מלבי"ם על ויקרא, אמור קג
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Emor 103
Open in the reader →1ולא יחללו את קדשי בני ישראל: כבר הזהיר על זר האוכל קדש. ועל כן נלחצו המפרשים למה כפל הדברים. וחז"ל פירשו מפני שבאזהרה פירש לא יאכל קדש, הוסיף שלא יחללו בשום דבר, ומרבה הסך כשותה [ כי שתיה בכלל אכילה, כן פירשו בנדה (דף לב). ועיין בתוס' שם ועיין בירושלמי דמעשר שני (פרק ב) ]. ומה שלא אמר "ולא יחללו את קדשיהם" פירשוהו שאמר "קדשי בני ישראל" למעט קדשי עכו"ם כמו שכתבנו בזה (ויקרא סימן ??) ר"ל תרומת עכו"ם [וכר"ש פרק ג דתרומות משנה ט]. והנה דעת הספרא שמה שכתוב "אשר ירימו לה' " בא למעט הטבל ר"ל הקדשים אשר הורמו לה', לא הטבל שלא הורם. כי מה שכתוב "ולא יחללו" הוא טעם למה שכתב תחלה שזר האוכל בשוגג יוסיף חומש, ועל ידי כן יזהרו שלא יחללו, ורק על תרומה מוסיף חומש, לא על טבל. ומובא בחולין (דף קל). אמנם בסנהדרין (דף פג) למד שמואל בשם ר"א דטבל במיתה ממה שכתוב "ולא יחללו..את אשר ירימו" – בעתידים לתרום הוא דייק מה שבא פה לשון עתיד ולא אמר "אשר הורמו" [ כמ"ש בזבחים (דף יב:) ופי' שמה שכתוב "ולא יחללו" הוא ענין אחר ומדבר מחילול במזיד שחייב מיתה, כי למד חילול-חילול ממה שכתוב תחלה "ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו". ובזה מישב מה שכפל פסוק זה למותר. ולרבות הסך ילמד מן "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו" כמ"ש בנדה (דף לב) ואיבע"א מהכא היינו לשיטת שמואל בשם ר"א, ומיושב קוש' התוס' שם ]. ודעת הספרא שפסוק זה נמשך למעלה על האוכל בשוגג ומה שכתב "אשר ירימו" בלשון עתיד משום שדבר ההוה תמיד יבא בלשון עתיד, כנודע. והוא למד מיתה לאוכל טבל ממ"ש "והשיאו אותם עון אשמה" שמיותר. ופי' שגם ישאו לעצמם עון אשמה באכלם את קדשיהם היינו הקדשים שלא הורמו שהוא הטבל. שנגד מה שהוסיף תחלה "קדשי בני ישראל אשר ירימו" להוציא הטבל משום קדשים במה שאמר "אשר ירימו" אם כן כשאמר שנית "את קדשיהם" סתם מדבר באלה שלא הורמו עדיין. ומלשון "והשיאו אותם" למד עון מיתה כמ"ש תמיד "ולא ישאו עון ומתו". ומ"ש "באכלם את קדשיהם" ולא תפס לשון חילול – "בחללם את קדשיהם" דייקו אכילה דוקא, לא זורע ומטמא. ומ"ש "כי אני ה' מקדשם" מודיע סבה הגורמת. זה הנראה כפי פשטות הדברים שהספרא לו שיטה אחרת בזה. ועיין בתוספתא שם ובקרבן אהרן דרכים אחרים.