מלבי"ם על ויקרא, אמור קי

1זבח שלמים לפלא נדר וכולי: כבר כתבנו (בסימן קה) שלא בא בכאן דרך חלוקה בין עולה ושלמים כי דין זה שיהיו תמימים נוהג בכל הקרבנות ותפס עולה והוא הדין לכולם ושלמים והוא הדין לכולם. ולא חלקם אלא כדי לכפול האזהרות ללמוד חמשה לאוין (כמ"ש במשנה ה). ולכן האריך פה במה שכתב "זבח שלמים לפלא נדר או לנדבה" לרמוז על כל מיני הקרבנות. שבמה שכתב "נדר או לנדבה" כולל עולה שבאה על ידי נדר ותודה שבאה על ידי נדבת לב (כנ"ל סימן קה). וממה שכתב לשון "לפלא" כולל נזירות שכתוב בו "כי יפליא לנדור נדר נזיר", ששורש "פלא" מורה על שפיטת הרעיון בדבר מופלא וגבוה להזיר לה' כמו שבארנו במקום אחר. והוא הדין ליולדות ומצורע שדומה לנזירות שבאים להכשיר, לא לכפר, וכמ"ש בכריתות (דף ח: ושם דף כו), עיי"ש. ומ"ש מנין לרבות חטאת ואשם ת"ל "בצאן" יש בילקוט גירסות משונות בזה ולכן הגהתי ת"ל זבח שלמים [ כי בכל הספר שכתוב "זבח שלמים" "זבח תודה" דריש מלת "זבח" ופה חסר הדרוש. ועוד כי כן ריבה גם בפ' צו חטאת ואשם מן "זבח" ] ורצונו לומר ה"ה זבח אחר הדומה לשלמים. ומעשר למד ממה שכתוב "בבקר או בצאן" שמיותר שכבר נאמר "בבקר בכשבים ובעזים" רק רמז להלשון שנאמר "וכל מעשר בקר וצאן". ובילקוט גריס בכור מעשר ופסח והוא הוא, כי דין שלשתן שוה בכל מקום. וממ"ש "או בצאן" מרבה ולדות ותמורות שכבר בארתי בפ' קדושים (סימן קא) באורך שמלת "או" מיותר תמיד ומורה על חלוקה המינית, גם הדומה לזה. ויותר לנכון שלמד גם כן ממ"ש "או לנדבה" שני פעמים "או" ריבה ולדות ותמורות כמו שבספרא ויקרא (סימן קנט) מצריך שני ריבוים לולדות ותמורות. אולם כל אלה הדרושים לא היו מוכרחים כפי הפשט, רק שכבר התבאר בכל הקרבנות שצריך שיהיו תמימים כמו שכתוב בחמשת מיני החטאת ובמיני האשמות בקרבן נזיר ומצורע "תמים" או "תמימה" [ לבד בחטאת עולה ויורד ואשם שפחה חרופה ואשם נזיר טמא ובעולת יולדת לא נזכר "תמים" ונלמד מחבריו, חטאת מחטאת ואשם מאשם ]. וכן בבכור כתוב "פסח או עור..לא תזבחנו" ומעשר יליף לענין זה העברה העברה מבכור כמ"ש בבכורות (דף יד:) ובפסח כתיב "שם תמים". וולדות ותמורות למד ר' ישמעאל מן "רק קדשיך אשר יהיו לך" כמ"ש בבכורות (שם) ובכמה מקומות. ולכן לא תתפלא שכלשון הנאמר פה נאמר גם גבי נסכים – "ועשיתם אשה עולה או זבח לפלא נדר או בנדבה" ושם מיעט בספרי ובמנחות (דף ??) בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם שאינם נדר ונדבה כי כן מורה פשטות הלשון. רק פה לא יכול למעט אחר שבכולם באר שיהיו תמימים הוכרחו לפרש בהפך שבא לרבות וכמ"ש רבא ביומא (דף סג) ובתמורה (דף ז) ובבבא קמא (דף עז:) הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא וממילא למד שכל האזהרות שנאמרו פה נוהגים בכל הזבחים.