מלבי"ם על ויקרא, תזריע יט

1וטמאה שבעים: משכיל על דבר החכם הרוו"ה בקונטרס "יש אם למקרא" בסוף חומש מודע לבינה מצא טוב ויבן הדברים בטוב טעם ודעת שזה אין ספק שיכחיש אדם הקריאה המקובלת אצלינו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה. וכמ"ש הכוזרי ( מאמר ג' מס' כט ואילך ) וכמו שהאריך בזה הרשב"ץ בספרו מגן אבות (ח"ב דף ל' ע"ב). ולא עלה זאת על לב איש לשנות הקריאה. והפלוגתא בין מ"ד יש אם למקרא ובין מ"ד יש אם למסורת היא בתיבה שאין הכרע למשמעותו, לא מצד המשקל ולא מצד הגזרה, ולא מצד הבנין. וצריכים אנו לדרשה. בזה פליגי, שמר סבר שיש להכריע אל צד המסורה אפילו דרך זרות קצת ומר סבר להכריע אל צד המקרא. ובכזה יש ספק בפתרון הכתוב "וטמאה שבעים", לפי שמלת "שבועים" מקובץ על לשון שניים, ושרשו שבע, שהוא שם המספר, וממנו נגזר שם דבר "שבוע". וידענו כי משקלי השמות משונים אין קץ למו כמ"ש הראב"ע בצחות בשער השמות, גם הבאים על משקל השניות אזנם שומרים תמונתם כי מן רֶגֶל בֶרֶך מצאנו רַגְלָיִם בִרְכַיִם ומן קֶרֶן מצאנו קַרְנַיִם [ פת"ח שב"א פת"ח חר"ק ], גם קְרָנַיִם [ שב"א קמ"ץ פת"ח חר"ק ] ומן דֶרֶך דְרָכַיִם [ שב"א קמ"ץ פת"ח חר"ק ]. והאומר כי אלה שהאות הראשונה שלהם בשו"א יוצאים ממשקל "פָעָל" – עליו להביא ראיה. לכן שם "שבועים" יתכן שיוצא משם דבר "שבוע" ויהיה טעמו שני שבועות כמו "יומים" – שני ימים, "שנתים" – שני שנים. גם יתכן שיהיה יוצא משם המספר "שבע" ואז יהיה טעמו שבעה כפליים כדין כל שמות המספר המקובצים על משקל השניות שהם מורים על כך – כפליים כמנין המספר ההוא. כמו – "ארבעתיים" - על חד ארבעה, "שבעתיים" - על חד שבע, כמו שבאר בעל מקנה אברם ( במסילה כו שהיא מסילת הפעלים ). ולפי זה יהיה הפירוש "וטמאה שבועיים" – על חד שבע בנדתה. ויש אמתלא לפרש כן בעבור המסורת שנכתב "שבעים" ח"ו לרמז שהוא נגזר מן 'שבע' אעפ"י שהוא על דרך זרות קצת ולא מן 'שבוע'. ואהני לן מקרא ואהני לן מסורת. וזה ששאלו התלמידים את ר"י בן רועץ אקרא אני שבעים, ור"ל לא דוקא "שבעים" אבל "שבעה שבועות". ואהני מסורת לטפויי, ואהני מקרא לבצורי דוגמת מ"ש בזבחים (דף לז:) . וגם יש להוסיף על זה דהא שם "שבוע" בא ברבים – "שבועות" כמ"ש "חג שבועות" [ ומה שכתוב בדניאל "שבעים שבעים" (דניאל ט, כד) היא יוצא מדרך חבריו ]. וכן רוב השמות שבאו על משקל פֲעול פָעול פַעול הם מלאים וי"ו במשקל הרבים כנודע. והגם שכל שם "שְבֻעים" "שבֻעות" חסרים על פי המסורת, כבר נשקיף לפי זה שעיקרם הם שם "שֶבַע", לא "שָבוע" ולכן גם שם "שבוע" חסר ו' כי עיקרו "שבע" לפי זה נוטה יותר לומר "שִבְעִים". והשיב להם: טמא וטהר בזכר וכולי , ולאחר שיצאו נזכר אולי ילמדו התלמידים מתשובתו שגם הוא סובר יש אם למסורת והחזיר עליהם להודיעם שהוא סובר שהמקרא הוא העיקר ואין לשנות המקרא בעבור חסרון וי"ו המשך, כי "שבועיים" קרינן, ונגזר מן "שבוע", לא מן "שבע". ומ"ש [במשנה ב'] ששים יום וכולי – כבר פירשנו מאמר כזה שבא למעלה (פרק א מ"ז) על "ושלשים יום ושלשת ימים". דרשהו משם כי הם שפה אחת ודברים אחדים.