מלבי"ם על דברים יז:יב
מלבי"ם על דברים · Malbim on Deuteronomy 17:12
Open in the reader →1[כה] והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן , מדבר מן המורה שבא לשאל מן הסנהדרין ואינו שומע לקולם הוא חייב מיתה, אבל הדיוט העושה ע"פ הוראת הבד"מ אינו חייב מיתה, כי הוא אינו עושה זה מצד שאינו שומע רק מצד ששומע לב"ד מורה שבעירו והכתוב אומר אשר יעשה לבלתי שמוע ולא העושה מצד ששומע מפי ב"ד מורה שבעירו, וא"כ החיוב הוא רק למורה הממרה ומורה הפך מדברי הסנהדרין לא להדיוט העושה על פיו, והיל"ל אשר יורה בזדון, עז"א שאינו חייב על הוראה בלבד רק על מעשה שעשה כהוראתו או שהורה לעשות, והתנה עוד שתהיה ההמראה בזדון לא ע"י שגגה, שנתחלף חלב בשומן, ועוד התנה לבלתי שמוע אל הכהן רק מי ששמע מן הכהן בעצמו לא אם שמע מן השומע:
2[כו] אל הכהן העומד לשרת , מכלל דשירות יעומד, ולקמן (סי' נא) למד לה ממ"ש לעמוד לשרת, ובזבחים (דף כב) למד עכובא ממ"ש העומדים לשרת ופי' רי"א דכאן לענין עבודה ולקמן לענין נ"כ שנקרא ג"כ שירות, ולעכובא בשניהם ידעינן ממ"ש העומדים לשרת, וממ"ש או אל השופט מביא ראיה למ"ש (סי' כ) שאף שאין כהנים ולוים כשר כי משם אין ראיה כ"כ שי"ל שמ"ש ואל השופט הוא וי"ו המחברת, שיבא אל הכהנים והשופט שהם הב"ד שיש בם כהנים ג"כ, ועקר הראיה מכאן שאמר או אל השופט, ומ"ש ומת סתם מיתה הוא בחנק אתיא כר' יונתן: