מלבי"ם על ויקרא, צו פג

1אשה להשם אשם הוא: כבר בארנו באילת השחר ( כלל קלה ) שכל מקום שנאמר "עולה הוא" "מנחה הוא" "חטאת הוא" - מיותר, ובא לדרשה. כי למה יספר זאת והלא כל הפרשה מדברת באשם. וגם מה שכתב מלת "הוא" מיותר כי פעמים רבות ישמוט מלה זאת. וכבר דריש [בסוף משנה ב'] מן "אשם הוא" דאין תמורתו קרבה ( כמו שבארנו בסימן עט ) והוא אליבא דרבי עקיבא ( כמ"ש בנזיר דף כה ובכמה מקומות ). אמנם ר' ישמעאל דריש שם דאין תמורת אשם קרבה מן "רק קדשיך אשר יהיו לך", עיי"ש. ולדידיה אמר [במשנה ד'] שמה שכתוב "אשם הוא" מרבה שרק הוא נקרא אשם, רוצה לומר רק אם נעשה כמבואר פה ששחטו בצפון במקום העולה – אז הוא אשם. לא אם שינו מקום שחיטתו. ודוגמת זה הדרוש תמצא בספרא ( ויקרא דבורא דנדבה פרק ז מ"ו ) עולה אף על פי שלא סמך. יכול אף על פי שלא נשחט בצפון? תלמוד לומר "הוא" ( ועיין פירושינו שם סימן סט ). וכן הוא כאן. ור' אליעזר דריש מלת "הוא" רק אם נשחט לשמו. ועכ"ז(?) תחלה [סוף משנה ב'] הזכיר דרוש רבי עקיבא ו[במשנה ג'] הזכיר דברי ישמעאל אין שחיטה אלא משיכה ודברי ר"א על "ישחטו את האשם" מכאן לעולת צבור, ו[במשנה ד'] חזר לדברי ר' ישמעאל על "אשם הוא", ו[במשנה ה'] חזר לדברי ר' אליעזר. ובזה יש סדר למשנה. ומה שאמר [במשנה ו"ז"ח] אמר ר' אליעזר חטאת בא על חטא וכולי – הוא בתוספתא ( פרק קמא דזבחים ) ובגמרא שם (דף י.) , ופה לא נכתב רק ראשית הברייתא ושם נכתב הברייתא כולה וסיים שר' אליעזר למד "כחטאת כאשם" שהאשם כחטאת לכל דבר. ( כמ"ש עוד בזבחים קטו ומנחות דף כה: ). וכן בספרא למעלה (פרק ח מ"א) וזבחים (דף פא.) לענין אשם שנכנס דמו לפנים. ועיין בגמרא זבחים (דף י.) פלפול גדול בדברי ר' אליעזר ומחלקותו - ואין כאן מקום להאריך.