מלבי"ם על ויקרא, ויקרא קעג

1[הערה: באיזה אופן דורש מן מלת "יסיר" אף על פי שאין כליות, אף על פי שאין יותרת? ומן "יסירנה" אפילו כוליא אחת?] על הכליות יסירנה: מלת "יסירנה" מיותר, שטוב יותר להמשיך כל המאמר אל פעל "והקריב" – "והקריב מזבח השלמים את החלב..ואת שתי הכליות..ואת היותרת..". ולמה עשה מן "ואת היותרת" מאמר בפני עמצו, נמשך אל פעל "יסירנה"? והשיבו חז"ל שאז נאמר שהיותרת והכליות מעכבים זה את זה, דהא כתוב "והקריב את היותרת על הכבד על הכליות" ויבואר שתנאי ההקרבה שיהיו יותרת וכליות שכן אומר במנחות (דף כז.) הקומץ והלבונה מעכבים זה את זה דכתיב "על כל לבונתה" – הרי מצאנו לשון "על" שמשמש "מלבד" שמורה שמעכבים זה את זה (בפרט שפה א"ל אחת מן ההוראות שמלה זו מורה עליהם כמו "על" שהאחד עיקר או שהאחד בסבת השני כמו שבארתי במקום אחר גדר מלה זו). ולכן הוסיף פעל "יסירנה" להורות שמה שכתוב "ואת היותרת.." נמשך לפעל "יסירנה", לא לפעל "והקריב" (שיסיר היותרת על הכליות). וזהו שאמר "יסיר" – יותרת אף על פי שאין כליות; "יסיר" – כליות אף על פי שאין יותרת - רוצה לומר זה מוכח מפעל 'יסיר' שמיותר. ועיין עוד דרשות כיוצא בזה באילת השחר (כלל קנח). אמנם עוד יפלא מדוע אמר "יסירנה "בכינוי היחיד, ולא אמר "יסירם" ויהיה מוסב על היותרת והכליות. דהא בארנו (בסימן הקודם) שפירושו שיקח היותרת עם מעט מן הכבד הדבוק עמו עד מקום דבוקו בכליות באופן שיקח גם הכליות הדבוקים בכבד; ואם כן, הגם שלענין הכבד נכון מה שכתב "יסירנה" (כי אינו לוקח את הכבד רק מעט ממנו, הטפל אל היתרת כמ"ש "היותרת מן הכבד" כנ"ל), אבל אחר שאת הכליות מסיר כולם היה לו לומר "יסירם" שיסוב להיותרת והכליות? והשיבו חז"ל מפני שגם בכליות אינו מקפיד שיהיה דוקא שתי הכליות (כמ"ש שתי הכליות ולא אחת), רק קודם קבלת הדם דצריך שיהיה תמים. אבל אחר קבלת הדם, אף שמסיר כוליא אחת – די. ואם כן עיקר פעל "יסירנה" מוסב על היותרת, לא על הכליות; שדי בדיעבד אם לקח מעט מהם שלכן לא אמר פה " שתי הכליות" (כן הוא מסקנת הגמ' בכורות (דף לט.) בישוב ברייתות אלה כפי ההלכה ברמב"ם (פ"ב מהל' איסורי מזבח) כתירוץ ר' יוחנן). וזהו שאמר "יסירנה" – אפילו כוליא אחת, שעל ידי שלא אמר "יסירם" מבואר שאפילו כוליא אחת.