מגן אברהם סא

1וחוזר ואומר . ובמקום שלא נהגו לחזור אין מוחין בידם [פ"ח בשם ר"ל חביב סי' ע"ג ור"מ אלשקר סי' ט"ו ורש"ך סי' ל"ג ורא"ם ח"א ס"א וע"ש סי' ב']: ובספר עשרה מאמרות מאכ"ח ח"א סי"ג כ' דש"ץ אינו אומר בלחש אמת ויחיד אומר בלחש אמת ואינו חוזר ואומר אמת ונמצא דהוי רמ"ח תיבות מכוון אבל אם אומר בלחש אמת וחוזר ואומר אמת הוי רמ"ט תיבות עכ"ל, ובזה מיושב פשטא דתלמודא דקאמר אינו חוזר ואומר אמת, והרב"י נדחק בזה ע"ש אבל ר"מ אלשקר כתב שי"ל גם פעם הראשון אמת שלא להפריד ביניהם ואמת השני אינ' מן המנין אלא נוסח ברכת אמת ויציב הוא:

2אין איסור . אבל אינו אומר אמת לחודי' עם הש"ץ דהוי כשמע שמע [ד"מ] וכתב בכ"ה שאין משתקין אותו ודוקא אם שהה בנתיים:

3בט"ו ווי"ן . ובערבית יכוין בוי"ו שבואמונ' (כתבים) ובי"מ כ' שאמת לבדה עולה במקום ג' שמות הנ"ל:

4יאמר אל מלך נאמן . ובמט"מ כ' שרש"ל לא רצה להפסיק, ובב"י משמע שמנהג קדמונים הוא וכ"כ הב"ח:

5צריך להאריך בחי"ת . ומגדול עוז כתב וז"ל קבלתי מרבותי איש מפי איש הגאונים כי האל"ף כמעט חוטפין בה למיעוט ההתבוננות בה ומאריכין בח' שליש ובד' שני שלישי' והנסתר סוד מופלג עכ"ל:

6ידגיש . מצאתי בשם מהו' יוסף קלמנק"ש שאין הכוונ' לקרותה בדג"ש שהרי אין בה דג"ש אלא הכוונ' שיטעימנה בפה יפה וגם הרב"י כתב שאין להדגישה יותר מדאי. בשל"ה קרא תגר על המדגישים יותר מדאי ונראה כאלו הד' נקודה בשו"א:

7שמע ב"פ . ומה"ט אסור לומר שמע בכל פעם שאומרים בסליחות ויעבור (ל"ח) ובשל"ה כתב דנכון לאומרו ע"ש וכנ"ל מאחר שמפסיק הרבה בנתיים לא מיחזי כשתי רשויות:

8על מטתו . משמע דוקא על מטתו כדי להשתקע בשינה מתוך ק"ש אבל במקום אחר אסור לקרות הפרשה ב"פ:

9שלא יאמרו . וב"ח כתב כיון שכל הקהל אומרים אותו ליכא קפידא וכמ"ש בב"י ע"ש ואישתמיטתיה גמרא פ"ד דסוכה שהיו אומרים אנו ליה וליה עינינו ופריך בגמרא והא אמרינן האומר שמע שמע משתקין אותו, והתם כולם היו אומרים אותו אע"כ אפילו כל הקהל אומרים אותו אסור:

10ב"פ אמן . וב"י חולק וכתב דמותר דהא כתיב קרא אמן ואמן ואין לחלק בין אומר בוי"ו או בלא וי"ו וכ"כ הבחיי פ' בשלח והמכוון וכופל אמן אמן זוכה לשני עולמות וכן אמר דוד סוף מזמור מ"א עכ"ל:

11צ"ל ברוך שם כו' . ואם לא אמר בשכמל"ו אין מחזירין אותו [ב"ח ש"ג] ולבוש כתב שאפי' אמרו ולא אמרו בכוונה צריך לחזור וכ"מ רס"י ס"ו:

12בכל לבבך . פי' שיקרא בענין שישתמע שהם שני למדי"ן, אבל מ"מ צריך מקף בנתים כי בלא מקף צריך לקרות בכל בחול"ם ובמקף בקמ"ץ [ב"י רד"ק]:

13יניח הנד . פי' שב"א הנחטפת נקראת נח כגון בסוף תיבה או באמצע תיבה הבאה אחר תנועה קטנה ונד נקרא שב"א המתנועעה כגון בראש תיבה או באמצע תיבה אחר תנועה גדולה וסי' תנועה גדול' פתוחי חותם רק החיר"ק כשיש יו"ד אצל' נקראת ת"ג וכשאין יו"ד אצלה נקראת תנועה קטנה:

14המדקדקים מחמירים . ובלבד שיכוין כי הנגינה למי שלא הרגיל בה מפסיד הכוונה [ד"מ]:

15כשיאמר וקשרתם לאות כו' . כצ"ל:

16בקול רם . ובתשובת ר"מ אלשקר סי' ו' נתן טעם בשם רבינו האי ורשב"א דאין לקרותה בקול רם אולי יבטח אחד על השמיעה ולא יקרא בעצמו ע"ש ובכ"ה כתב בשם הרא"ם ח"א סי' מ"א שומע ולא קרא יצא ועיין בספר ת"ד בשם הראב"ד עכ"ל עמ"ש סי' נ"ט ס"ד: