מלבי"ם על ויקרא, שמיני קו

1וזה לכם הטמא בשרץ...אלה הטמאים: מה שכפל כינוי הרומז – זה הטמא, אלה הטמאים – שבא להוציא זולתם, פירשוהו בספרא מפני שיש מקום לטעות ממה שכתוב (בפסוק מ) "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם". וכבר בארנו בסדר ויקרא ( סי' שו ) שכל מקום שבא במקרא פעל 'טמא' נקשר אל ב' השימוש מורה תמיד על טומאת הנפש שהפוכו היא הקדושה, לא על טומאת הגוף שהפוכו הוא הטהרה. ועל כן בא על העריות והמעשים המוזהרים – "אל תתן שכבתך לזרע לטמאה בה" (ויקרא ט״ו:ל״ב), "ויטמאו במעשיהם" (תהלות, קו). ובכל זה ימצא קישור הב' על טומאת הגוף גם כן – "אשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה" (ויקרא טו, לב), "לכל טומאתו אשר יטמא בה" (ויקרא ה, ג), "נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה" (אמור ?). ויש בכל אלה דרושים לחז"ל כמו שיתבאר שם. על כל פנים ממה שכפל הלשון "אל תטמאו בהם ונטמאתם בם" נוכל לטעות שאחד בא על טומאת הקדושות (ר"ל טומאת הנפש שהפוכו קדושה) ואחד הנוסף בא על טומאת הגויות (שהוא טומאה ממש). על כן אמר פה "זה לכם הטמא" – הוא ולא אחר. ועדיין נוכל לומר שר"ל שזה הטמא באופן הנאמר שיטמא אדם וכלים, לאפוקי שאר שרצים, וממה שכתב "ונטמאתם בם" היינו ששאר שרצים מטמאים אדם ולא כלים או כלים ולא אדם. לכן כפל שנית "אלה הטמאים" ולא זולתם - אין מטמאים כלל. והנה אמר "אלה הטמאים בכל השרץ", הוסיף מלת "בכל" ולא אמר "בשרץ" כמו שכתב תחלה "וזה לכם הטמא בשרץ", מפני שיש לטעות שאינו ממעט במלת "זה" ובמלת "אלה" רק הדומים לאלו הנחשבים פה שהם בעל עצמות ופרה ורבה, לא הבלתי דומה. ומה שכתב "אל תשקצו וכולי בכל השרץ" שיש טומאה ביתר שרצים היינו המובדלים ממינים הנחשבים בשאינם בעל עצמות או בלתי פרים ורבים או שמובדלים לגמרי שאינו בעל עצמות ולא פרה ורבה. לכן אמר "אלה הטמאים בכל השרץ" שבכל מיניהם רק אלה טמאים, לא זולתם. [וגירסת הקרבן אהרן "אף אינו מוציא אלא כל שאינו בעל עצמות ואינו פרה ורבה מנין בעל עצמות וכולי עד שאתה מרבה את בעלי עצמות שהם פרים ורבים", ולפי זה מרבה בכעין הפרט, ר"ל הדומה לפרט.