מלבי"ם על ויקרא, שמיני פג
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Shmini 83
Open in the reader →1ואת נבלתם תשקצו: בחולין (דף סז.) "כל השרץ השורץ על הארץ" להביא יבחושין שסננם. ושם ( עמוד ב ) "ואת נבלתם תשקצו" – להביא את הדרנין שבבהמה. לדעת הגמרא מה שכתוב "את נבלתם תשקצו" שהוא בלתי מובן איך משכחת בהו הבדל בין בשרם ובין נבלתם וכי שייך גבייהו שחיטה ונבלה? פירשוהו שרצונו לומר על התולעים המתילדים בדגים הטמאים שהם אסורים. דדרני דכוורי הטהורים שריא ( שם דף סז: ) ושל טמאים אסורים. ומזה הוציא דהוא הדין דדרני שבבהמה אסורים כמש"ש דכיון דלא מהני להו שחיטה באיסורייהו קיימן. ופי' שנלמד מתולעי דגים טמאים דמנייהו קא גלי לתולעי בהמה. אמנם לגירסת הספרא "להביא את היבחושין" – מפרש מה שכתוב "נבלתם" ר"ל כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת – לפעמים מבשרם לא תאכלו, ולפעמים מבשרם תאכלו רק את נבלתם תשקצו; והם היבחושין הנולדים במים שבכלים ובורות שיחין ומערות שבעודם חיים במים מותרים, ואם סננם ומתו מיד אז נבלתם תשקצו. כי אם סננם ועודן חיים כשפרשו מן המים אסורים משום "השרץ השורץ על הארץ". ותראה זה היטב מדברי הרמב"ם (פ"ב מהל' מאכלות אסורות ה"יט) המסנן את היין ואכל את היבחושין שסננם לוקה משום שרץ המים או שרץ העוף ושרץ המים. ושם (פ"ב מהל' מאכלות אסורות ה"כג) הרי שהיתה הבריה משרץ העוף ומשרץ המים ומשרץ הארץ כגון שהיה לו כנפים והיא מהלכת על הארץ כשאר שרצים והיתה רבה במים ואכלה לוקה ג' מלקיות. ולפי זה מה שאמרו בספרא דיבחושין שסננם לוקה משום שרץ המים, וכן מ"ש הרמב"ם (הלכה יט) דאינו לוקה רק משום שרץ המים – על כרחך מיירי שמתו מיד כשפרשו, ועל זה ריבה אותם מן "ואת נבלתם תשקצו". ובברייתא בגמרא מיירי שחיו בצאתם מן המים ואז לוקה גם כן משום "שרץ השורץ על הארץ".