מלבי"ם על ויקרא, ויקרא קצב

1[הערה: מדוע לא פירש למה צריך "בשגגה" בפר כהן משיח? ועוד דהא מה שכתוב "נפש כי תחטא בשגגה" הוא כלל לכל הפרשה ועדיין קשה למה הוצרך לכפול זאת בשעיר ובשעירה] כי תחטא בשגגה: פעל "חטא" נאמר תמיד על הנטיה מדרך הראוי, מענין "קולע..אל השערה ולא יחטא" (שופטים כ, טז), וכולל בין השוגג בין הזדון כמו "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה", "נפש כי תחטא וכחש בעמתו" (ויקרא ה׳:א׳), "וכפר עליו בכהן באיל האשם על חטאתו" (שם יט) – שכל אלה עשו במזיד. ובא עליהם פעל "חטא" כל שלא היה מעשהו בסבת כפירה ומינות שעל זה ישתמש בפעל "עוה" ושם "עון". ורק כשיבואו שני שמות אלה – "חטא" ו"עון" – סמוכים יחד שאז יכוין על הבדלם המדויק ואז יציין בשם "חטא" את השוגג הגמור, כמ"ש באילת השחר (כלל שסג). ולכן הוצרך לפרש פה "כי תחטא בשגגה". ויש שני מיני שגגות: (א) שגגה במציאות – אכל חלב כי חשב ששומן הוא, חלל שבת כי חשב כי היום חול; (ב) שגגה בדין – שחשב שחלב מותר ושבת לא נאסר במלאכה זו. או שחשב שאין בם כרת רק לאו (לר"י בשבת דף סט). והוא הדין אם היו שתי השגגות ביחד – חשב שחלב מותר ונתחלף לו בשומן ואכלו כמ"ש המשנה למלך (פרק ב משגגות הלכה ב). והנה מאמר זה "נפש כי תחטא" הוא מאמר הכולל לכל החלוקות שתחתיו, ומפרש אחר כך: "אם הכהן המשיח יחטא...ואם כל עדת ישראל ישגו..אשר נשיא יחטא וכולי. ולפי זה, תנאי זה שיהיה החטא בשגגה מוסב על כולם. ובכל זה הוצרך לפרש שנית בנשיא (ויקרא ד, כב) ובחטאת יחיד (ויקרא ד, כז) מלת "בשגגה" כי יש הבדל בין שגגת הצבור והכהן לבין שגגת הנשיא והיחיד. שבצבור וכהן משיח צריך שיהיה החטא בסבת שגגת הוראה, ובנשיא ויחיד צריך שגגה במעשה. וכבר בארנו (לקמן סימן רמג) שהונחו על זה בלשון שני פעלים: פעל "שגג" מציין שגגה במעשה ופעל "שגה" (מנחי למ"ד ה') מציין שגיאה עיונית. ולפי זה בחטא הצבור והכהן משיח צריך שימצא בו "שגיאה" וגם "שגגה" – "שגיאה" מצד ההוראה ו"שגגה" מצד המעשה, שהשגגה הוא הפך הזדון. אבל בחטא הנשיא והיחיד אין צריך רק "שגגה" לבד. ולכן הקדים פה במאמר הכולל לכולם "נפש כי תחטא בשגגה" שבכולם צריך שיהיה שגגה ולא זדון, וזה כולל את כולם, שגם בחטא הצבור אם היה שגיאה ולא שגגה, ר"ל שהבית דין שגו בהוראה והעושים עשו בזדון (כגון שהעושה ידע שהבית דין טעו וגם עשה במזיד) – חייב כרת. ואם נתחלף לו חלב בשומן מביא חטאת בפני עצמו מפני שלא תלה בבית דין כמ"ש במשנה דהוריות (דף ב). ואחר כך מפרש שבחטא הצבור צריך שישגו גם כן, שהוא שגיאת הוראה (כמו שיתבאר בסימן רמ"ג). ובחטא הנשיא והיחיד צריך שיהיה שגגה לבד. ובפרשת שלח בקרבן עכו"ם אמר גם כן "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" (טו כד), "ואם נפש אחת תחטא בשגגה" (שם כז) – למדנו שבחטא הצבור (הגם שעיקרו תלוי בהוראת עיני העדה שהם הסנהדרין) צריך שהמעשה של העושים יהיה "בשגגה", לא בזדון. ובאר ביחוד שבחטא היחיד אין צריך שגיאת הוראה רק שגגה. אמנם בכל זאת עדן יש להקשות: (א) מדוע כפל זה כאן ובפר' שלח בקרבן עכו"ם? והלא נדע פה מקל וחומר מעכו"ם שהוא חמורה ולא אמרינן שהמזיד שלא התרו בו (מלבד שצריך כפרה דיום הכפורים) יצטרך גם חטאת להגן עליו, כל שכן בשאר מצות הקלים. והשיבו חז"ל (במשנה ב') שאז הייתי טועה שבשאר מצות הקלות אין צריך יום הכפורים כלל, רק מתכפר בחטאת על המזיד כשוגג; ורק בעכו"ם החמורה צריך יום הכפורים ואין חטאת מועיל. ואין לשאול שאם כן הלא יקשה – לכתב כאן "בשגגה" בשאר מצות ונילף בקרבן עכו"ם מקל וחומר! על זה השיבו (במשנה ג') שאז נטעה שבעכו"ם מצד חומר שבה צריך שתי כפרות – יום הכפורים וגם חטאת. (ב) שנית קשה מדוע כפל מלת "בשגגה" בחטאת נשיא ובחטאת יחיד? הגם שבא' מהם צריך ליכתב זה להבדיל ביניהם ובין חטא הכהן משיח והצבור כנ"ל, בכל זה די באחד משניהם. והשיבו (במשנה ד') שצריך לומר "בשגגה" בשעיר נשיא וגם בשעירה דיחיד - שאי אפשר ללמוד אחד מחברו. דאי אפשר ללמוד חטאת נשיא מחטאת יחיד דיש לומר דשאני שעיר שמביא הנשיא שהוא קרבן גדול שמכפר בצבור (בין בצבור שחטאו בעכו"ם שמביאים פרק לעולה ושעיר לחטאת וכן שעירי ראש חדש ושל מועדות שמכפרים על שאין בהן ידיעה לא בתחלה ולא בסוף) ולכן אלים גם כן לכפר על חטא זדון; מה שאין כן שעירה שלא נמצא בצבור קרבן נקבה. וכן אי אפשר ללמוד חטאת יחיד מחטאת נשיא דיש להשיב בהפך, דחטאת שעירה אלים יותר – ששוה בעכו"ם ובשאר מצות; דיחיד נשיא ומשיח שחטאו בעכו"ם מביאים שעירה. ולכן אלים לכפר ליחיד על הזדון אחר שמכפר אצלו על שגגת עכו"ם. אבל שעיר, הגם שהצבור מביאין אותו בעכו"ם – הוא עם פר לעולה והוא חטאת פנימי ואין דומה לשעיר נשיא. ולכן צריך לכתוב "בשגגה" בשתיהן.