מלבי"ם על ויקרא, שמיני פ
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Shmini 80
Open in the reader →1מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים: כבר אמר בספרא למעלה [משנה ד'] שבא לרבות בעל עצמות ואין פרה ורבה, ואין בעל עצמות ופרה ורבה, עד שמרבה הגלים והצפרדעים הגדלים בים והגדלים ביבשה. ר"ל כי שם 'שרץ' בא בעצם על התנועה, ויקרא הבעלי חיים הקטנים הפחותים בשם זה כי אין מובדלים מן הדומם והצומח רק בתנועתם. ורש"י כתב דבר נמוך שרוחש ונד, וכן כתב בפירוש בראשית (בראשית א, כ) על "ישרצו המים שרץ". וכן כתב במכות ( דף טז: ד"ה צרעא ) וושרץ לשון קטנה נמוכה. [ ועי' מ"ש פסחים כד: ובתוספות ד"ה צרעא ]. וזהו שאמר בספרא עד שאתה מרבה הגלים והם מיני תולעים שגוללים את עצמם ורוחשים. והרמב"ן (בפר' בראשית) השיג עליו ממה שכתוב "ואתם פרו ורבו". אמנם אונקלוס תרגם "שרצו בארץ" (בראשית ח:יז, ט:ז) אתילידו , ויתילדון, שפעל זה משותף על שם ההשרצה וההולדה היתירה כרביית השרצים. וכמו שאמר בשמות רבה (שמות רבה, א) פרו וישרצו וכולי יש אומרים שבעים בכרס אחד. ואל תתמה שהרי העקרב שהוא מן השרצים יולד שבעים. וזה שמרבה פרה ורבה ואין בעל עצמות ממה שכתוב "מכל שרץ המים" – ר"ל השורץ ופרה ורבה במים. ונגד זה אמר "את כל נפש החיה אשר במים", הם הבריות שאינם פרים ורבים במים רק הם חיים במים והם הצפרדעים ויתר האמפיביאן שהם חיים במים וביבשה, והם משריצים ביבשה וחיים במים. ולפי זה מה שאמר למעלה עד שאתה מרבה הגלים והצפרדעים וכולי הוא פירוש למה שאמר מנין פרה ורבה ואין בעל עצמות (והם הגלים); בעל עצמות ואין פרה ורבה (פירוש: במים רק ביבשה, והם הצפרדעים). אולם היה לו לכתוב "ואת כל החי במים", ואמר "החיה אשר במים" שמשמעותיה גם כן מינים הנקראים בשם 'חיה', הם הברואים שיש להם ד' רגלים. וזהו שאמר פה זו חיית הים. ובמה שכתב "נפש חיה" אמרו להביא את הסילונית – צריך לומר הסרנית, ר"ל מין חיית הים הנקרא בלשון יוני בשם סעריען אשר אמרו עליו שחצי גופה העליון כצורת אדם והתחתון כצורת דג. ובבכורות (דף ח.) מאי דולפינין? בני ימא. פרש"י דגים יש בים שחצים צורת אדם וחצים צורת דג ובלעז סריינא. ר"ל שבכלל "נפש חיה" היא האדם כמו שכתוב "ויהי האדם לנפש חיה", ונפש החיה אשר במים כולל חיה זאת שבאה בצורת אדם. ודעת ר"י בר' חנינא שמטמא באהל. והולך לשיטתו שכן דעתו גם לענין אדני השדה שהוא בר נש דטור שמטמא באהל (משנה כלאים פ"ח מ"ה). על זה אמר תלמוד לומר "זאת" (כך גריס בילקוט), ר"ל "זאת התורה אדם כי ימות באהל" – רק אדם, לא חיה בצורת אדם.