מלבי"ם על שמות כא:לז

1כי יגנוב איש שור או שה. לפי הסדר היה ראוי להקדים דין הגנב שמשלם כפל ואחריו יאמר שאם טבחו או מכרו ישלם דו"ה, ע"ז משיב במכלתא שבא לכלול שגם בטוען טענת גנב וטבח ומכר ישלם דו"ה כר' חייא בר אבא (דף סב סג), לכן הקדים זה דרך כלל שבכל מין גנבה שמשלם כפל שכולל גם טוען טענת גנב שדינו מבואר בפ' שאח"ז במ"ש אם ימצא הגנב ג"כ ישלם דו"ה, ומ"ש לחייב על זה בפ"ע וכו' התבאר למעלה כ"פ:

2וטבחו או מכרו. מ"ש או מכרו מיותר דהוא כ"ש מטובח שלא הוציאו לרשות אחר רק מפני שאין עונשין מן הדין, אולם חוק מוסד אצלנו שדרך הכתוב שדבר שיש בו חדוש יותר כתוב תמיד באחרונה בדרך לא זו אף זו והיל"ל ומכרו או וטבחו, רק כבר בארתי (באילת השחר כלל ר') שכ"מ שבאו שני דברים שהאחד נשמע מכלל חברו רק שבא ללמד על חברו יכתוב המלמד תמיד באחרונה אף שהלמד ישבו חדוש יותר. ומזה מבואר שמכרו בא ללמד על וטבחו שצריך שיהיה חוץ לרשותו (כמ"ש בדף עט) ושיהיה מותר באכילה ובהנאה, לאפוקי שוחט ונמצא טרפה כר"ש (בדף ע') ושחט לע"א וכיוצא, ואחר שידעינן שמכרו שנכתב לבסוף בא ללמד על וטבחו, ממילא ה"ה דמקשינן מכירה לטביחה שאינה יכולה לחזור, לאפוקי אם מכר לזמן (כמ"ש ר"נ בדף סח), שמכרו כולו (כמ"ש בדף עח ע"ב), וכיוצא בזה דריש למעלה . (סי' קטז) עיי"ש, ומ"מ צ"ל שעקר בא להקיש טביחה למכירה, כי הלמוד להקיש מכירה לטביחה אינו נחוץ כ"כ שגם מן הסברא נדע שצריך שתהיה מכירה טובה לא מכירה לזמן ולא מכירה חציה, ובזה אין סתירות מפה למ"ש למעלה על באבן או באגרוף עיי"ש:

3כי יגנוב איש. העתקתי פה גרסת הגר"א, ומבואר שהיה מפרש עפמ"ש בכתובות (ד' לד) דתשלומי דו"ה כיון דחדוש הוא אע"ג דמיקטל משלם, וע"כ מוחק סיום הברייתא ולא יצאו מכלל תשלומין ולא נודע איך למד מן זה הדבר. ולי נראה שאמר בניחותא שבאם גנב קדשים ושחטן בחוץ חייב בתשלומי דו"ה וזה יצויר אף למ"ד דחייבי כריתות פטורים מן התשלומין, אם הבעלים נשאלו על ההקדש, כמ"ש ביו"ד (סי' שכ"ג ברמ"א) שאם נתערבה החלה בעסה ישאל לחכם ויתיר הנדר, וא"כ בשחוטי חוץ מצוה שהבעלים יתירו הנדר כדי שיפקע האיסור ובזה חזר החיוב של תשלומי ארבעה וחמשה, וז"ש והדין נותן אם חייבים על כרת וכו' ר"ל הלא מצד הדין יש לו ליפטר מתשלומים הקלים אחר שחייבים על כרת החמור א"כ קם לי' בדרבה מיניה, ע"ז משיב ת"ל זה הדבר, והוא עפ"י ב"ב (דף קך) ונדרים (דף עח) שלמד זה הדבר שנאמר גבי שחוטי חוץ מזה הדבר שנאמר בפ' נדרים לענין שיש שאלה בהקדש, ופרשתי זה בס' התו"ה אחרי (סי' פז) שלמד שמי שעבר ושחט בחוץ ונתחייב כרת יתיר נדרו ופקע ההקדש למפרע עיי"ש, וז"ש ת"ל זה הדבר מכלל כרת יצאו, ר"ל שע"י התרת הנדר שנלמד מזה הדבר יצאו מכלל כרת וממילא לא יצאו מכלל תשלומין:

4חמשה בקר ישלם. שחוץ מהשור הנגנב יוסיף ארבעה, וכמ"ש ונמצא ישלם שבעתים (משלי ו׳:ל״א), ר"ל ד' וג' חוץ מהקרן, ור"מ נתן הטעם מפני שהיזק השור גדול יותר שהוא עושה מלאכה בשדה, וריב"ז נתן הטעם מפני שהשה נושאו על כתפו, וזה מצטרף להעונש כי היה לו בזיון. ומובא בב"ק (דף עט ע"ב) ובתוספתא (פ"ז):

5חמשה בקר ישלם תחת השור. מכפל והארכת הלשון למדו שהגם שתשלומי כפל נוהג בכל דבר, תשלומי ד' וה' אין נוהג אלא בשור ושה לבד, ואין ללמדו מסיני כמו שלמדו יתר הדברים בב"ק (דף נה), ובגמרא (דף סז) פי' איך יש פה יתור לשון, עיי"ש: