מלבי"ם על ויקרא, צו כג

1זאת תורת המנחה: מבואר אצלינו תמיד שמלת "זאת" בא על נרמז המבואר בענין ומוציא זולתו. ופה אמר "הקרב אותה לפני השם" - ולא בבָמה; דכל מקום שאומר "לפני השם" ממעט בָמה כמ"ש בספרא ( ויקרא דבורא דנדבה פרק ד מ"א, ובזבחים קיט: ). וכן ממ"ש "אל פני המזבח" ממועט בָמה כמ"ש בזבחים שם. ודעת ר' יהודה סתמא דספרא דאין מנחה כלל בבמה, אף לא בבמה גדולה כמו שאמרו ( פרק יד דזבחים מ"י ). וציין לימוד זה במלת "זאת" – רק 'זאת תורת המנחה' אם הוא לפני השם - לא בבָמה. וכמהו דריש לקמן (פרשה ג מ"א) על "זאת תורת החטאת" ובפרשה ד' (פרשה ד מ"א) על "זאת תורת האשם". עיי"ש. וריש פ' מצורע (פרשה א) על "זאת תורת המצורע". [א] הנה כינוי הרומז זה זאת מצאנום במקומות רבים שידמה שבאו למותר. למשל היום הזה אחל תת פחדך. היום הזה ה' אלהיך מצוך. שמלת הזה למותר, שמצאנוהו בלא מלת הזה. היום אתם יוצאים בחדש האביב. וכן מצאנו ביום הזה נקבעו כל מעינות תהום רבה (בראשית ז׳:י״א). ביום ההוא באו מדבר סיני (שמות י״ט:א׳), ביום ההוא כרת ה' את אברהם, והגדת לבנך ביום ההוא. ומה ההבדל בין הזה לההוא. וכן מצאנו הארץ הזאת. ולהעלותו מן הארץ ההוא. והי' בתת ה' לנו את הארץ. והמבואר כי שני מלות, הזה וההוא מובדלים, במה שכינוי ההוא מורה נרמז רחוק שאינו לפנינו, וכינוי הזה מורה נרמז קרוב. וכמו שפירש"י ז"ל עפ"י המד' בים הזה באו מדבר סיני (שמות יט א) הול"ל ביום ההוא מהו ביום הזה שיהיו ד"ת חדשים עליך כאלו היום נתנו. וכן פי' עמ"ש (דברים כו טז) היום הזה ה' אלהיך מצוך, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ולכן בכ"מ שבא מלת זה על נרמז בלתי קרוב, דרשוהו חז"ל. ודרשו פעמים שהיה הענין למראה עינים, כמ"ש במנחות (דף כח) ומכלתא (פ' בא) ורבה (שם פט"ו ובהעלותך פט"ו) ג"ד נתקשה משה מנורה ר"ח ושרצים. וזה מעשה המנורה, החדש הזה, וזה לכם הטמא, ועמ"ש שמיני (סימן מב). ובספרי (ס' קלו) זאת הארץ אשר נשבעתי רע"א מלמד שהראהו הקב"ה וכו'. ובתוס' מנחות (דף כט) בשם מד' (והוא במד' רבה פי"ב) זה יתנו כמין מטבע של אש הראה לו. ובב"ר (פ"ו) לא ימוש ספר התורה הזה ספר משנה תורה היה סגנו מצאו עסוק בו וכו'. ובמד' רבה (פט"ו) כי זה משה האיש כזה אנו עושים לך. וברבה בשלח (פכ"ג) זה אלי באצבע הראו. ובהוריות (יא) כריתות (ה) ששמן שעשה משה קיים לעת"ל שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. ובספרי (ס' ריט) ובסנהדרין (דף עח) בנינו זה סורר ולא סומים. ובספרי (פ' תצא) את האשה הזאת לקחתי מלמד שאינו אומר דבריו אלא בעמידתה, וכן תמצא עוד דרושים רבים בדרך הזה. אולם במקומות שלא יכלו לדרוש כן היה להם קבלה איזה מיעוט באופן שמלת זה מורה התיחדות זה ולא אחר. וזה או שימעטו הענין המבואר בפי' לאמר שענין זה נוהג רק בזה ולא בדבר אחר. והוא או בזמן שימעט זמן אחר, כמ"ש (ברכות י) על החדש הזה ראש חדשים זה ניסן ואין אחר ניסן. ובמכלתא על בעשור לחדש הזה. וכן בספרא אמור (פרשה יב מ"א) בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה. ושם (פי"א) לחדש הזה חג המצות ואין חג הסוכות טעון מצה. ובספרא בהר (פ"ב) בשנת היובל הזאת זו מוציאה עבדים ואין שמטה מוציאה עבדים. עוד (שם) ובספרי (ס' קיב) וזה דבר השמטה שמטה משמט כספים ואין יובל וכו'. וכן בב"ב (דף קך) על זה הדבר, רק בדור הזה. והן בספרא (לקמן פי"ח) על זאת משחת אהרן. או שבא למעט שענין הנז' פה לא שייך במקום אחר כמו שדריש פה למעט במה ממנחה. ולקמן (פרשה ג') זאת תורת החטאת שחטאת עוף א"צ כיבוס. ובספרא (פ' זבין פרשה א' מי"ג) על וזאת תהיה טומאתו בזובו. וכן בספרי (ס' נא) על זה קרבן נחשון. ובפ' שופטים על וזה יהיה משפט הכהנים. ובפ' תצא (ס' רסג) על כאשר יקום איש על רעהו כן הדבר הזה. ובערכין (דף נא:) על זה יהיה להם מגרשי הערים. שבכולם ממעט שדין הנאמר בענין זה לא שייך בדבר אחר. ולפעמים ימעט בענין שעומד בו, שרק דין זה שייך בו לא דין אחר. כמו שדריש בב"ק (דף לג) לרבנן כמשפט הזה יעשה לו שא"ח בארבעה דברים. ובהוריות (דף ט) זה קרבן אהרן זו באה חובה לו ולא אחרת באה חובה לו, ובסוטה (דף יח) זאת תורת הקנאות מלמד שאין האשה שותה ושונה. ובחולין (דף קלו) וזה יהיה משפט הכהנים למעט חולין מחזה ושוק. וכן בספרי (פסקא סב) ובחולין (דף כד) על זאת אשר ללוים, זאת פוסל בלוים ולא מומים פוסלים (ובתוס' שם כתבו שדרך למעט באותו ענין וכבר הראיתי למעלה שממעט גם בענין אחר), ולפעמים ימעט דבר שאינו כתוב בפי' רק שנלמד ע"י א' מדרכי הלמודים ויציין במלת זה זאת רק זאת שלמדנו פה לא אחרת, או שמה שלמדנו פה לא שייך רק בענין זה לא בדבר אחר. וכמ"ש ביומא (דף מ) היינו טעמא דר"י כתיב זאת, חוקה אזאת כתוב, זאת חוקה ולא בגדי לבן בחוץ. ושם (דף מב) מנין לרבות שחיטתה וקבלת דמה שאין כשרים אלא ביום ת"ל תורת, יכול שאני מרבה אף אסיפת אפרה ת"ל זאת. וכן דריש בכריתות (דף ט) על זאת תורת היולדת. ושם (דף כח יומא מא. וספרא מצורע פ"ד) על זאת תורת אשר בו נגע צרעת. ובספרא (צו פרשה ה' מ"ג) על זאת תורת זבח השלמים. ובפסחים (דף סא) על זאת חוקת הפסח. ולפעמים ימצא בכתוב שחושב שני דברים וידמה ע"י דרכי ההיקש את שניהם לענין אחד ובמלת זאת בא להודיע שבדבר אחד הם בלתי דומים. כמ"ש בספרא שמיני (פ"ב מ"ה) ובחולין (דף כז) זאת תורת הבהמה והעוף באיזה דבר שוותה בהמה ועוף מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה, אי מה בהמה ברוב שנים אף עוף ברוב שנים ת"ל זאת. ובספרא (סוף תזריע) זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וכ' מקיש בגד צו"פ לבית וכ' אי מה בית טעון צפרים וכ' ת"ל זאת. וכן בספרא מצורע (פרק ט משנה יוד ויא) עיי"ש. ולפעמים דרשו מלת זה זאת לגז"ש, כמ"ש (ברכות ט פסחים קך ומכלתא בא) נאמר כאן בלילה הזה וכו', ובסנהדרין (דף מה) כתיב החדש הזה וכתיב זה אלי וכו'. ובספרא (אחרי פ"ו ובספרי מטות נדרים עח ב"ב קך) גז"ש זה הדבר. או ידרשו דרך גימטריא, (כמ"ש הוריות דף יא כריתות ה) זה גי' י"ב לוגין. ובתוס' (ריש גיטין) זה ספר גי' י"ב שיטין שבגט. ובב"ר (פכ"ד) זה ספר י"ב שבטים כמנין זה. וכן בב"ר (פס"ג) על למה זה אנכי. ובמדבר רבה (פ"י) ושה"ש רבה (פסקא שוקיו) שחטתם בזה גי' י"ד אצבעות של סכין. ובב"ר פס"ט וזה שער השמים י"ח מיל שבהמ"ק ש"מ מכוון כנגד של מטה, וכהנה רבות, גם תמצא שפי' מלת הזה כאלו כתיב כזה. כמ"ש בפסחים (דף צו) על בחדש הזה, ובערכין (דף נא) על זה יהיה להם מגרשי הערים. וכל אלה הדרושים ודומיהם יש להם כן ובסיס בעומק הפשט. שבכל אלה המקומות בא כינוי זה למותר, כמו בתחלת הפרשה שרובי הפרשיות אין מתחילין במלת זה. ובאמצע שבא מלת הזה למותר או תחת מלת ההוא. ובאמת במקום שיפול מלה זו כפי חוקי הלשון אין מקום לדרוש. וכמ"ש ביומא (דף ג) עמ"ש בזאת יבא אהרן בזאת במ"ש בענינא דמלואים וכו', מק' והא קרא קמבעיא לי' לגופיה בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה, ומשנה א"כ היל"ל בזה או באלה. מהו בזאת ש"מ תרתי. ר"ל כי פה הוא מאמר מיחד ומגביל אל יבא בכל עת כי אם בזאת יבא. ובזה בא מלת בזאת כפי חוקי הלשון ואין צורך לדרוש, ומשיב שהדרוש הוא מן הזרות של מלת זאת, שהיל"ל בזה בלשון זכר, כי הפר הוא זכר, ואם מוסב על הפר והאיל היל"ל באלה, לא זאת שהיא כינוי לנקבה, ודורש שרומז נרמז נקביי שהיא ענינא דמלואים. וכן בכינוי זאת שבא בסוף הפרשה אמר בספרי נשא (פסקא כף על זאת תורת הקנאות ופסקא לח על זאת תורת הנזיר) לדורות מנין ת"ל זאת תורת דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר כחותם הדברים. דעת ר' יונתן שבא כחותם את הענין והוא כפי דרך המליצה ולא ניתן להדרש, ודעת ר' יאשיה דאחר שהיה יכול לסיים הענין בלא זאת תורת. ניתן להדרש על לדורות. ובמ"ש כבר תמצא מעגלי חז"ל בזה בהלכותיהם, ויותר מזה תמצא שדרשו מלה זו במדרשים במקומות לא חקר ודעת לנפשך ינעם: