מלבי"ם על ויקרא, ויקרא רב

1הכהן המשיח: בספרא פה מוכיח ממה שכתוב "הכהן המשיח", בה' הידיעה, שרצונו לומר הכהן הגדול הנודע בשם "משיח", לא כל משיח שיהיה, שאז היה לו לומר "אם כהן משיח יחטא.." בלא ה' הידיעה. אולם בפר' צו (צו פרק ה מ"א) על "והכהן המשיח תחתיו מבניו" אומר יכול שאני מרבה אף משיח מלחמה? תלמוד לומר "תחתיו מבניו" – מי שבנו עומד תחתיו וכולי, ולא למד לה ממה שכתוב " הכהן המשיח" בה' הידיעה. אבל דבריהם מיוסדים על אדני פז; שידוע בהגיון שבמאמרים התנאים לא תבא ה' הידיעה על הנושא שיסופר עליו תנאי אפשרי במלת "כי". למשל: " וכהן כי יקנה נפש", "אשר נשיא יחטא" (אם לא כשבא על הנושא מלת הצירוף "אשר" כמו " האיש אשר יעשה בזדון", " והנפש אשר תאכל בשר"). והטעם מבואר כי גם כשהנושא הוא שם ידוע, בכל זה אחר שידובר עליו בדרך אפשרות בזמן אפשרי – לא יצדק ליחד אותו בה' הידיעה שלא יצדק לומר "אשר הנשיא יחטא". שהגם ששם "נשיא" שם נודע, בכל זה אחר שמדבר באפשרות אם יחטא איזה נשיא בזמן מן הזמנים – אי אפשר לומר "הנשיא" כי אין ידוע איזה נשיא, כי בזמנים העתידים יהיו נשיאים רבים שאחד מהם אשר הוא עדן בלתי ידוע יחטא. [לבד כשבא עליו מלת "אשר" שאז ה"א הידיעה נשענת על ההודעה שיציין במלת "אשר"]. אמנם מה שיספר אחר כך על הנושא בדרך החלטה יתכן לסמנו בה' הידיעה כי בזה מציין הזמן ההוה, לא עתיד; כמו "ולקח הכהן" "וטבל הכהן" "ואם פרוח תפרח הצרעת". ולכן במה שכתב לקמן "והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה" בא הה"א הידיעה כדת ורצונו לומר הכהן העובד וראוי לעבודה כמו שיצדק לומר "וראה הכהן את הנגע" "וקמץ הכהן מלא קומצו" ופירושו כהן העובד. ולכן לא הוכיחו שם מזה שמדבר מכהן הגדול. לא כן פה שמה שכתוב "אם הכהן המשיח" הוא שלא כדת ההגיון – הוכיחו היטב שציין בזה את הכהן הגדול שאין על גביו משיח. ועיין תזריע (סימן קנט).