מגן אברהם צ

1ואפי' אינן גבוהין ג' . דאין יכול לכוון משום ביעתותא וא"כ זקן או חולה דשרי צ"ל הטעם דלא הטריחוהו חכמים או י"ל דמ"ש דשרי בזקן וחולה מיירי בגוונא דליכא ביעתות' ועס"ג גבי אילן. והב"ח מתיר בכל ענין אם אין גבוהים ג':

2זקן או חולה . שקשה לו לירד מעל המטה:

3להשמיע לצבור . ועכשיו נהגו שהמקום שהש"ץ עומד הוא עמוק משאר הב"ה משום ממעמקים קראתיך ה' וכ"כ האגודה ואפשר דמשום הכי אמרי' בגמ' בכל דוכת' יורד לפני התיבה ההו' דנחית וכו' ועב"י סימן ק"ן שמפרש בע"א:

4או חלונות . איתא בגמרא לא יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות ואף על גב דצריך שיתן עיניו למטה כמ"ש סי' צ"ה ס"ב מ"מ כשנתבטלה כוונתו ישא עיניו לשמים לעורר הכוונה:

5י"ב חלונות . הטעם ע' בזוהר ויקהל:

6לא יתפלל כו' . הקשו התוס' הכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה וי"ל דשדה היינו הר המוריה כדאמרינן אברהם קראו שדה א"נ הטעם שלא יפסיקוהו עוברי דרכים ויצחק התפלל בבקעה במקום דלא שכיחי עוברי דרכים ע"כ, והרב"י דחה פי' השני משום דאמרי' בגמ' חציף עלי מאן דמצלי בבקת' ולתי' השני אין הטעם משום חציפות לכן פי' ב"י הטעם כמ"ש כאן בש"ע ול"נ לקיים פי' התוס' וה"ק כשהוא מתפלל בבקעה הוא חצוף שמראה בעצמו שאפי' יעברו עליו כל עוברי דרך לא יתבטל מכוונתו וע' בזוהר בשלח ע' ק"ה הקשה שם קושיא זו ומשמע שם דדוקא בבית יש להתפלל ופשוט דעוברי דרכים מתפללים בשדה:

7ולא בחורבה . מוכח בגמרא דמוטב להתפלל בדרך מבחורבה ואם מתיר' שיפסיקוהו עוברי דרכים יתפלל תפלה קצרה עסי' ק"י:

8מפני חשד . שיחשדוהו שיש לו שם זונה ואי' בגמרא חורבה דקיימה בשדה ליכא חשדא דלא שכיח שם זונה (ע' בא"ע סי' כ"ב ס"ה) ובחורבה חזקה ליכא למיחש למפולת ואם שנים נכנסין שם ליכא למיחש למזיקין אם לא שידוע שרגילין שם מזיקין ואבוקה כשנים וירח כשלשה:

9והוא הפך הצד כו' . דעיקר קפידא שהקהל הופכין פניהם למזרח והוא למערב ואם עומד במזרח ב"ה מחזיר פניו מב"ה למזרח שצריך להתפלל לרוח שהצבור מתפללין, וי"מ בהיפך דעיקר קפידא שיחזור פניו לב"ה ואפילו עומד במזרח יהפוך פניו למערב:

10לדברי שניהם . שלא יתפלל אלא במערב ויחזור פניו לבה"כ:

11יש להחמיר כו' . ואף על פי שאינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללים מ"מ כיון שאינו מתפלל בהיפך לית לן בה (ב"י תר"י) והב"ח כ' כאן מה שכתב ולא ידענא מאי קא קשיא ליה:

12כשניכר שמחזיר . שעומד בחצר בה"כ:

13הסמוך לבה"כ . וה"ה בעזרה (ב"י בשם הרמב"ם) דלא כע"ת:

14אסור לעבור . ומוטב שיהלך אחורי אשה ולא אחורי ב"ה בשעה שמתפללין [גמרא]:

15עם הצבור . אף על פי שיכול להתפלל בביתו בי' מ"מ ברוב עם הדרת מלך עסי"ח וס"ס תר"ץ:

16אנוס . פי' שתש כחו אף על פי שאינו חולה דאם היה ר"נ חולה א"כ מאי שאל לו מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא אלא ע"כ שלא היה חולה ממש:

17יכוין להתפלל וכו' . ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף י' ובסמ"ג משמע שר"נ לא היה רוצה להטריח י' אנשים שיבואו אצלו: משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מקרי בשעה שהצבור מתפללין ואיתא שם בתוס' דאם מתפלל בשעה שהצבור מתפללים אין תפלתו נדחית אבל אינה נשמעת אלא עם הצבור בבה"כ מיהו אפשר דדוקא בשעת חרון קאמרי עמ"ש ס"ס תקצ"א:

18וה"ה בני אדם הדרים בישובים כו' . ונ"ל בימות הקיץ שהצבור מאחרים תפלת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמ"ש סימן פ"ט ס"ו וסימן רל"ב לכן מוטב שיתפלל תכף בהנץ החמה:

19בזמן שהצבור . פי' בשעת שהקהילות ישראל מתפללים [סמ"ג] וכתב בשל"ה דף קכ"ח ובאשכנז שנהגו להקדים ערבית כמ"ש סימן רל"ה יחיד הדר בכפר או בדרך צריך להמתין עד צאת הככבים ועמ"ש סי' רל"ו:

20אסור לו להקדים . אפילו רוצה לצאת חוץ לבה"כ [ריב"ש סי' ע"ה]:

21השעה עוברת . דהיינו שהזמן קצר כל כך שבעוד שיהלך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד [ב"ח] ולשון תר"י לא משמוע כן אלא אפי' בבית הכנסת שרי: איתא בגמרא דאם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הצבור ובבית הכנסת אף זה אסור ועסי' קי"ד ס"ב דאם הוא חולה או אנוס אף בבית הכנסת שרי כ"כ הב"ח שם דלא כב"י:

22מי שיש לו בה"כ . ואם יש ב' בה"כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש [ב"מ דף ק"ז]:

23נקרא שכן רע . דכתיב כה אמר ה' על כל שכני הרעים וגו' הנני נותשם מעל אדמתם:

24מצוה לרוץ . עד פתח בה"כ ובב"הכ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה וביראה, [ע"ה ש"ל]:

25בשבת שאסור . ואף בחול נוטל א' מת"ק ממאור עיניו:

26כשיוצא . אבל אם יוצא ע"מ לחזור מצוה לרוץ כדי שיחזור מהר [הכותב בע"י] ול"ח חוכך בזה מפני חשש הרואים ול"נ דאין כאן חשש דכל שלא יצאו הצבור מב"ה מסתמא דעתו לחזור ועוד דמוטב שיחשדוהו מלבטל הוא עצמו מלשמוע קדושה או קדיש וכ"כ של"ה דף ע"ד דהיוצא מבה"כ לבית המדרש ירוץ:

27מותר לרוק . ושדי ליה לאחוריה וכמ"ש סימן צ"ז ס"ב עד"מ בשם א"ז והרוצה שלא ירוק תדיר בב"הכ ילעוס קודם כניסתו שורש שקורין לקרי"ץ אבל בעי"ה ובעט"ב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע הרוק בולע המתיקות [ס"ח סי' רנ"ג]:

28שימנה עם הי' הראשונים . ודוקא שיתפלל שם עמהם והאר"י לא היה אחד מן הראשונים כי הוצרך לפנות שהיה לו חולי וגם כדי שילך מעוטף בטלית ותפילין לבה"כ וזה א"א קודם היום [הכוונות] עמ"ש סי' כ"ה ובזוהר אי' בנשא ע' רל"ט שיתאספו י' ויבואו ביחד לבה"כ:

29חייב חבירו להמתין . וב"ח פסק בשם תר"י דאם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים עמהם תפילתו אין חבירו חייב להמתין דמוכח' מילתא דאדעת' דהכי נכנס שאינו מפחד ע"כ ומ"מ משמע שר"י היה ממתין גם בכה"ג:

30צריך לילך שם . אם יכול לבוא שם בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי וכמ"ש סי"ז וק"ו הוא [ל"ח]: איתא בגמ' פ' שלשה שאכלו דר"א שחרר עבדו להשלימו לעשרה אף על גב דעובר בעשה כשמשחרר עבדו מצו' דרבים שאני וכ"כ התוס' פ"ק דשבת וכתב הרא"ש אלים עשה דרבים דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל דהיינו עשה דמקדשין השם בעשרה ברבים ואפי' הוי מילתא דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה אפ"ה דחי עשה דיחיד דלא מסתבר למימר דמיירי בעשה דאורייתא כגון לקרות פ' זכור שהוא מן התורה עכ"ל ובפ' אלו מגלחין כ' דדוקא היכי דזיכא רבים כגון הכא מקרי עשה דרבים והר"ן פ' השולח כתב דלעולם בהם תעבודו לאו עשה גמור הוא או י"ל כיון שאינו עושה לטובת העבד ליכא עשה כלל והוי כמוכרו לו עכ"ל וצ"ע דאם כן מאי קפריך בגמרא מצוה הבאה בעבירה היא דלדבריו ליכא עבירה כלל ועבי"ד סימן רס"ז סע"ט וב"י שם:

31למחוז חפצו . וא"ת הא אמרינן בגמ' ד' ו' אם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו דה"ל לבטוח בשם ה' וי"ל דהתם כשהלך בעירו לאיזה עסקים אבל יוצא בדרך לא הטריחו כ"כ:

32והוא שיתפלל בי' . ואף על גב דבב"הכ איכא רוב עם הדרת מלך מ"מ בב"המ עדיף שאין לבטל למודו מפני התפל' דמצינו ר"י הנשיא שלא היה מתפלל אלא משנה לשנה כמ"ש תר"י וקשה דבסי' רצ"ח סי"ד אמרי' דמבטלים בית המדרש משום ברוב עם הדרת מלך וצ"ל דשאני התם שאינו אלא שעה מועטת לא חשו חכמים וכ"מ בתר"י פ' אלו דברים ע"ש:

33יקבע מקום . וגם כשמתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית:

34מקום קבוע . ונ"ל דתוך ד"א חשיב מקום א' דא"א לצמצם:

35שיעור שני פתחים . לכל הפירושים משמע אם מקומו אצל הפתח ואינו פתוח לר"ה ושוהה שיעור ב' פתחים שרי וצ"ע שהשמיט דעת הטור דסבר דבירוש' יליף מקר' לשקוד על דלתותי וכ"כ הב"ח וא"כ לעולם יכנס לפנים משני דלתות ולכן נהגו לעשו' אכסדר' לפני בה"כ: מכבדין בפתח בה"כ שיכנס הגדול תחילה הואיל וראוי למזוזה ברכות פ"ז ועבי"ד סי' רמ"ב:

36ארון ותיבה . וכב"י וה"ה מטה דידן העשוי לשכיבה מקרי קבוע והב"ח חולק וסובר דלא מקרי קבוע דלפעמים נוטלין אותה ומעמידה במקום אחר ומוכיח כן מהתוס' ואין דבריו מוכרחים דהתוס' קאי על המקשן שנ"ל להמקשן דמטה (לא) מקרי קבוע ומיירי במטה דידהו כמ"ש הרב"י, וצ"ע דנהגו להתפלל לפני השטענדר שמניחין עליו הסידורים והוא גבוה י' ורחב ד' וא"ל משום שצורך תפלה הוא דהא שלחן ותיבה נמי צורך תפלה הוא ואפ"ה לא שרי אלא בקבועין וא"ל משום שאינו רחב ד' מלמטה והא מטה נמי אין רחב למטה ד' דמסתמא לא איירי בסתומה למטה עסי' פ"ז ובש"ג במרדכי כתוב וז"ל דוקא דבר גבוה י' ורחב ד' אבל ספסלים וכיוצא בהן לא חשיב דעיקר מילתא שלא יתפזר ראות עיניו אנה ואנה ולא יוכל לכוון ובדבר מועט לא אתי להכי כל זמן שלא יחזיר פניו אל הכותל וחזי' לרבנן קשישי דאמרי הכי עכ"ל לפ"ז בעומד באמצע אין לחוש אם מפסיק דבר ובפוסקים לא משמע כן עסי' צ"ח ס"ד ובתשובת הרשב"א סי' צ"ו משמע דתיבה לא מפסקי הואיל והיא תשמיש ב"ה ע"כ:

37הבגדים המצויירי' . ונ"ל דגם בכותל בה"כ אסור לצור ציורים נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש ועבי"ד סי' קל"א:

38אם הרחיק ד"א . משמע דאפי' לפני רבו שרי וכ"פ בד"מ וב"ח וש"כ בי"ד סי' רמ"ב דלא כמ"ש בב"י:

39אחורי רבו . אבל לפני רבו אסור [ד"מ ב"י]:

40ישתוק כו' . ול"ד למ"ש סי' ע"ח דא"צ להפסיק דהתם יהי' הפסק גדול שיצטרך לפשוט בגדיו וללבוש אחרים אבל הכא שתיקה לא מקרי הפסק וכן הליכה ממקומו לא מקרי הפסק כ"כ כמ"ש סי' ק"ד ס"ג כנ"ל וע' בלבוש דכתב דלעיל מקרי אונס כיון ששותתין לו בגמרא משמע דגברא דחויא הוא וכמ"ש סי' ס"ה ע"ש: