מגיד דבריו ליעקב סז

1ויברך את יוסף וכו' את הנערים. ופי' בזוהר ברכתא דבנין וכו' אע"פ שהוא שלם מצדו אין תענוגו שלם עד שיגמור שלימות בניו כמשרז"ל יה"ר שיהיו צאצאי מעיך כמותך משא"כ אם לא היו לו בנים א"צ לזה והבן החכם מבקש הכל בשביל תענוג אביו ואביו בראותו כי כן נותן לו בשביל בניו וזהו והשיב לב אבות וכו'. וזהו ענין ברכות שמברכין לאביהם שבשמים.

2לא יהיה לו גדלות בזה שמתפלל בכוונה כי הוא רק כבן כפר שאין בא לפני המלך בשום פנים רק כשנאבד בן אצל המלך והוא מביא אגרת ממנו אזי מניחין אותו בעלי המשמר ועייל בלא בר ואדרבה מקריבין אותו לפני המלך, כך כשמביאין ניצוץ קדוש למעלה שהוא נושא את בן המלך אזי הכל מקרבין אותו יחשוב שעולם הדיבור מדבר בו עולם גדול כזה שבו נבראו כל העולמות כדאי' בהבראם שהוא בה' מוצאות הפה ועי"ז יחשוב בתפארתו ית' כל חיות העולמות הוא מהדיבור והדיבור הוא עולם היראה וכביכול שכינה מצמצמת את עצמו ושורה בדיבורו בפיו כדאי' בספר יצירה קבען בפה ואם הדיבור כך הוא מה הוא עולם המחשבה ועוד אורות מצוחצחות אשר א"ס וחקר כשיתחיל לחשוב יאמר בלבו כי זה צמצם א"ע כביכול עולם המחשבה במוח מדת חו"ב עולם גדול כזה ראוי לבייש מפניו.

3לא יתפלל על שחסר לגופו , רק יחשוב שהוא חלק אלוה ממעל ועל שחסר לאותו חלק ע"ז הוא מתפלל, ואם הוא מתפלל כך אע"פ שלא נעשית בקשתו בעולם העשיה מ"מ לאותו החלק נעשה בקשתו בעולמות עליונים וזהו אל תבקש גדולה לעצמך שתהא הגדולה לעצמך כי זה הוא פניה וזהו נק' מתפלל לשמה פי' לשם הדיבור שהדיבור מתאוה ומשתוקק להיות דבוק במחשבה וכשמדבר באהבה ויראה הקול והדיבור משתעשעים זה עם זה והחכמה משגחת ע"ז ומתענגת כאב שמתענג מבנו שהמחשבה משתוקקת לבוא בקול כדי שיבא בדיבור: