מלבי"ם על ויקרא, צו קסא
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Tzav 161
Open in the reader →1זאת התורה לעולה ולמנחה: כלל מוסד שכל מקום שסיים כלל שאחר הפרטים הרבים וחתמם ב"זאת התורה" – מכניס את כולם בתורה אחת וחק אחד, לדמותם זה לזה. ועל כן דרשו חז"ל בזבחים (דף צז.) ומנחות (דף פג.) כמה דרשות מה שכל הנחשבים פה נלמדים זה מזה. אולם יש פה עוד שינוי כפי הפשט שעליה עמד הספרא פה. כי הפרשיות סדורות עד הנה – עולה, מנחה, מנחת חביתין ( והוא הנקרא 'מלואים' שבא למלא יד הכהן ) חטאת, אשם, שלמים . ומדוע כתב מלואים אחר אשם? היה לו לכתוב "זאת התורה לעולה ולמנחה ולמלואים..."? וכבר בארנו למעלה ( סימן לט ) שפרשת "זה קרבן אהרן ובניו" נאמרה ביחד עם פרשת המלואים רק סדרה בין החיובים לדורות. ואם כן מדוע הזכירה פה שלא כסדר? ואמרו שבא כן כדי שנדע שלא בא כן נצד הכלל לבד לחשב כל הנאמר, רק על צד ההיקש - להקיש למלואים שכולם נאמרו גם פרטיהם מסיני. שאי לאו כן ציוי דמלואים קדמה לכולם אחר שנאמרה בסיני, והיה לו להזכיר מלואים בראשונה כסדר הציוי אחר שלא סדר פה כסדר הפרשיות; ולמה באת אחרונה? ועל כרחך שלא קדמה להם בזמן הציוי. וזה פירוש [משנה ג'] אמנם למה סמכה אצל אשם דוקא ולא כתבה לבסוף אחר שלמים? ( כיון דבלי זה בא שלא במקומו ) משיב שרצה להורות שנאמרו שם - בין דיני קרבנות יחיד בין דיני קרבנות צבור, ולכן סמך מלואים לאשם. שאשם לא משכחת רק ביחיד ומלואים רק בצבור, להעיר אזן שנאמרו שם דיני היחיד והצבור. וזה פירוש [משנה ד'] ולפי זה פירוש הכתוב זאת התורה לעולה ולמנחה...אשר צוה ה' את משה בהר סיני – רוצה לומר שכולם נצטוו בסיני. ולמען נדע שגם פרטיהם נאמרו בסיני הקישם למלואים. ובמה שכתב "אשר צוה ה' בהר סיני להקריב את קרבניהם", שמבואר אצלינו ( ויקרא סימן סא ) שכל מקום שבא שם 'קרבנו' נוסף על הפעל יש בו דרוש, עיי"ש. ומרבה אף בכור ומעשר ופסח שהם מתיחסים לישראל ממקנה קנינם. וכן הוסיף "להשם" - כולל כל קרבנות השם, כולם נאמרו למשה בסיני בכל פרטיהם. ומבואר דכולהו סתימאה אליבא דרבי עקיבא שסבירא ליה בזבחים (דף קטו.) דכללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד. וכן סתים בספרא ריש בהר (פרשה א), כמו שיתבאר שם אם ירצה השם.