מלבי"ם על ויקרא, ויקרא קצח

1[הערה: באיזה אופן דרש ר' יוסי 'ועשה אחת ועשה הנה'? וכן מ"ש בשבת (דף ע.) לר' יוסי ג' דרשות (א) אחת מאחת, (ב) הנה מהנה, (ג) אחת שהיא הנה, הנה שהוא אחת – על מה הטבעו אדני הדרושים האלה התלוים על בלימה?] ועשה מאחת מהנה: יפלא מדוע לא אמר "נפש כי תחטא בשגגה ועשתה מאחת מכל מצות השם" כמו שאמר בצבור ובנשיא וביחיד. ומדוע חלק דבריו פה לשני מאמרים – "כי תחטא מכל מצות....ועשה מאחת מהנה" – ועל ידי זה הוצרך להוסיף מלת "מהנה" בחנם. ולמד ר' יוסי שנוציא מזה כוונה שניה הרצוף בלשון הזה, כי שני מלות שבאים זה אחרי זה ביחוס, שממנו יפורשו לפעמים שמלת השנית נמשכת אל שלפניה כמו שמפרשים פה "מאחת מהנה" רצונו לומר אחת מהנה, וכן "את היותרת מן הכבד מן החטאת". ולפעמים שני המלות הם נמשכים אל השם או הפעל הקודם להם כמו "כי שודד מבית מבוא" (ישעיהו כ״ג:א׳) - רצונו לומר שוּדד מבית, שוּדד מבוֹא. וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ" (ויקרא כז ל) שפירושו וכל מעשר מזרע הארץ וכל מעשר מפרי העץ. וכן "משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו" (שם כה מט) שפירושו משאר בשרו יגאלנו, ממשפחתו יגאלנו, וכמו שלמד בספרא הקרוב קרוב קודם. ולכן דרך חז"ל לדרוש בכמו זה גם הכוונה השנית, כי אחר שכתבה התורה לשון שמשמע בו שני כוונות ולא בחרה לשון ברור, על כרחך שגם הכוונה השנית יש לו פנים בהלכה כמו שאמרו (עכו"ם (דף ה.) זבחים (דף קטז.)) "מכל החי מכל בשר תביא" – הבא בהמה שחיים ראשי אברים שלה - שפירשו "חי מכל בשר" שהבשר חי ושלם. ובספרי (שופטים פסקא קסח) "וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל" – בזמן שישראל נכנסים בשער אחד בג' רגלים - שפירשו הכוונה השניה 'אחד שעריך מכל ישראל', אחד שעריך שבו נכנסים כל ישראל (וכמו שהבאנו באילת השחר כלל ריא ריב). וכן פה מפרשים שני הצדדים. בצד אחד מפרש "ועשה מאחת מהנה" שמלת "מהנה" מוסב על מלת "אחת", שחייב על כל אחת מהנה, על כל מצות בפני עצמה. ובצד אחר מפרשים שמלת "מהנה" מוסב על פעל "ועשה" – 'ועשה מאחת ועשה מהנה', רוצה לומר שבין אם עשה מאחת ובין אם עשה מהנה (רוצה לומר שעבר עבירות רבות), בכל זה אינו חייב אלא חטאת אחת. וזהו שאמר ר' יוסי ועשה מאחת ועשה מהנה. רצה לומר שמפרשינן גם הכוונה השניה. ומצד זה פעמים שהוא חייב אחת על כולם. וזה משכחת בשני אופנים. (א) אם אינו יודע עיקר שבת כלל שאז אינו חייב על כל רבות מלאכות שעשה כל ימיו אלא חטאת אחד, שכל ימיו היה לו שגגה אחת. (ב) שידע עיקר שבת ושמלאכות אלה אסורין רק שטעה ואמר שהיום יום חול, שאז על כל המלאכות שעשה בכל שבת ושבת אינו חייב אלא חטאת אחת לכל שבת (דכל שבת חדא שגגה הוא. ומה שחייב על כל שבת – דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק; ופליגי בפירושו רש"י ותוס', עיי"ש). וכל זה "הנה" שהיא "אחת" - פירוש: ש"הנה" דומים ל"אחת"; שבין אם עשה אחת בין אם עשה הנה – אינו חייב אלא חטאת אחת על כל המלאכות שעשה. ומפרשינין גם הכוונה הפשוטה שמלת "הנה" מוסב על מלת "אחת" שחייב על כל מצות בפני עצמה. וזה בזדון שבת ושגגת מלאכות; שידע שהיום שבת וחשב שמלאכות אלה מותרות, שאז כל אב מלאכה שגגה בפני עצמה. וזה "אחת" שהיא "הנה", רוצה לומר שחייב על כל אחת ואחת מהנה, ועל רבים חייב חטאת הרבה. ובשבת (דף ע.) ובסנהדרין (דף סב.) אריב"ח מאי טעמא דר' יוסי? אחת מאחת; הנה מהנה; אחת שהיא הנה, הנה שהיא אחת. אחת – שמעון, מאחת – שם משמעון. הנה – אבות, מהנה – תולדות. אחת שהיא הנה – זדון שבת ושגגת מלאכות. הנה שהיא אחת – שגגת שבת וזדון מלאכות . הוציא מפסוקים אלה שלשה דרשות מפורדים. (א) ’אחת'/"מאחת" . והוא הדרוש שבארנו (בסימן הקודם) שבחטאת כהן משיח כתוב "ועשה מאחת" וביתר החטאת כתוב "ועשה אחת". ודרשו שצריך שיכתב שם קטן משם גדול, "שמ" מ"שמעון". וזהו שאמר אחת – שמעון, מאחת – שמ משמעון. (ב) ’הנה'/"מהנה" . ודרוש זה בנוי על ההבדל שיסדנו על מלת "אחת" בין אם בא אחריו שימוש המ"ם כמו "ויקח אחת מצלעותיו" "אחת מכל מצות השם", ובין אם בא אחריו ה' הידיעה כמו "אל אחת הערים" "אל אחת הכהונות". והוא, שאם מכוין לאמר אחת ולא שתים אז בא אחריו מ"ם, ואם יכוין כל אחת שיהיה ולא יכוין להוציא הריבוי, יבוא אחריו ה'. למשל, "ואנקמה נקם אחת משתי עיני (שופטים ט״ז:כ״ח), "בחר לך אחת מהנה" (דברי הימים א כ״א:י׳) - ר"ל שדי לי נקמת עין אחת מהשתים. לא כן "ספחיני אל אחת הכהונות" (שמואל א ב׳:ל״ו), "אל אחת הלשכות" (ירמיהו ל״ה:ב׳) - ר"ל כל כהונה שיהיה ואין במשמעו אחת ולא שתים. [ולכן כל מקום שבא המאמר בשלילה נקשר עם מ"ם – "לא יעננו אחת מני אלף" (איוב ט, ג), "אחת מהנה לא נשברה" (תהילים ל״ד:כ״א), "אחת מהנה לא נעדרה" (ישעיהו ל״ד:ט״ז), "לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה" (יחזקאל ט״ז:ה׳) – כי בשלילה מכוין אל האחד ושאף אחד לא נשברה, וכדומה.] (עיין באילת השחר פרק ח). אמנם עם ה' הידיעה נקשר גם מושג ההודעה שהשם שבא עליו ה' הידיעה נודע בהכרח – "אחת הכהונות" הידועות, וכדומה. והנה פה היה ראוי לאמר "אחת ההנה", ר"ל כל אחת שיהיה, כי אין כוונתו דוקא אחת ולא שתים, רק כל אחת, כל שהוא. ולמה אמר "אחת מהנה"? ועל כרחין מפני שהשם הנרמז במלת "הנה" אין צריך שיהיה ידוע, ר"ל שאין צריך שיעבור דוקא על אבות מלאכות שהם ידועים שהיו במשכן, רק גם על תולדותיהן חייב. וזהו שאמר הנה/"מהנה" - ר"ל שהיה לו לכתוב "אחת ההנה", בלא מ"ם, וכתוב "מהנה" במ"ם מפני שבלא מ"ם (שאז היה בהכרח לכתוב "ההנה" כי לא יסמך מלת "אחת" רק או אל ה' או אל מ"ם) היה פירושו אבות דוקא, אבל "מהנה" – תולדות.

2(דרוש ג') אחת שהיא הנה והנה שהוא אחת . היא מה שבארנו למעלה שנוסד בשני הכוונות הרצופות במ"ם היחוס של מלת "מהנה" (א) שמוסב על מלת "מאחת" ואז חייב על כל אחת מהנה. וזה אחת שהיא הנה. (ב) שמוסב על פעל "ועשה" – 'ועשה מאחת, ועשה מהנה' – ואז אינו חייב על כולם אלא אחת. וזה הנה שהוא אחת. וכן הוא בירושלמי (פרק כלל גדול), עיי"ש שיתפרש גם כן במה שכתבנו. ובשבת (שם) אומר דשמואל אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת לא משמע ליה, רצונו לומר שהוא סובר שאין לפרש שני כוונות מתחלפות במלה אחת, רק מלת "מהנה" מוסב על "מאחת" כפשוטו.