מלבי"ם על ויקרא, ויקרא רעב

1ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן: דעת ר' שמעון בספרא המובא בגמרא זבחים (דף כד.) ומנחות (דף יט.) שפירושו ונתן באצבעו; כי הלוקח לוקח ביד או בכלי, לא באצבע (דאף שיצויר שיקח הכלי באזנה באצבעו, רחוק הוא שידבר הכתוב באופן זה). ואם נאמר ש-"ולקח... באצבעו" קאי אטבילת אצבע, היה לו לומר "וטבל הכהן באצבעו" כמו שכתב בחטאת הפנימית. ועל כרחך ש"באצבעו" מוסב על "ונתן". וכמו שכתב הראב"ע בספר צחות (דף יד) שנמצא ויו שהוא כפה רפה בלשון ישמעאל כמו "ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו" שהוא כאילו אמר נשא אברהם; וכמוהו "ואשר לא שם את לבו אל דבר ה' ויעזב את עבדיו" פירושו עזב. וכן כתב הרד"ק במכלול (דף מט:). ולפי פירושו "וישא אברהם את עיניו ביום השלישי" וכן "ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו" - פירושו והנותר ממנו ממחרת יאכל, עיי"ש. וזהו שאמר וכי נאמר בו יד - בקבלה - רצונו לומר דכל מקום שנאמר "יד" או "אצבע" הוא ימין דגמר גזירה שוה ממצורע (כנ"ל סימן ריט), אבל כיון דלא נאמר "יד" רק אצבע (שלא שייך על קבלה) על כרחך מוסב על פעל "ונתן", וקבל בשמאל - כשר. אמנם התנא קמא סבירא ליה כמו שכתב הרד"ק (שם) בשם אביו שכתב בספר הגלוי על כל ויו נוספת במקרא שרומז על מלה חסרה כמו: "ביום השלישי (השכים) וישא אברהם את עיניו"; "בנס וקצף שגיא (קם) ואמר להובדא לכל חכימי בבל" (דניאל ב׳:י״ב). ואם כן גם פה בהכרח ש"באצבעו" מוסב על שניהם – ולקח באצבעו ונתן באצבעו (שיען שצריך לכתוב "אצבעו" משום "ונתן", לא כתב "בידו"). וזהו שאמר אביי (בגמרא שם ושם) במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמפלגי. ונראה דר' שמעון ורבנן אזלי לשיטתייהו. דבזבחים (דף יג:)-(דף יד.) אמר: לימא כתנאי דתני חדא טבילת אצבע מפגלת בחטאת ותניא אידך לא מפגלת ולא מתפגלת. מאי לאו תנאי הוא. לא הא רבנן והא ר' שמעון. אי ר' שמעון מאי איריא טבילת אצבע האמר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין בו משום פיגול. אלא הא והא רבנן ולא קשיא: כאן בחטאת החיצונית, כאן בחטאת הפנימית. חטאת החצונית פשיטא, הא לא כתיב בהו "וטבל"! אצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב בהו "ולקח" ואי אתי קוף רמי לידיה בעי למשקל זמנא אחריתי, כמאן דכתיב "וטבל" דמיא, קמ"ל. להכי לא כתיב "וטבל" דמשמע הכי ומשמע הכי. והשתא ר' שמעון לשיטתו דסבירא ליה דטבילת אצבע אינה מפגלת בשום מקום (אף בחטאת הפנימית דכתיב בהו "וטבל") יש לו הוכחה דאצבעו קאי רק על "ונתן". דאם קאי גם על "ולקח" היה לו לומר "ולקח הכהן..וטבל באצבעו..ונתן", שזה דרך הלשון כמ"ש בפר כהן משיח ופר העדה. ורבנן לשיטתייהו דסבירא להו דטבילה מפגלת בחטאת הפנימית אם יכתב "וטבל" נאמר דטבילה מפגלת גם בחצונית, להכי לא כתיב "וטבל" דמשמע הכי ומשמע הכי, וכמו שפרש"י שם (דף יד.) וזה לשונו: להכי לא כתיב טבילה בהדיא אלא כתב קבלה ומדסמכי' אצבעו א"ונתן" הוא דיליף לטבול אצבע דמשמע הכי דלא תהיה טבילת אצבע עבודה חשובה לפגל בהן מדלא אחשביה קרא להצריכה בפי' ומשמע הכי שצריכה היא לטבול ולא דלשקל קוף ולרמיא על האצבע דבעינן לקיח' אצבע מעליותא ד"ולקח" נמי אאצבע קאי. והנה במסכת פרה (משנה פרה פ"ג מ"ט) איתא שחט בימינו וקבל בשמאלו. ר' יהודה אומר בימינו היה מקבל ונותן לשמאלו ומזה בימינו. וכפי הנראה אחר דשם כתוב גם כן(ויקרא יט, ד) "ולקח..הכהן מדמה באצבעו והזה" לכן ר' יהודה לשיטתו דהוא סתמא דספרא פה ד"אצבעו" גם על "ולקח" קאי, וכן שם פי' "ולקח באצבעו" שהוא על הקבלה. לכן כמו שסבירא ליה פה שיקבל בימינו, כן סבירא ליה שם. והתנא קמא שם יסבר כר' שמעון פה ד"אצבעו" קאי לאחריו. וכן שם יפרש והזה באצבעו ויכול לקבל בשמאלו. אך לפי זה יהיו פסקי הרמב"ם סותרים אהדדי. דלענין חטאת פסק (פ"ה מהל' ביאת המקדש ה"יח) כר' יהודה דקבל בשמאל פסול. ולענין פרה פסק (פ"ב מהל' פרה ה"ב) דיקבל ביד שמאל. אמנם למה שכתבנו למעלה יש לומר דתנא קמא דפרה יוכל לסבור גבי חטאת כשיטת ר' יהודה וגבי פרה י"ל הכרח ש"אצבעו" קאי אלאחריו, לא אשלפניו, דהוה ליה למימר "וטבל" דשם אין נפקא מינה לענין פיגול. ועוד, דבשלמא הכא משכחת לקיחה באצבעו כמ"ש בגמרא אפשר דעביד אזן לשפת מזרק, אבל שם שמקבל בידו אי אפשר לפרש כלל ולקח באצבעו דהא מקבל בידו.