מלבי"ם על ויקרא, צו נג
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Tzav 53
Open in the reader →1וכל מנחת כהן כליל תהיה: מלת "כליל" מורה על הכללות. רוצה לומר, שנעשה פעל הכליון בכל הדבר כמו "והאלילים כליל יחלוף", "ותעל כליל העיר". ומשתתף עם כל ועם כלה ( שגדרו שאפס כולו כמו שבארנו בפירוש ישעיהו סימן טז ד ). וזה מחוקי הלשון שלא תבא מלת 'כל' בכפל, רק על צד הדיוק בל נטעה שמלת 'כל' אינו בדוקא. כמו "כל העדה כולם קדושים" (במדבר ט״ז:ג׳), "כל מלכי גוים כולם" (ישעיהו י״ד:ט׳-י׳), "וכל צריך כולם בשבי ילכו" (ירמיהו ל׳:ט״ז). אולם פה שבא מלת "כליל" שמורה כללות הגמור - מלת 'כל' מיותר. אמנם כבר בארנו ( בסדר ויקרא סימן קלה ) שבשם המין ציין הכללות בשני פנים: (א) כללות הדבר עצמו (ב) כללות מינו. ומבואר שמה שכתוב "כל מנחת כהן" היינו כללות המין, שלא לבד מנחת חובה (כדוגמת מנחת חינוך וחביתין) כי גם מנחת נדבתו כליל תהיה. והנה היה ראוי שיאמר "כליל תקטר" כמו שכתב למעלה ולא יצטרך לגזריה שוה שיתבאר בסימן שאחרי זה. רק סתם 'הקטרה' היא בכזית - לכן אמר "תהיה" אפילו כל שהוא. ועוד שאם היה אומר "תקטר" הייתי יכול לפרש שמה שכתוב "כל מנחת כהן" היינו כללות המנחה עצמה ופירושו שאם יש כל המנחה אז כליל תקטר ואם חסר ממנה - לא יקטיר. מה שאין כן כשאמר "תהיה" - אי אפשר לפרש כן, שמלת "תהיה" מציינת ההויה, לא ההקטרה. וזהו שאמר אין לי אלא כולה; מקצתה מנין? תלמוד לומר "תהיה" – אפילו כל שהוא.