מלבי"ם על ויקרא, ויקרא רה
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Vayikra 205
Open in the reader →1והקריב על חטאתו אשר חטא: בחטאת נשיא וכן בחטאת יחיד כתיב "והביא את קרבנו". וכן הלשון בכ"מ כמו בחטאת עולה ויורד (ויקרא ה, ו) "והביא את אשמו". וכן בכל האשמות (שם פסוק ז', ויא', וטו', ויח'). וכן תמיד. ורק בחטאת כהן משיח כפל דבריו "והקריב על חטאתו...והביא את הפר". וכן בפר העדה – "והקריבו הקהל...והביאו אותו". ומלבד שהוא כפל הלשון, כבר בארתי (למעלה סימן כה) שבכל מקום שידבר על הבאת הקרבן לא ישמש בלשון הקרבה רק בלשון הבאה. וכל מקום שבא לשון הקרבה יש בו דרוש. והנה יתבאר לקמן (סימן רמח) שלכן אמר "והקריבו הקהל" משום דבפר העדה הבית דין הם בעלי הקרבן וה"עושים אותו", היינו שהם הבעלים הסומכין עליו; והקהל הם המקריבים ומקדישים אותו, כי גובים אותו פר מכל שבט. ולכן אמר בפרשת שלח "ועשו כל העדה", עיי"ש. ולכן אמר פה "והקריב על חטאתו" ללמד שהוא המקריב ומקדיש אותו על חטאו, לא על חטא הקהל שעשו כהוראתו, שאז הוא העושה והסומך, לא המקריב. וזהו שאמר בספרא (מובא בהוריות (דף ז.)) אי מה ציבור אם הורו וכולי יכול אף משיח וכולי תלמוד לומר "והקריב על חטאתו אשר חטא" – כגירסא בגמרא שם. ועיקר הלימוד מן "והקריב" כי מה שכתב "אשר חטא" צריך לדרוש שיתבאר (בסימן רז). ר"ל דסתם ספרא ר' יהודה והוא סבירא ליה לקמן (ויקרא חובה פרשה ד מ"יד) גבי ציבור שכל שבט ושבט מביא פר, ופירושו שהבית דין גובים פר מכל שבט כמו שיתבאר שם. וה"ה למה שנטעה דגם המשיח חייב אם חטאו אחרים על פיו, היינו שיגבה פר מכל שבט. ולפי זה לא היה לו לאמר "והקריב על חטאתו" רק "ועשה על חטאתו" שירמוז על שהוא הסומך עליו כמו שכתב "ועשו כל העדה" (פר' שלח) או יאמר "והקריבו הקהל". ובזה מלמד שהוא המקריב והמקדיש כי חייב על חטאו. ובירושלמי למד לה מן "אשר חטא", וכן הוא בגירסא הספרא, והוא הלימוד הפשוט שמבואר שעל חטאו מביא. אבל לפי מה שבאמת צריך "אשר חטא" לדרשה אחריתי צריך לומר שזה ידעינן מן "והקריב" ומיותר "אשר חטא" לדרוש שיתבאר (בסימן רז). ולכן מביא בגמרא כל הפסוק כי לפי מה שמסיק במשנה ח' דצריך "אשר חטא" לדרשה אחריתי צריך לומר שזה שפטור ב-הורה ועשו אחרים נודע ממה שכתוב "והקריב".