מלבי"ם על שמות כ:כא

1מזבח אדמה תעשה לי. מה שקראו בשם מזבח אדמה ולהלן אומר ועשית את המזבח עצי שטים, ובברייתא דמלאכת המשכן (סוף פי"א) ג' שמות יש למזבח, מזבח העולה מזבח הנחושת מזבח החיצון, פי' ר' ישמעאל שיהיה מחובר באדמה כי לא היה לו גג ולא שולים רק לוחות עצי שטים מסביב מצופים נחשת ומלאוהו אדמה ונתחבר עם אדמת המשכן כאלו הוא מחובר, שרוב שם אדמה בא על המחובר, וע"כ צריך שלא יבנהו ע"ג כפים או מחילות (כן גריס בגמ') כדי שיתחבר באדמה, ולדעתי אין הפי' שלא ימצא מחילה בעומק הקרקע שתחת המזבח דהא מבואר במשנה (פ"ג דפרה) דהר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום. וכבר התקשה בזה המ"ל (פ"א מה' בהב"ח), ומוכרח שאין איסור רק אם המחילה פתוחה למזבח שאז אינו מחובר באדמה, אבל אם כל המזבח מחובר באדמה ותחתיה מחילה שאינה פתוחה למזבח הלא נקרא מחובר באדמה, שמבואר אצלנו ההבדל שבין ארץ ובין אדמה, שאדמה מציין האדמה שלמעלה לא העומק עד התהום, וכן מבואר ממ"ש בזבחים (דף נח) עמ"ש מודה ריב"י שאם שחטן כנגדן בקרקע פסולות מאי כנגדן בקרקע וכו', וכי תימא דעביד מחילות בקרקע ושחיט בהו וכה"ג מי הוה מזבח והא תניא מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה שלא יבנהו ע"ג כפים וע"ג מחילות, וידוע דמחילות לא נתקדשו רק הפתוחות לעזרה דינם כעזרה והפתוחות להר הבית דינם כהר הבית, וא"כ אם הם פתוחות לעזרה דינם כעזרה לא כמזבח, וע"כ מיירי שפתוחות למזבח, וע"כ אמר ושה"ג מי הוה מזבח דהא אינו מחובר באדמה אבל מה שקרקע העזרה אף תחת המזבח היה חלול מפני קבר התהום היה כפי הדין כיון דאין החלל פתוח למזבח נקרא מזבח מחובר באדמה. ומה שהביא המ"ל ראיה שתחת המזבח לא היה חלול ממ"ש בירושלמי הביאוהו התוס' סנהדרין (דף י"ב) שחזקיה עיבר השנה מפני הטומאה שמצאו גלגלתו של ארונה היבוסי תחת המזבח, ואם איתא שתחת המזבח היה חלול לא לטמא המזבח, לדעתי משם ראיה להפך, כי באמת דברי הירושלמי נפלאים שאיך אפשר שמימי שלמה עד ימי חזקיה הקריבו בטומאה ולא הרגיש בזה שום נביא וחוזה, ומוכרח שבעת שבנה שלמה את המזבח היה תחתיו חלול מפני קבר התהום וגלגלתו של ארונה שהיתה תחת החלל לא בקעה טומאתו למעלה רק בימי אחז שנהרס המזבח נהרסו הכפין ג"כ, ובימי חזקיה שבאו לתקן מצאו את הגלגלת ואז היתה טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ואז נטמאו כולם, ועוד דהא בזבחים (דף סא) אמר ר"ש בן פזי שבבית שני שהוסיפו על המזבח שתין הוסיפו, דמעקרא סבור מזבח אדמה שיהא אטום באדמה ולבסוף סבור מזבח אדמה שהוא מחובר באדמה שלא יבנהו ע"ג מחילות, וא"כ בימי שלמה שלא סבור הא שלא יבנהו ע"ג מחילות בודאי גם תחת המזבח היה חלול