מלבי"ם על דברים יט:טז

1[פט] כי יקום עד חמס באיש , פי' עדי חמס, כי סתם עד הוא שם הקבוץ על העדים, כי עד אחד לא מקרי בשם עד ששם זה מציין שעדותו מועיל ועדות הבלתי מועיל נקרא בשם עונה או מגיד לא מעיד כמ"ש בפ' נשא (סי' מא), והלשון דומה עם מ"ש יקומון עדי חמס, ומ"ש לענות בו סרה, שם סרה נרדף עם שם שקר, רק שיש הבדל ביניהם שסרה מציין שאומר דבר שקר הסר מדרך הרגיל ואין לו אפשריות כלל, כמו כי דבר סרה על ה', היינו דבר שא"א להיות כלל, וכ"ה בגמ' מכות (דף ה) עד שתסרה גופו של עדות, דהיינו שיזימו את העדים עצמם לאמר עמנו הייתם במקום פלוני, והטעם שאם מכחישים אותם לאמר שלא לוה או שלא הרג הרי תרי לגבי תרי והוי הכחשה כי התורה נתנה נאמנות גם לראשונים, אבל אם אומרים עמנו הייתם אין מכחישים גוף הדבר כי אומרים שיוכל להיות שהמעשה אמת רק שמעידים שהם לא היו באותו יום במקום זה, והוא כמעידים עדות על כל א' בפ"ע שעבר עברה שהם נאמנים, כי בזה אין השנים מצטרפים להיות כעדות נגד עדות, רק כ"א יש עליו ב' עדים מעידים עליו שעשה עברה, שהעדים נאמנים, משא"כ אם ההכחשה הוא על העדות שמעידים שלא לוה מפלוני או שלא הרג, בזה עומדים שנים הראשונים נגד שנים האחרונים, כי העדות שמעידים מצרף שניהם כאחד והרי תרי לגבי תרי, אבל אם אין מכחישים גוף המעשה רק מעידים על העדים שהיו עמהם באותו יום במק"א בזה אין העדים מצורפים רק עדות המזימים היא מתחלקת על כ"א בפ"ע והוא כאלו שנים מעידים ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע, וע"כ כתב הרמב"ם שאם אמרו עמנו הייתם וגם הלוה והמלוה וראינו שלא הלוה לו ה"ז הכחשה, כי אחר שבזה צריכים להכחיש גוף העדות, העדות מצרף שניהם כאשר והו"ל תרי לגבי תרי וע"כ אין נאמנים גם לענין ההזמה, ומזה יש לישב מה שהקשה על הרמב"ם מפלוני רבעני, שהרמב"ם מדבר רק אם אומרים עמנו הייתם וגם הלוה והמלוה שבזה צריך להוסיף ההכחשה ולאמר, וראינו שלא לוה זה א"ז, ובזה אין נאמנים כי הוי תרי לגבי תרי, אחר שמכחישים גם העדות ולענין זה שניהם מצטרפין לכת א', אבל אם אומרים עמנו הייתם וגם הלוה, שאז א"צ להכחיש את העדות רק להעיד שהזוממים היו עמהם וע"ז נאמנים כי אין העדים מצטרפין להיות כתרי אחר שהאחרונים אין מעידים על גוף הדבר כלל וע"כ בפלוני רבעני הו"ל עדות שאתה יכול להזימה כי המזימים לא יאמרו רק שהנרבע היה עמהם, ולא יצטרכו להזכיר מן המעשה כלל, והבן: