מלבי"ם על ויקרא, ויקרא ריד

1ולקח מדם הפר: 'לקיחה' שאחריו מ"ם מציין תמיד או המקום שלוקח ממנו או שלוקח החלק מן הכל – "אשר לקח מן האדם" (בראשית ב׳:כ״ב), "ולקחתיך משם" (שם כז) - מציין המקום שממנו. "ולקחת ממימי היאור" (שמות ד׳:ט׳), "קחו מזמרת הארץ" (בראשית מ) מציין לקיחת החלק מן הכל ומקצת הדבר. אבל אם לוקח כל הדבר יבא אחריו מלת "את" – "ויקח משה את שמן המשחה" (יקרא ח י), "ויקח משה את השם" (שם שם טו) - לקח כולו. "ויקח משה משמן המשחה" (שם שם ל), "ויקח משה מדמו" (שם שם כג) - לקח מקצתו. אמנם פה אי אפשר לפרש שיקח מקצת מן הדם שהלא אמר אחר כך "ואת כל דם הפר ישפֹך". וכן אמר על ברייתא זו בגמ' (יומא (דף מח.), זבחים (דף כה.)) דאי סלקא דעתך "מדם הפר" – דם ואפילו מקצת דם, והאמר ר"י המקבל צריך שיקבל את כל דמו של פר שנאמר "ואת כל דם הפר ישפך". אלא שמע מינה מאי "מדם הפר" – דם מהפר יקבלנו, וקסבר גורעים ומוסיפים ודורשין רצה לומר כיון שאי אפשר לפרש שהמ"ם הוא מ"ם הקצתית על כרחנו הוא מ"ם המקום וכאילו כתוב "ולקח דם מהפר". והוא דבר נהוג מאד בלשון במקום שאין לטעות כמ"ש הרד"ק במכלול (ד"ק דף צט ע"ב ודף ק) שהעברים לא הקפידו בסידור התיבות זו לפני זו והכניסו אות השימוש או מלת ענין זו בזו אף על פי שהמלה הראשונה או אות השימוש ענינה היותה באחרונה כמו "ותשקמו בדמעות שליש" (תהלים פ, ו) שהוא כמו ותשקמו דמעות בשליש, "ותשם בפוך עיניה" (מלכים ב ט, ל) - ותשם פוך בעיניה, "ואת העיר שלחו באש" "שלחו באש מקדשיך" - כמו שלחו אש בעיר, שלחו אש במקדשיך, וכמוהו רבים, עיי"ש. וזה הנקרא בפי חז"ל גורעים ומוסיפים ודורשים. וזהו שאמר בספרא מן הפר יקבל - ר"ל שהמ"ם שייכה אל מלת "הפר" כאילו כתוב "ולקח דם מהפר". אולם הלא יקשה מדוע בא העוות הזה ומדוע לא נכתב כתקונו "ולקח דם מן הפר"? על זה הקדים מדם הפר – מדם הנפש ולא מדם הבשר וכולי, רצונו לומר כי יש הבדל בשם "דם" בין כשבא בסמיכות או בכינוי אל החי ובין כשבא סתם בלא כינוי וסמיכות. שאם אומר "שופך דם האדם", "דם נקי", "דם נפשות אביונים נקיים", "בדם הצפור השחוטה" - בסמיכות; וכן כשאומר "דמך על ראשך", "ושפך את דמו" – הוא הדם שהנשמה תלויה בו. אבל כשאומר "דם" סתם, פירושו כל דם שיהיה, אף דם התמצית ודם העור או הבשר כמו "מיץ אפים יוציא דם", "דם יהיה זובה בבשרה". ואם כן, אם היה אומר "ולקח דם מהפר" הייתי מפרש כל דם שיהיה. אבל כשאומר 'דם הפר' בסמיכות פירושו דם הנפש (ר"ל דם קלוח שהנשמה יוצאה בו) ולא דם בשר או העור. וכן לא דם תמצית שמתמצה אחר שפסק קלוח דם השחיטה. וכיון שמוכרח לכתוב "מדם הפר" מטעם זה, שפיר פירשו עתה שהמ"ם מוסב על שם "הפר", מן הפר יקבל, לאפוקי אם נשפך מן הצואר על הרצפה. ולפ"ד(?) דזה דאם נשפך על הרצפה כבר למד בספרא (ויקרא נדבה פרשה ד מי"א) (וכבר נתקשה בזה בקרבן אהרן שם בשם הראב"ד) ועיקר הדרוש פה צריך למעט דם שעל הסכין כמ"ש רב יהודה אמר שמואל בזבחים (דף כה) השוחט צריך שיגביה...מדם הפר ולא מדם הפר ודבר אחר ופירשוהו דם מהפר ולא מדבר אחר. ועיין בתוס' שם וביומא ועיין בספרא (אחרי מות פרק ח מ"ה) וצע"ק, ואכמ"ל.