מלבי"ם על דברים טז:ט

1[קפה] שבעה שבועות תספר לך , ר"ל ופנית בבקר והלכת לאהליך היינו ביום שני של פסח ומאז ששת ימים תאכל מצות מן החדש ויום השביעי של פסח הוא עצרת וביום שאחריו נשלם שבוע הראשון של ימי הספירה, ותספור שבוע אחד כי מצוה לממני יומי ולממני שבועי, וע"כ אמר פה תספור בלשון יחיד שמורה על ספירת הב"ד להוציא מדעת הקראים שממחרת השבת ר"ל שבת בראשית, ששבת קביעא וקיימא, רק מחרת השבת פי' מחרת יו"ט שיו"ט תלוי בב"ד, ולבל נאמר שגם הספירה מוטלת רק על הב"ד אמר בפ' אמור וספרתם לכם בל"ר שכ"א יספור בפ"ע, כן יל"פ גירסת הספר אך הגר"א הגיה תספר לך יכול בב"ד ת"ל וספרתם והשאר נמחק:

2[קפו] מהחל חרמש בקמה , היינו משקצרו את העומר שמצותו לקצרו במגל דוקא, ושבעת קצירתו תהיה כל התבואה בקמה כי אין לקצור דבר קודם לעומר מאז תחל הספירה וזה כמו שתרגם אונקלוס משריות מגלא בחצד עומרא דארמותא:

3[קפז] בפ' אמור אמר מיום הביאכם תספרו ופה אמר מהחל חרמש , וצריך שניהם שממ"ש מיום הביאכם נדע שיהיה ביום ההבאה ולא נדע שיהיה ביום הקצירה ונאמר שיקצור ואימת שירצה יביא ויספור לכן אמר מהחל חרמש שתהיה הספירה ביום הקצירה, ואם יאמר מהחל חרמש לא נדע שיהיה ביום ההבאה ונאמר שיקצור ויספור ואח"כ יביא לכן צריך שניהם, כ"ה בספרא אמור (סי' קסה) ועפ"ז הגהתי כאן:

4[קפח] ממ"ש מיום הביאכם י"ל שהספירה ביום וכן הקצירה דהא כתיב מהחל חרמש תחל לספור לכן אמר שבע שבתות תמימות מלילה ויום, ולפ"ז יש לטעות שגם ההבאה תהיה בלילה שכבר נתבאר שצריך שיהיו שלשתם כאחד אך הא כתיב מיום הביאכם וא"כ מבואר שקצירה וספירה בלילה והבאה ביום, ונוסח הספרי משובשת ואני הגהתיה כנוסח הספרא אמור סי' קסו: