מלבי"ם על ויקרא, שמיני קכט
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Shmini 129
Open in the reader →1וכלי חרס אשר יפול אל תוכו: מבואר אצלינו תמיד יסוד נאמן וקיים שכל מקום שיקדים השם אל הפעל יורה הפוך וסתירה וחלוקה ( וכמו שכתבנו באילת השחר פרק יב ). והנה אם היה הדין שגם שאר כלים מטמאים מתוכם, (ואין הבדל בין כלי חרס ליתר כלים רק שכל הכלים יטמא מתוכם ומגבם וכלי חרס רק מתוכו, לא מגבו) – היה ראוי לאמר "ואשר יפול אל תוך כלי חרס", שבזה יודע שכלי חרס נבדל מכל הכלים שרק תוכו טמא והם טמאים גב ותוך. אבל במה שהקדים השם – " וכלי חרס אשר יפול אל תוכו" – נודע שרק כלי חרס מטמא מתוכו, לא יתר הכלים. והם מובדלים מהפך אל הפך. וזהו שאמר בספרא קל וחומר לכלי שטף וכולי תלמוד לומר "כלי חרס אל תוכו". ובחולין (דף כד.) וזבחים (דף ב:) מפרש תוך תוכו תוך תוכו, ופרש"י דהוה ליה לכתוב "וכלי חרס אשר יפול אל תוך" וכתיב "תוכו", ממעט תוכו של זה ולא תוכו של אחר. וזה לא יאות לפי דרכינו. דאיך יאמר "אשר יפול אל תוך"? הלא יהיה חסרון בלשון – איזה תוך? והלא כפי הדקדוק מוכרח לכתוב "תוכו" בכינוי? רק פירושו שהיה ראוי לכתוב "תוך" – היינו "אשר יפול אל תוך כלי חרס ", כי כשיכתב השם אחר הפעל אין צריך לרמזו על ידי כינוי.