מלבי"ם על דברים כא:כב

1[לו] וכי יהיה באיש חטא משפט מות . התבאר (ויקרא סי' ח) שכ"מ שנאמר איש ממעט אשה שהיל"ל כי יהיה באדם, וטעמו דר"א מפרש בסנהדרין (דף מו) שבא לרבות בן סורר ומורה שדריש איש ולא בן סורר ומורה, חטא מי שעל חטאו נהרג לאפוקי בן סורה ומורה, שעל סופו נהרג, הוי מעוט אחר מעוט ובא לרבות, ר"ל שרק באיש צריך חטא משפט מות, אבל בבן [שבן סורר ומורה עדיין אינו איש שמציין הגדלות כנ"ל סי' ל' ], א"צ תנאי זה שיהיה בו חטא משפט מות כי בן סו"מ אף שנהרג בלא חטא רק ע"ש סופו יתלה ג"כ, וחכמים לשיטתם שאין נתלה אלא המגדף והעובד כו"ם, וגם הראיה שמביא ר"א משמעון בן שטח לא יצדק לחכמים שלדידהו גם המכשף אינו נתלה וכ"ש המכשפה ומה שהשיבו שמונים נשים תלה הוא תשובה שתצדק גם לשיטתו שהמכשף נתלה יש ראיה שהיה רק הוראת שעה מזה שתלה שמונים ביום אחד:

2[לז] ותלית אותו . מפרש בגמ' (שם) שרבנן דרשי כללי ופרטי ור"א דריש רבויי ומעוטי ע"ש:

3[לח] והומת ותלית אותו . מ"ש והומת הוא שלא נטעה שיתלה בעודו חי. ומ"ש מלת אותו והיה די לומר ותליתו וכבר בארתי (אה"ש כלל קן) שכ"מ שבא הכנוי דבוק אל מלת את מוציא זולתו. ור"ל שיתלה רק אותו, לא זולתו שלא יתלה אחר עמו ולא זוממיו ולא כסותו, כמ"ש בסנהדרין (דף מו):

4[לט] על עץ . מפרש בגמ' שמ"ש כי קבור תקברנו כפל המקור על הפעל שיקבר עם העץ שנתלה בו וע"כ צריך עץ תלוש שלא יהיה מחוסר קציצה וקבורה: