מלבי"ם על דברים כה:ו

1[קנו] והיה הבכור אשר תלד הפסוק הזה אם כמובנו הפשוט שהבן הראשון שתלד היבמה יקרא על שם המת. למשל אם נקרא ראובן יקרא הבן ראובן, אינו מתקבל על הדעת כי ענין היבום נאמר גבי ער בכור יהודה. ושם נאמר שהזרע יהיה לאחיו ולא שיקרא בשמו גם לא הזכיר שם בכור. וכן נזכר בכתובים גבי רות ושם אמר להקים שם המת על נחלתו. ב' שבכ"מ שנאמר והיה יבא או על הדבר המובטח או על דבר הרגיל, וכאן אולי לא תלד כלל ואם תלד אולי נקבה וגם אולי לא יהיה בכור כי יתכן שכבר ילדה. ואם הדין הוא רק בבכור היה לכתוב אם תלד או אשר תלד בכור יקרא ע"ש אחיו, ג' שאם מוסב על הבן הנולד היה לומר יקום על שם אחי אביו, ואף שיש ליישב בדוחק כדאיתא בגמ' דהצווי על הב"ד שיאמרו להיבם שיקרא את הבן בשם אחיו, אבל הוא רחוק שהלא לא נזכר בפסוק זה היבם כלל, ולכל הפחות היה לכתוב ועל שם אחיו המת יקום הבכור אשר תלד שהיה סמוך שם אחיו המת לויבמה, ד' שאם בבן הנולד מדבר למה הזכיר שני פעמים יקום על שם אחיו ולא ימחה שמו מישראל, ואף שחז"ל דרשו מזה פרט לסריס ששמו מחוי זאת הוא דרש, וגם היה לכתוב אשר לא ימחה שהוא נתינת טעם, ומדאמר ולא ימחה משמע שהוא ענין בפ"ע, ולכן ההכרח לפרש כדברי חז"ל, אף שאמרו בגמ' שבכ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו, רק כאן ההלכה עוקר את הפשט אבל לא את הפשט שהוא על דרך ההגיון, וזה, כי ענין הקמת שם מצינו על ב' אופנים. א' הקמת שם בנחלה, שהנחלה תקרא על שמו כמ"ש על שם אחיהם יקראו בנחלתם, ב' הקמת שם ע"י הבנים שהבנים נקראו על שמו. כדמצינו בבנות צלפחד שאמרו למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו שאין פי' על הנחלה שלא יקרא על שם אביהם דא"כ היה כתוב למה יגרע שם אבינו מנחלתו, אלא הפי' הוא כך, למה נגרע אנחנו אשר אנו שם אבינו בשביל שאנו זרעו, מתוך משפחתו תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו, ואחרי שמצינו ב' עניני הקמת שם. וזכר ב' פעמים בפסוק א' יורה על שניהם, בזרעו כמו גבי יהודה, ובנחלה כמו גבי רות, והמייבם הוא הקם על שם המת בנחלתו ולא הבן אשר יולד, כמו שנאמר שם ביום קנותך השדה גם אשת המת קנית וכדפי' רש"י מפני שאשת המת נכנסת ויוצאת בנחלת המת ותזכר הנחלה ע"ש המת, ועתה נבא לבאר את הכתובים, כי מליצת הכתוב כך היא, אחרי שאמר הכתוב מצות היבום ובאר לנו התועלת שיוצא מזה, ואמר כי ע"י היבם שהוא בענין הזה כבכור שיורש את נחלתו, וע"י היבמה שראויה להוליד בנים מהיבם יהיו שני הקמות, הקמת שם בנחלה שזה נקרא הקמת שם אחיו כמ"ש על שם אחיהם יקראו בנחלתם, וגם הקמת שם ע"י זרעו שיקרא הקמת שם בישראל. שע"ז אמר קודם להקים שם אחיו בישראל (שהוא ענין רוחני וע' ברמב"ן ורבינו בחיי) וכה יתפרש הכתוב "והיה הבכור" ר"ל ע"י הבכור שהוא היבם שכנה אותו בכור מפני כמה דינים כדאיתא בגמ', "אשר תלד" ר"ל וע"י אשר תלד, היא היבמה, וכנה אותה בשם אשר תלד להורות שאם היא אילונית אינה מתיבמת, ועתה מבאר התועלת שיהיה ע"י היבם שקראו הכתוב בכור "יקום על שם אחיו המת" שפי' הקמת שם בנחלה, והתועלת שיהיה ע"י היבמה "ולא ימחה שמו מישראל" שהוא הקמת שם בזרע כנ"ל: