מלבי"ם על ויקרא, שמיני צ
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Shmini 90
Open in the reader →1מלבי"ם: אמר פה ד' פעמים "למינו..למינה..למינהו" לרבות הדומה למין הטמא, מבואר שאם לא ריבה אותם הייתי מטהרם. וכאשר בדקנו את הנשר (שהוא הראשון בטמאים) עם התורים ובני יונה (שהם הרצוים לקרבן לה') ראינו שהם מחולקים בד' סימנים. מבואר שאלה הם סימני הטומאה והטהרה. וקבלו חז"ל שבכל המינים נמצאו ג' סימנים ובעורב יש שנים ובפרס ועזניה אחת אחת. וממה שהוצרך לכתוב את כולם ידעינן שאם יש סימן אחד של טהרה – טהור. וכל שכן שנים או שלשה. ולכן הוצרך למנות אלה הטמאים עם מה שהוא ממינם. ונשר לא הוצרך לכתוב – דהא אין לו שום סימן – רק בזה גלה שהוא הטמא בעצם וכל שהוא כמוהו בלא סימן טמא. ומה שתורים צריכים ד' סימנים הוא להכשיר לקרבן. ובגמרא דחולין יש בזה פלפול גדול ושיטה רחבה. וגם לי בסוגיא זאת פלפול ארוך בחדושי, ומהיות זה בלתי נחוץ להבנת הפשט בספרא קצרתי.