מגיד דבריו ליעקב ט

1כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף נחרב , פירש שאדם שיש לו גדלות והעושה זה כביכול שעושה א"ע גבוה מהשכינה כמ"ש אין אלהים כל מזמותיו מי אדון לנו והשכינה נקרא אדנ"י ונקרא בית הכנסת כנודע וזהו גבוה מבה"כ לסוף נחרב אדם זה סוד הנק' בפסוק אפרוחים ובצים ובנים הם סוד עיבור וקטנות וגדלות, ובזה מתורץ הפליאה בפסוק שפתח באפרוחים וסיים בבנים.

2איזוהו שוטה המאבד מה שנותנין לו פירש כי עיקר האדם הוא הצלם דמות אדם שבו וכדאיתא בזוהר כשחיה דורסת את האדם בוודאי נדמה לה כבהמה והלך ממנו דמות אדם מחמת העבירות שעשה, ואדם בגימ' מ"ה וזהו פירש איזוהו שוטה המאבד מ"ה ר"ל צלם אדם גי' מ"ה שנותנים לו מעולמות עליונים (ונקרא שוטה אם אבד זה מחמת שטות כי אין אדם עושה עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות).

3אמור אל הכהנים בני אהרן וגו' פי' אמור אל הכהנים המוכיחים את העם שהם דבוקים במדת חסד המשפיעים שגם הם משפיעים שמחזירים את העולם למוטב לכן נקראו בני אהרן מדת חסד אמור אליהם לנפש לא יטמא בעמיו ר"ל בשעה שעומד להוכיח את העולם לא יהא לו גדלות ואיזה פנייה בזה כי בזה הוא מאבד ומטמא נשמתו וז"ש לנפש ר"ל יהא זהיר שלא יאבד ויטמא את נפשו וז"ש לא יטמא בעמיו ר"ל בשעה שהוא בתוך עמו ומוכיח אותן.

4פירש הפסוק לדעת בארץ דרכיך לדעת כמו וידע האדם לשון זיווג, פירש אנו מתפללים להש"י שיזווג עם הארץ וזהו לדעת בארץ פירש השכינה דרכיך לשון זיווג דביאה איקרי דרך.