מלבי"ם על ויקרא, צו קנה

1המקריב את דם וכו' לו תהיה: הנה זה נזכר ג' פעמים - (א) במנחה (ויקרא ז, ט) – "לכהן המקריב אותה לו תהיה" (ב) בחטאת (ויקרא ו, יט) – "הכהן המחטא אותה יאכלנה" (ג) בשלמים (ויקרא ז, יד) – "הכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה" ובא ר' אלעזר בר' שמעון בספרא ( מובא במנחות דף קב: ) לתת טעם למה צריכי ג' קראי. דאי אפשר למילף חד מחבריה. כי בחטאת אלים כח הכהן, שאם מקריב חטאתו - כולו שלו, אף במשמר שאינו שלו ( כמו שלמד בבבא קמא דף קד ). ובמנחה חלוש כחו שאין לו בה כלום, דמנחת כהן כליל. וכפי זה אי אפשר ללמוד מנחה וחטאת זה מזה. שאם יכתב בחטאת לדחות הטבול יום – יאמר הטבול יום שזה מצד שבו יפה כח הדוחה בחטאתו שכולו שלו, ומצד אלימות כחו מדחהו מחטאת ישראל. מה שאין כן במנחה – שחלש כח הדוחה במנחתו – יאמר שאין לו ראיה לדחותו ממנחת ישראל. ואם יכתב במנחה יאמר הטבול יום בהפך - שמה שנדחה ממנחה היא מצד חלישת כח הנדחה בה שאין לו כח במנחתו, לא בחטאת שאלים כח הנדחה בחטאתו, לא יכול לדחותו. והגם שהכהן ישיב לו בכל אחד להפך – שבמנחה ישיב לו מצד חלישות כח הנדחה ובחטאת ישיב לו מצד חוזק כח הדוחה – בכל זה אין הכרעה ביניהם. לכן צריך קרא בכל אחד. ובזה ידחהו בכל אחד מכח הכתוב. [וזה כוונת משנה א' ומשנה ב’ ] וכן יש הבדל בין חטאת ומנחה שהם קדשי קדשים לבין שלמים. כי בצד אחד אלים כח הכהן יותר בקדשי קדשים שהכל שלו, מה שאין כן בקדשים קלים אין לו רק החזה ושוק, והבשר לבעלים. ובצד אחר אלים כח הכהן בקדשים קלים שיוכל להאכילם אף בטמאתו לנשיו ועבדיו. ואם כן, אם יכתב בחטאת ומנחה, יבא הטבול יום לאכל בקדשים קלים מצד שבהם יפה כחו לענין נשיו ועבדיו. ואם יכתב בשלמים יאמר בהפך - שאין מזה ראיה לקדשי קדשים שיפה כחו לענין שהכל שלו. והגם שהכהן ישיב לו בכל אחד להפך - אין מכריע. ולכן צריך קרא גם בשלמים. [וזה פירוש משנה ג' ]. ואחר שפרט הכתוב בכל אחד יצא טבול יום בקוליו וחומריו – רצונו לומר אין מועיל לו טענותיו מצד הקולא וחומרא. וכל שכן אונן שגרוע מטבול יום ( כי הטבול יום יטהר בערב ); לכן עומד בימין הטבול יום ונדחה עמו. ואף המחוסר כפורים שקל מטבול יום - נדחה אחר שאין ראוי לזרק.