מלבי"ם על ויקרא, ויקרא קמט

1מנחת בכורים אביב: מה שכתוב "מנחת בכורים" פירשוהו חז"ל שהוא מנחת העומר שכתוב בו "והבאתם את עומר ראשית קצירכם" (דאין לומר שהם שתי הלחם דהא אמר שיקטיר הקומץ וזה אי אפשר בשתי הלחם שהיה מחמץ). ויען ששם סָתַם ולא פירש איך יביאוהו פירשו כאן פרטי הלכותיו. ולכן אמר "אביב" שיביא השבלים שהם קרובים לבשולם. ואחר שהעומר מובא בניסן, מבואר שהוא מן השעורים שהם מתבשלות בחדש ניסן בארץ ישראל ובסביבותיה, כי החטים אין מתבשלות עד סיון כמ"ש "וחג שבועות בכורי קציר חטים" (שמות ל״ד:כ״ב) ועל שם זה נקרא ניסן "חדש האביב". וזהו שאמר זו מנחת העומר מנין הוא בא מן השעורים. וראיה ממה שכתוב "כי השעורה אביב" (שמות ט׳:ל״ב) ונאמר "והחטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה", ומצרים וארץ ישראל זמן קציר תבואותיהם שוות. וזהו שאמר אמר ר"א נאמר כאן "אביב" ונאמר "אביב" במצרים וכולי (והובא במנחות (דף סח:) ו(דף פד.)). ורבי עקיבא (שם ובספרא) הוסיף בטעם הדבר שכמו שהיחיד מביא חובתו מן השעורים ומן החטים, כן ניתן להצבור מנחת שעורים בפסח ומנחת חטין בעצרת. גם באר הכרח שהם משעורים, לא מחטים, שאי לאו כן למה קרא שתי הלחם בשם "בכורים" והלא כבר הביא עומר מן החטים בפסח? ועל כרחך שהעומר משעורים בא. (ובגירסת הגמרא דבר אחר: אם אתה אומר עומר מן החטין אין שתי הלחם בכורים. ובירושלמי פרק ב דסוטה הלכה א מביא ברייתא זו כגי' דפה.) ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה סובר דכוסמין ושבולת שועל ושיפון הם מין שעורים ואם כן עדיין יש לומר שיוכל להביא מנחת העומר מהם. והשיב שזה נדע מקל וחומר מחטין שכשרו ליתר מנחות ולא כשרו למנחת העומר. ואין לומר שעורים יוכיחו כי השעורים כשרו למנחת סוטה. ויצאו חטין מן הכתוב (שכתוב "אביב") ומינים אלה מקל וחומר. ור' אליעזר ור' עקיבא יסברו כסתם משנה דפרק א' דכלאים שכוסמין ושיפון הם מין בפני עצמם ויצאו גם כן מן הכתוב שכתוב "כי השעורה אביב". כן למדתי מדברי הירושלמי פרק א דחלה ששם הובאה ברייתא זאת.