מלבי"ם על ויקרא, ויקרא רי
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Vayikra 210
Open in the reader →1והביא את הפר: כבר בארנו באילת השחר (פרק טו) שאין מדרך הלשון להחזיר את השם בכל פעם, רק יזכירנו על ידי כינוי. והוה ליה למימר "והביאו" בשגם שכבר בארתי (בסימן פה) שבפעל המשלים פעולת הראשון לא יבא גם הכינוי, והוה ליה לומר "והביא אל פתח אהל מועד". ואמרו חז"ל שבא ללמד שיביא דוקא את הפר, לא קרבן אחר חלופי הפר. ובאר תחלה שהיה מקום לטעות בזה מצד הדין, דהא היחיד יש ברירה בידו להביא על חטא יתר מצות גם שעירה, שהוא מיוחד לחטא היחיד בעכו"ם שהוא "מצוה יחידית" (ר"ל שהוא גדולה ושקולה כנגד כל המצות כמ"ש בספרי פר' שלח), הגם שהיחיד קרבנו משונה ביום הכפורים שמתכפר בשעיר; וכל שכן המשיח דקרבנו ביום הכפורים שוה לכל מצות (דשניהם בפר) שיהיה ברירה בידו להביא על כל מצות גם שעירה כמו שמביא בשגגת עכו"ם. ודוחה את הקל וחומר דנשיא יוכיח, שהגם שביום הכפורים שוה קרבנו לכל מצות שמתכפר בשעיר, בכל זה, משונה קרבנו על מצות מקרבנו על עכו"ם שזה שעיר וזה שעירה. ומסיק דמקום הטעות היה משום דכתיב "והביא" שמרבה שיביא אף לאחר יום הכפורים (כנ"ל בסימן הקודם) והוה אמינא אם מביא אחר יום הכפורים הלא כבר הביא הפר ביום הכפורים, שהקריב "את פר החטאת אשר לו", הוה אמינא שאז יביא חלופין לבל יביא קרבן אחד ב' פעמים. לכן אמר שבכל אופן יביא את הפר ולא חלופיו.