מלבי"ם על ויקרא, שמיני קנא
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Shmini 151
Open in the reader →1וכי יתן מים: הגם שכבר אמר בטומאת כלי חרס "מכל האוכל אשר יבא עליו מים" צריך להאמר שנית פה שגם אם נגע בשרץ עצמו אינו טמא אלא אם הוכשר במים. (ומסתמא יש גם כן סברה שלא הייתי יודע כלי חרס משרץ דהוה אמינא דכלי חרס שמטמא מאוירו חמור יותר, וכמו שאמרו במשנה ו'). זה פירוש [משנה ה'] . ואמר [במשנה ו'] שהגם דשם כתוב "אשר יבא עליו מים וכל משקה" ולמדנו שגם שאר משקים מכשירים, ופה כתוב מים בלבד – למדו ממה שכתוב פה ושם, מים מים, דנאמרו בענין אחד. שהוא הדין מים דפה כולל כל משקה הדומה למים. דאי לאו כן היה לו לומר "וכל משקה" ומים בכלל. ( ואף למה שלמד מה מים שאין לו שם לויי – היה לו לכתוב "יין וכל משקה", שגם יין אין לו שם לויי ). ועל כרחך לדמות מים שכתוב פה "וכי יתן מים" שפירושו גם כן כל משקה. ואמר [במשנה ו'] שאי אפשר ללמוד מן הדין דיש להשיב דכלי חרס חמור יותר שמטמא מאוירו. ואמר [במשנה ז'] דאין אחר, שהלא יש לדון ולומר מן הסברה ששאר משקים יכשירו – כל שכן ממים. שאם הם טמאים חוזרים לידי אביהם ומתטהרים ( ר"ל שמשיקן במים וטהורים כמו שאמרו בביצה (דף יז.) ), ואף על פי כן מכשירין לקבל טומאה – כל שכן משקין שאין מועיל להם השקה. ומשיב שיש להשיב דמים חמורים יותר שנעשים אב הטומאה – הוא מי חטאת שיש בהם כדי הזיה שהם אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים ( כדתנינן בריש כלים ), ולכן צריך הגזירה שוה. ואמר [במשנה ט'] שגם מה שלמד למעלה שמחשבתו על המים לצורך דבר תלוש מועיל כאילו נתנם ( כמו שאמר בספרא (פרשה ח מבו"ג)) הוא הדין שגם בשרץ הדין כן ממה דכתיב "מים...מים" לגזירה שוה.