מפני קבר התהום, ופלוגתת ר' נתן עם איסי בן יהודה, נראה דתליא בפלוגתת ר' יהודה ור"ש בספרא צו (סי' כא) שר' יהודה ס"ל שמ"ש אש תמיד תוקד לא תכבה הוא אף בעת המסעות וכופים עליה פסכתר שלא תשרף בגד הארגמן שעליה, ור"ש ס"ל דנכבה האש בעת המסעות, ור' נתן ס"ל כר"ש דנכבה האש בעת המסעות ולכן לדעתו לא היה המזבח מלא אדמה בעת המסע וע"כ אמר חלול באדמה, ר"ל שהיה חלול בעת המסע שאז נסתלק האש ושפכו את האדמה ובעת החניה מלאוהו אדמה וחזר האש, ואיסי בן יהודה ס"ל כר' יהודה שהיה האש על המזבח גם בעת המסע ובהכרח היה תמיד מלא אדמה, ובזבחים (דף סא ע"ב) מקשה עמ"ש רב דמזבח של שילה של אבנים היה ממה דתניא שאש שירדה בימי משה לא נסתלקה מן המזבח עד ימי שלמה, ומתרץ רב ס"ל כר' נתן דאמר מזבח של שילה של אבנים הוה וא"כ נסתלק האש קודם לכן, ולפ"ז ר' נתן לשטתי' דס"ל שאש שלמעלה נסתלקה בכל פעם בעת המסע וכן נסתלק בשילה אל מזבח אבנים, ואיסי בן ייהודה ס"ל כמ"ד שלא נסתלקה מימי משה עד ימי שלמה ושבשילה לא היה מזבח אבנים רק מזבח אדמה של משה, שעמד מלא אדמה והאש עליו מימי משה עד ימי שלמה, וע"ז מביא ראיה ממ"ש כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל, שא"א לפרש קטן ממש דהא העלה עליו אלף עולות וכמו שהשיב ר' יוסי לר' יהודה בזבחים (דף נט) וע"כ פי' קטן שהגיע הזמן לגנוז אותו ע"י שבנו מזבח אבנים ונסתלק ממנו האש, מבואר שבשילה לא היה מזבח אבנים שא"כ כבר נסתלק ממנו האש בשילה והיה ראוי שיגנזו אותו קודם לכן. ור' ישמעאל סבירא ליה שנקרא מזבח אדמה על שם חבורו לאדמה לא על מלואו, ור' נתן ואיסי סבירא להו שתקרא על שם מלואו, ומ"ש תעשה לי היינו שיעשה לשמו, ועי' ברמב"ם פ"א מה' בהב"ח הי"ט והלכה כ':

2וזבחת עליו. דעת הת"ק שפי' עליו כנגדו ובצדו, כמו ועליו מטה מנשה, ומפני שמצד הסברא יש ללמוד שמ"ש ושחט אותו על ירך המזבח ר"ל אף על ירך וכ"ש על המזבח עצמו שכשר לכפרה וכ"ש שכשר לשחיטה [שאין להביא ראיה ממזבח הפנימי שאינו כשר לשחיטה כי הוא אינו מיותר לקרבנות, לא לקרבנות הבאים להכשיר כמו קרבן מצורע, ולא לבאים לכפר, ואף לא לגמר הכפרה ע"י שפיכת שיריס] לכן אמר ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה', הוסיף הבשר והדם למעט שחיטה, ור' יוסי ור' יוסי בר"י שניהם ס"ל שפי' וזבחת עליו כפשוטו שיכול לשחוט על המזבח, רק שלר' יוסי כל המזבח כשר בין לעולה בון לשלמים ולר' יוסי בר' יהודה אין יכול לשחוט עולות רק בצפון המזבח, ומובא פלוגתתם בספרא ויקרא (סי' סו) ובזבחים (דף נח), ושם בארתי טעם פלוגתתם לפי דרכי הלשון עיי"ש, ובמכלתא הוסיף שלר' יוסי ב"ר יהודה מיושב סתירת הכתובים ששם אמר ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ר"ל הבשר והדם כשרים על כל המזבח אבל השחיטה של העולה אין כשרה על כל המזבח רק על חציו הצפוני, ומ"ש אין לי אלא צפון המזבח שאר כל צפון העזרה מנין, זה לא אתיא כר' יוסי בר"י שלדידי' אין כשר לשחוט רק נגד צפון המזבח [כמ"ש בספרא ויקרא סי' ס"ז וביומא דף לה ובזבחים דף כ"] ובארתי פלוגתתם בפי' הספרא שם, ולמד שכל העזרה כשרה ממ"ש במקום הקדש שהוא מיותר להכשיר כל הקדש, ובספרא מצורע [סי' מ"ו] יכול על טבעתו, יל"פ בזה כר' יוסי בר' יהודה, ומ"ש את צאנך ואת בקרך בא לרבות יתר הקדשים כמו בכור ומעשר ופסח שכולם יהיו נשחטים אצל המזבח בעזרה וא"א לטעות שגם שחיטת חולין תהיה בעזרה דהא מדבר בקדשים:

3בכל המקום אשר אזכיר את שמי. מסב למעלה שתזבח את עולותיך בכל מקום אשר אזכיר את שמי, וממה שלא אמר בכל מקום, כמו ואכלתם אותו בכל מקום (במדבר י״ח:ל״א), בכל מקום אשר תראה (דברים יח), משא"כ כל המקום יציין או כללות המקום עצמו, ונשאתי לכל המקום בעבורם, או המקום הידוע, שמ"ש בכל המקום אשר נבוא שמה פי' המקום המוזמן לנו לבא ולהתישב שם, וכן כאן פי' בבית הבחירה, אולם מצאתי כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו (סוף עקב) והוא כולל כ"מ, דהא ביהושע א' אמר תחת זה כל מקים אשר תדרוך, ולכן למדו זה ממ"ש אבוא אליך שהוא הגלות השכינה שם בגלוי, ומזה ידעינן שמ"ש אשר אזכיר את שמי שפי' שאתן רשות להזכיר שם המפורש כי סתם שמי הוא שם המיוחד, כמ"ש זה שמי וזה זכרי, ששאר הכנוים נתנים לזכר לא שם המיוחד, היינו במקום ששם יבא ה' להגלות בגלוי השכינה, וכן אמר בספרי נשא (פ' קלט) ובסוטה (דף לח) מקרא מסורס הוא בכ"מ אשר אבא בבהב"ח שם תהיה מזכיר את שמי, ובסוטה (שם) זה דברי ר' יאשיה, ות"ק למד ממ"ש ושמו את שמי שהוא בבהב"ח, (ובספרי אמר זה בשם ר' יאשיה. והשני בשם ר' יונתן) ומשמע שכן דעת ראב"י. ומפרש מ"ש אבא אליך היינו לביתך שע"י שתבא לביתי שזה סימן שאתה אוהב את ה' בכל לבבך כן גם הוא יבא אליך ויאהב אותך, וכן מובא זה בסוכה (דף נג) בשם הלל הזקן, ומזה הוציא המאמר השני שמובא בברכות (דף ו) בשם ר' יצחק שסיומו שאפי' עם א' שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו, מדכתיב אבוא אליך, שאינו מדבר בבהמ"ק רק שיבא אל ביתו, ובגמ' מפרש דעשרה קדמה שכינה אתיא תלתא עד דיתבי, שיש הבדל בין, נצב ובין עומד, שנצב יורה שעומד הכן ומוכן לאיזה דבר בזה מורה שה' מקדים א"ע ועומד מוכן לכך, תלתא עד דיתבי, שלכן כתיב ישפוט, שיש הבדל בין דין ובין משפט, שדין הוא שמיעת הטענות. ומשפט הוא הגמר דין כמ"ש בפי' התנ"ך בכ"מ, מבואר שאינו בא רק בגמר הדין, וקמ"ל שדין עמנו חשיב כתורה, ועיין עוד שם: