מקרי אכילה ושתי' ואפשר דאפי' כוונתו להנא' עצמו שרי כמ"ש בי"ד רסי' רל"ח דכל שלא אכל כשיעור מקרי טעימה ולא אכילה וכ"מ ברוקח עמ"ש סי' ר"י:

2רביעית . הלוג היינו ביצה ומחצ' (ב"י):

3בכל ת"צ . דבשלמא בתעני' שקבלו מעצמו י"ל שלא קבל עליו אלא הנאת אכיל' משא"כ בת"צ:

4מעט מעט . כ"כ הרב"י בשם הג"מ ורוקח וז"ל טעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולא יטעום רביעית בחיך בפעם א' אלא מעט מעט ולרוקקו ומ"כ בסי' ישן בשם רי"ץ גיאו' שבכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מכאן אסור עכ"ל ועסי' תרי"ב:

5ויש אומרים שאפי' וכו' . ומותר לטעום כמה פעמים כל פעם רביעית (רשב"א סי' רס"ז):

6לא כשר . צ"ע דזה לקוח מדברי ת"ה דס"ל דבכל ת"צ אסור לטעום אבל הרב"י שפסק לעיל דוקא ביה"כ וט"ב אסור טעימ' א"כ למה כ' הכא לא כשר וצ"ל דמיירי ביתר מרביעית:

7ואפילו יש במים . כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעו' לא מתהני אפי' ביותר מרביעי' ועוד דדוקא משאר משקין מתהני אבל ממים לא מתהני אפי' ביותר מרביעית (ת"ה) ולטעם זה אסו' לרחוץ בשאר משקין ביות' מרביעי', ונ"ל דבדבר שאין טוב לשתיה מותר כגון בחומץ בסי' תרי"ב ס"ט בהג"ה:

8ומותר ללעוס כו' . כיון דהנאה לא קבל עלי' (מרדכי) משמע דאף שאר אוכלין מותר ללעוס ולפלוט משמע לפי מ"ש רמ"א בס"א דבכל ת"צ אסור טעימה א"כ ה"נ אסור ללעוס וא"כ תימה היאך כ' רמ"א בלבד ביה"כ דאסור הל"ל בכל ת"צ אסור לכן נ"ל לאסור בכל ת"צ וגם בבד"ה כ' להחמיר וכ' הא דאמרי' כס פלפלי פטור היינו מפני ששורפין הגרון ומזיקין לו משא"כ בקנמון ושאר בשמים עכ"ל, כ' האגודה פ"י דיומא מותר לבלוע הרוק ביה"כ ובב"ח סי' תרי"ב משמע קצת דלדידן דקי"ל דאפי' אוכלין שאין ראוים לאכילה אסור לכתחלה גם הרוק אסור לבלוע ול"נ דמותר ברוק כיון שאין כונתו כלל לאכילה וכ"ה בס"ח עמ"ש סי' צ' סי"ג: