מלבי"ם על ויקרא, שמיני קנט

1הנוגע בנבלתה: מלת "בנבלתה" מיותר, שדי לומר "הנוגע בה". וכן מה שכתב "האוכל מנבלתה והנושא את נבלתה" – הרי ג' פעמים 'נבלתה' מיותר. ועוד נמצא בפרשה זו שמונה פעמים 'נבלתה', והם ד' בבהמות טמאות וד' בשרץ. הרי י"א פעמים שכתוב מלת 'בנבלתה'. והנה התבאר ( בסימן צו ) שמה שכתוב בפסוק כד "כל הנוגע בנבלתם" צריך ללמד שמדבר באבר מן החי, ומה שכתב בפסוק כ"ז "כל הנוגע בנבלתם" צריך ללמד על אבר מן המת ( כמ"ש בסימן הנ"ל ). (ובסימן צז) התבאר שמה שכתב "וכי ימות מן הבהמה הנוגע בנבלתה" צריך ללמד מה נבלה שאין לו חלופים. ומה שכתב בפסוק ל"ה "כל אשר יפול מנבלתם עליו" צריך ללמד שמדבר באבר מן המת דשרץ ( כמו שהתבאר בסימן קטו ובסימן קלח ). ומה שכתב "וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע" צריך למעט נבלה יבשה ( כמ"ש בסימן קמח ). ונשארו עוד ששה פעמים 'בנבלתם' שהם מיותר. ודרשם פה לששה דרושים: (א) ולא בעצמות. והוא הדרוש שכבר נזכר בספרא ריש פרק יוד (פרק י) ומובא בחולין (דף עז:) , ועיי"ש. ומ"ש יכול אפילו בשעת חבורן תלמוד לומר יטמא – זה לא מיתור דריש רק רצונו לומר אחר שהבשר טמא פשיטא דגם העצם טמא משום יד. (דרוש ב) "בנבלתה" ולא בקולית סתומה. ומובא בחולין (דף קכו:) . ושם גריס יכול אפילו ניקבה? תלמוד לומר "הנוגע טמא" את שאפשר לו ליגע טמא. (דרוש ג) "בנבלתה" ולא באלל המפוזר. ומובא במשנה דחולין (דף קיז:) ומפרש לה בגמרא (דף קכא.) , עיי"ש. (דרוש ד) "בנבלתה" ולא בעור. דהיינו יתר משיעור שהוא אם מפשיט לשטיח כדי אחיזה ואם מפשיט לחמת צריך שיפשיט עד החזה. ומובא בחולין (דף קכ.) . ומה שאמר יכול שאני מוציא פחות מכשיעור ת"ל טמא – ר"ל "טמא הוא לכם" שמזה ריבה ידות כנ"ל ( סימן קיב ) (דרוש ה) "בנבלתה" ולא בעור שאין עליו כזית בשר. וזה מובא בחולין (דף קיח.) . ומפרש ולא בעור שאין עליו כזית בשר ועור משלימו לכזית. יכול שאני מוציא אף עור שיש עליו כזית בשר בשנוגע מאחוריו (ואפילו מעשה יד נמי לא עביד) – תלמוד לומר יטמא. (דרוש ו) "בנבלתה" ולא בשני חצאי זיתים וכולי. ופלוגתא דר' ישמעאל ורבי עקיבא מובא במשנה חולין (דף קכד.) וברייתא דפה מובא שם עמוד ב, עיי"ש.