מלבי"ם על ויקרא, אמור עא
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Emor 71
Open in the reader →1בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר: בפרק הערל (דף עד ודף עה) מוקי לה ר' ישמעאל בזב בעל שתי ראיות ומצורע מוסגר, דומיא דטמא נפש, ו"עד אשר יטהר" – עד הערב שמש. ומה שכתוב (פסוק ו) "לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים", הא רחץ טהור, מוקי לה במעשר. ומה שכתוב (פסוק ז) "ובא השמש וטהר" הוא לתרומה. ועוד יש שני פסוקים ביולדת – (א) "עד מלאת ימי טהרה" כיון שמלאו ימיה, טהרה, והוא לתרומה (ב)"וכפר עליה הכהן וטהרה" היא לקדשים. נמצא יש על תרומה ג' כתובים. ומפרש דאי מ"עד אשר יטהר" לא ידעינן במאי (אי בטבילה לחוד אי בהערב שמש לחוד), כתב "ובא השמש וטהר" (אחר "אם רחץ בשרו במים" דהיינו הערב שמש אחר טבילה). ואי "ובא השמש", הוה אמינא דאפילו דלאו בר כפרה, כתב "עד מלאת" דאפילו יולדת שמביאה כפרה טהורה לתרומה בהערב שמש. ואי כתב "עד מלאת" הוה אמינא הערב שמש אפילו בלא טבילה דשם לא נזכר טבילה, כתב "עד אשר יטהר" דמשמע טבילה כדמפרש קרא בתריה. ודעת תנא דחולק על ר' ישמעאל דקרא "והוא צרוע או זב" מיירי בזב בעל ג' ראיות ומצורע מוחלט ו"עד אשר יטהר" עד דמייתי כפרה ממש, עיי"ש. ודעת הספרא מבואר שמפרש "עד אשר יטהר" על הערב שמש שאז יאכל תרומה. וקשה ליה קושיית התוס' שם דלכתוב "עד מלאת ובא השמש" ולא "עד אשר יטהר"? ולא סבירא ליה כתירוץ התוס' דצריך "עד אשר יטהר" לאזהרה לטבול יום כי בס' תזריע (פרק א מ"ח) אמר ד"בכל קדש לא תגע" מרבה תרומה. והרי יש אזהרה לטבול יום בתרומה. ולכן אמר דהאי "עד אשר יטהר" צריך למעוטי ישראל ממעשר. ופירשוהו רק איש מזרע אהרן לא יאכל בקדשים דידיה עד אשר יטהר בהערב שמש כמו שמפרש "ובא השמש", אבל איש מבית ישראל צרוע או זב אוכל טרם שיטהר, ודי ברחיצה לבד. וזה הכריח ממה שלא אמר "איש מזרע אהרן והוא צרוע..והנוגע בכל טמא נפש..ובא השמש..". ועוד יתבאר בסימן שאחרי זה בדרך אחר.