מלבי"ם על דברים יט:ג

1[עג] תכין לך הדרך . שיהיה דרך כבושה ומוכן לעוברי דרך ובבבא בתרא (דף ק) ממ"ש הדרך בה' הידיעה, שדרך הרגיל שהוא דרך הרבים ט"ז אמה תכינהו שיהיה כפול דהיינו ל"ב אמה. ועל זה אמר בספרי מפולשות, וכתב הרמב"ם (פ"ח ה"ה) וחייבים ב"ד לכוין הדרכים וכו' ומסירים מהם כל מכשול ואין מניחים בדרך לא תל ולא גיא ולא נהר אלא עושין עליו גשר. ושלשת שיהיו שלשה גבולים שוים מתחלת ארץ ישראל עד העיר הראשונה כמן עיר הראשונה עד השניה וכן משניה לשלישית ומשלישית עד הגבול, כן פי' רש"י, ועי' בתוס' מכות (דף י ע"ב ד"ה משולשות) ובכורות (דף לט ד"ה שיהיו). ומ"ש אשר ינחילך ה', כי מ"ש אשר ה' נותן לך לרשתה משמע דוקא ארץ ישראל ונאמר שנחשב השלוש הזה בארץ ישראל בפני עצמו. לכן אמר שיכנס בחשבון הזה גם עבר הירדן המזרחי כמ"ש במכות (שם) חברון ביהודה כנגד בצר במדבר. והגר"א הגיה לרבות עבר הירדן ומכוונות כשתי שורות שבכרם, ואמר לנוס שמה הוא הטעם להכין הדרך שיבא ביושר לעיר מקלט ולא יגלה מעיר לעיר עד יגיע לעיר מקלט רק יהיה דרך מכוון שלא תהיה עיר מפסקת בינתים ועל זה אמר לנוס שמה:

2[עד] לנוס שמה כל רוצח וזה דבר הרוצח . ממ"ש וזה דבר, דרשו חז"ל שצ"ל רוצח אני כמ"ש במכות (דף י) והוא ע"פ מה שבארתי (אחרי סי' פח) שדרך חז"ל שכ"מ שכתוב מלת דבר להוראת מלת ענין או עצם מה יפרשוהו גם בפשוטו מענין דבור עי"ש הטעם, ומה שכפל שם רוצח לנוס שמה כל רוצח וזה דבר הרוצח, פי' מפני שאמר אח"ז בטעם שינוס אל עיר מקלטו פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו, ויש לטעות שזה דוקא אם נמצא גואל הדם והוא רודף אחריו, וגם אם חם לבבו, אבל אם אין גואל או שאינו רודף או שאין לבבו חם כמו אב על הבן נאמר שאז בטל הטעם ואין צריך לישב בעיר מקלטו, עז"א לנוס שמה כל רוצח שכולל כולם, וכפל וזה דבר הרוצח דהיינו כל רוצח:

3[עה] מ"ש מה ת"ל שמה שמה ג"פ היינו בפ' מסעי, כי בכאן לא נאמר רק ב"פ, ומ"ש שם תהיה דירתו במשנה דמכות (דף יא ע"ב), ומ"ש מה ת"ל רעהו ג"פ היינו בפרשה זו, ומשיב דרעהו הראשון לגופי' ועז"א כבר קראו הכתוב רעהו הוא מ"ש אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו לכן קראו רעהו ר"ל שאינו שונאו, ומ"ש ואשר יבא את רעהו ומצא את רעהו חד למעט אחרים וחד למעט גר תושב:

4[עו] והוא לא שונא לו מתמל שלשם , כבר באר במשנה דב"ק (כג ע"ב) שדעת ר"י שמועד הוא כל שהעידו בו ג' ימים ואמר אביי מ"ט דר"י תמול חד מתמול תרי שלשום תלתא ובארתי זה בהתו"ה משפטים (סי' קד) שפי' תמול של שלשום היינו שני ימים קודם לתמול עיי"ש הטעם, ולכן אמר ר' יהודה במכות איזהו שונא כל שלא דבר עמו ג' ימים מחמת איבה, פי' ג"י חוץ מהיום עיי"ש: