מלבי"ם על ויקרא, ויקרא קטו

1[הערה: פה משמע שר' יהודה מוכיח מן מלת "קרבן" ובמנחות אמר שהוכחת ר' יהודה ממה דכתיב ב' פעמים "בשמן". ואם כן למה אמר תלמוד לומר קרבן ועל מה הוסד הוכחת ר' יהודה מן "קרבן" או מן "בשמן..בשמן"? והוכחת ר' שמעון ממה דכתיב "קרבן" פעם אחד ולא ב' פעמים? ואיך ירו אבן פנת פלוגתתם על יסודי הלשון?] קרבן מנחה מאפה תנור: הנה הוי"ו יורה לפעמים על החיבור כמו "על מצות ומרורים יאכלוהו", "ולקחתם לכם כפות תמרים..וערבי נחל" שפירושו שניהם כאחד. ולפעמים יורה על החילוק כמלת או כמו: "מכה אביו ואמו", "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" שפירושו או אמו. ולפי זה מה שכתוב פה 'חלות מצות ורקיקי מצות' יש להסתפק אם פירושו שיביא שניהם או פירושו שיביא חלות או רקיקין. אמנם כבר הארכנו בפרט זה על פלוגתת ר' יאשיה ור' יונתן בפר' קדושים (סימן קא) ושם בררנו שבציווי פשוטה ליכא פלוגתא כלל וכולי עלמא מודים שהוי"ו בא לחבר בכל מקום, אם לא שיש איזה הכרח מן הלשון שהוי"ו בא לחלק (כמ"ש בב"ק (דף נג.) לר"י לחלק מן "ונפל" נפקא, ובחולין (דף פז.) לר"י לחלק מן "דמו" נפקא, עיי"ש באורך.) ועל זה סמך ר' שמעון שפירש מה שכתוב כאן "חלות מצות ורקיקי מצות" שהוא וי"ו החיבור ויכול להביא משניהם חלות ורקיקין. אמנם ר' יהודה סבירא ליה שיש פה הוכחה שהוי"ו הוא וי"ו החילוק ממה שכתוב "קרבן מנחה", שכבר כתבנו (שם סימן צד?) שמה שקורא אותה פה בשם "קרבן מנחה" הוא למותר, שתמיד יאמר "עולה" "שלמים" "מנחה" סתם בלא מלת "קרבן", ובזה יש דרוש תמיד כמ"ש באילת השחר (כלל צה). ופירש ר' יהודה שבא ללמד שאין במנחת מאפה רק קרבן אחד, או חלות או רקיקין, לא שני קרבנות (חלות ורקיקין) ולכן הוסיף שם היחיד "קרבן מנחה". אולם ראיה זו אינה שלימה עדיין כי גם אם נאמר כר' שמעון שמביא מחצה חלות ומחצה רקיקין הוא גם כן רק קרבן אחד ואינו מביא עמו רק לוג אחד שמן, שהחלות והרקיקין הם מנחת אחת. רק בגמ' מנחות (דף סג:) בארו דברי ר' יהודה וזה לשונו: ור' יהודה, שפיר קאמר ר' שמעון!? אמר לך כיון דכתיב "בשמן בשמן" כמאן דכתיב "קרבן קרבן" דמי. ור' שמעון, אי לא כתיב "בשמן בשמן" הוה אמינא דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקין אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו לא, קמ"ל. רוצה לומר שר' יהודה מכריח דבריו ממה דכתיב "חלות בלולות בשמן ורקיקין משוחים בשמן", וסתם שמן הנאמר אצל מנחה הוא לוג, ואם כן אם נאמר כר' שמעון דהוי"ו מחברת ובהכרח מביא שני לוגין – לוג לחלות ולוג לרקיקין, (דהא אמר על כל אחד "בשמן" שהוא לוג שמן) ואם כן הם שני מנחות אחר שטעונים שני לוגין (ור' יהודה הלא סתם בספרא למעלה (ויקרא נדבה פרשה ט מ"ד) שדי בלוג שמן למנחה של ששים עשרון). ולהוציא מזה אמר הכתוב "קרבן מנחה" שהוא קרבן אחד ועל כרחך שהוי"ו בא לחלק שיביא או חלות ולוג שמן או רקיקין ולוג שמן. [במה שכתבתי מיושב מה שהקשו שהספרא למד מן "קרבן" והגמ' מסיק שהלימוד ממה שכתוב ב' פעמים "בשמן". ולפי מה שכתבתי שניהם לימוד אחד.] ור' שמעון השיב לו (במשנה ב) וכי נאמר קרבן קרבן שני פעמים?!, ודבריו מבוצרים על יסוד מוסד כי מצאנו לפעמים ששם הנסמך לסומכים רבים יבא עם כל סומך כמו "בפרי בטנך ופרי אדמתך", "שרי אלפים ושרי מאות"; ולפעמים לא יבא בכל פעם: "מעשר דגנך תירושך ויצהרך", "ונדר אלמנה וגרושה". ולחז"ל בזה יסוד מוסד (כמ"ש באילת השחר כלל רו, רז, רח) שכל מקום שהענינים מחולקים יבא שם הסומך בכל פעם כמ"ש בבכורות (דף ה:) אמר רב יהודה "אך בכור שור בכור כשב ובכור עז" שיהיה הוא שור ובכורו שור, הוא כשב ובכורו כשב. ושם: וריה"ג לכתוב קרא "אך בכור שור כשב ועז", "בכור..בכור" למה לי?. וכן אמר שם (דף נג.) אין תורמין ממין על שאינו מינו מנא לן. דאמר קרא "כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן" – תן חלב לזה וחלב לזה. ושם (דף נד.) אלא מעתה גבי מעשר בהמה דלא כתוב "וכל מעשר בקר ומעשר צאן" – יתעשרו מזה על זה?!. ובחולין (דף קלה) ורבנן, "ראשית הגז" הפסיק הענין. ושם: ור' אלעי, איידי דהא קדושת דמים והא קדושת הגוף פסיק להו. וכן דריש זה (בדף קלו) לחלקו מתרומה שאין ראשית הגז טובל, עיי"ש. מבואר דכל מקום שירצה לרמז שהענינים מחולקים יחזור את השם פעם שנית. וזה שהשיב ר' שמעון; שאם כדעת ר' יהודה שהוי"ו בא לחלק, היה לו לומר "קרבן חלות מצות וקרבן רקיקי מצות" שעל ידי שישנה שם "קרבן" נדע שהם מחולקים, או זה או זה. (וכבר באר במנחות שם שעל מה שהוכיח ר' יהודה שהוי"ו הוא וי"ו החילוק ממה שכתוב שני פעמים "בשמן" השיב ר' שמעון דלכן כתוב ב' פעמים "בשמן" משום דיש ברירה בידו להביא גם חלות לבד ורקיקין לבד אם ירצה ואז כל אחד יש לו שמן ביחוד). ואמר שאם הביא משניהם בולל את הפתיתין בענין שיקמוץ משניהם. ואם קמץ מאחד דיו אחר ששניהם קרבן אחד. (ועיין עוד מזה בפר' צו סימן צ).