מלבי"ם על ויקרא, ויקרא שמא

1לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת היא: ממה שכתוב "עליה" שרצונו לומר על עשירית האיפה שמביא לחטאת, מבואר שיכול לתת שמן ולבונה על השירים שהם קרוים 'מותר המנחה', לא 'מנחה'. והנה מה שכתב "כי חטאת היא" הם דברי מותר. הא כבר אמר "והביא עשירית האיפה לחטאת". ואם להודיע הטעם שאינו נותן שמן ולבונה – מה נפקא מינה בזה? והא לא נמצא חטאת כמוה מסולת שנאמר שבא ללמד שהוא הדין שגם יתר החטאות אין צריכים שמן ולבונה כמו שדרש למעלה (סימן קכו, וסימן קנה, וסימן רנו) מה שכתוב "מנחה היא" "חטאת הקהל היא". וכבר הזכרתי למעלה (סימן סט, וסימן צא) שכל מקום שאומר "עולה הוא" "מנחה הוא" - יש בו דרוש מטעם זה, כי הוא למותר. וגם מה שכתוב מלת "הִוא" מיותר שמצאנו פעמים הרבה שלא יאמר מלת "הוא" כמו שהבאנו שם ובאילת השחר (כלל קלה). ופירשו חז"ל בספרא (מובא במנחות דף נט:) שבא ללמד שאיסור נתינת שמן ולבונה הוא מצד כי חטאת הוא - רוצה לומר, שעומד להתם פשע ולכלא חטאת; שמצד זה נקרא בשם "חטאת", לא בשם "מנחה". וזה בעת הכפרה שמרים ממנה הקומץ על האישים שאז אין ראוי שימצא בה שמן ולבונה. ואם כן, אם נתן עליה תחלה - אינו פוסל כיון שיכול להסירה בעת ההקטרה. והנה בלבונה יצויר זה שבעת ההקטרה ילקט הלבונה וממילא ממה שכתוב "כי חטאת" (שעיקר ההקפדה על עת שמכפר חטאת) ידענו שאם נתן לבונה תחלה אינו פוסל. אבל השמן אינו יכול ללוקטו. אולם גם בשמן יצויר אם נתן שמן על כזית מנחה (שעובר עליו כמ"ש במנחות (דף ס)) ובעת ההקטרה מרים הקומץ ממקום שאין בו שמן עד שנשאר הכזית עם השמן בשירים (שאינו פוסל כמו שדרשו אבל נותן הוא על שיריה), ונאמר שכשר גם בזה. אך לזה אמר "כי חטאת הוא" - מלת "הוא" מורה על העשירית כולה; שכולה מוכן לחטאת. וכל שנתן שמן על כזית ממנה - פסול, כיון שאינו יכול ללוקטו מן הכזית וגם הוא מוכן לחטאת בכלל העשרון. וזהו שאמר או "כי חטאת" יכול אפילו נתן עליה שמן תהיה כשרה?... תלמוד לומר "היא" – רוצה לומר, מלת "היא" מודיע שצריך שכל העשרון יהיה בלא שמן בעת החטאת והכפרה. [ביאור משנה ו] והנה ההבדל הזה בין שמן ולבונה הוא רק לפי מה שאנו מפרשים מה שכתוב "לא ישים עליה שמן" פירושו על המנחה עצמה. אבל קשה, מנא לן לפרש כן? הלא יש לפרש שמה שכתוב "לא ישים עליה" פירושו בעבורה כמו "והקריב על זבח התודה", "על חלות לחם חמץ", "יקריב קרבנו על זבח" - שפירושו בעבור זבח התודה ולצרכו. וכן נפרש פה שלא ישים שמן ולבונה בכלי מיוחד לצורך המנחה שתהיה המנחה בכלי אחד והשמן או הלבונה בכלי שרת מיוחד בפני עצמו. ובזה ידבר בהכרח בשני כהנים. שכהן אחד נושא הכלי שבו הקומץ וכהן אחד נושא הכלי שבו השמן והלבונה. כי הקומץ צריך להוליכו בכלי שרת וצריך שיהיה בימין הכהן ושלא תהיה חציצה בין יד הכהן והכלי שרת, ואם כן אי אפשר שיאחז בימינו גם הכלי שרת שבו השמן והלבונה. וצריך שני כהנים. ולפי זה אין חילוק בין שמן ולבונה אחר שגם השמן בכלי מיוחד נפרד מן המנחה כמו הלבונה. והשיב תלמוד לומר "עליה" – עליה בגופה של מנחה הוא מדבר - רצונו לומר שאם פירושו בעבורה ושמשים השמן ולבונה בכלי בפני עצמו וכהן אחר נושא אותה, לא היה צריך לכתוב "עליה" כלל, רק "לא ישים שמן ולא יתן לבונה" והייתי מפרש שלא ישים אף בפני עצמו. וכשאמר "עליה" בודאי פירושו על המנחה, לא בעבורה. [ביאור משנה ז'] ומקשה שהגם שפירושה עליה ממש, עדיין מי יאמר שפירושה על גוף המנחה? דלמא הזהיר שלא ישים שמן או לבונה בכלי וישים הכלי על הכלי שבו המנחה או הקומץ, שזה "עליה" ממש כיון שהכלי שבו הלבונה והשמן מונח על המנחה וכהן אחד נושא את הכלי שרת שבו המנחה, והכלי של שמן ולבונה על גבה. ובזה גם כן אין חילוק בין שמן ולבונה - שיכול להסיר הכלי העליון של השמן מן המנחה. ומשיב תלמוד לומר "עליה" – עליה בגופה של מנחה הוא מדבר - רצונו לומר ממה שכפל שני פעמים "עליה" מורה שבא בדיוק גמור, שנותן השמן על גוף המנחה, לא שיהיה בכלי והכלי על המנחה. [משנה ו' ומשנה ז' מובא במנחות (דף ס.). ורש"י פירש יכול בשני כהנים דלא יתחייבו בשני לאוין עד שיהיה שני כהנים. והתוס' הקשו עליו ופירשו בשני כהנים בשני מנחות. ובשם רבינו תם פירשו בשני כהנים בשני דברים. ובקרבן אהרן הקשה על כל הפירושים ופירש פירוש אחר שגם כן אין הדעת מקבלתו. עיין על דבריהם כי האריכו. ומה שפירשתי נמלט מכל המבוכות ועולה היטב בחבור המאמר בפירוש פשוט. תהילה לאל.] [ביאור משנה ח'] ור' יהודה דריש מה שכתוב "כי חטאת היא" לכוונה אחרת (מובא במנחות דף ?) שמה שלא יתן שמן ולבונה היא מצד שחטאת היא, אבל מנחת כהן גדול (שהם החביתין), הגם שביחזקאל (יחזקאל מד, כז) קראו חטאת - "וביום בואו..יקריב חטאתו" ופירשוהו במועד קטן (דף טז.) שזו עשירית האיפה שלו – בכל זה אינה חטאת לענין לבונה; דהא טעונה שמן, והוא הדין דטעונה לבונה. ועל זה אמר פה "כי חטאת היא" - ולא זולתה.