מלבי"ם על ויקרא, ויקרא שסג

1ולא ידע ואשם ונשא עונו: בסימן זה אסף דברי שבעה מטיבי טעם על עונש העבירה ושכר המצוה. שבעה עינים על אבן אחת. שלשה הראשונים העירו אזן על גודל עונש החוטא במזיד: (א) ר' יוסי הגלילי [משנה ז'] ממה שכתוב שגם אם לא ידע אשם ונשא עונו, כל שכן היודע (ב) רבי עקיבא [משנה ח'] ממה שהחמירה תורה על הספק יותר מן הודאי. שהודאי מביא חטאת בסלע והספק אשם תלוי בשני סלעים. שזה כמו שאמרו תלמידי רבינו יונה (ריש ברכות) מפני שהחוטא בודאי שם לב לשוב, לא כן המסופק - לא ישים על לבו להתחרט ולשוב. לכן החמיר עליו ביותר כי היא קצת מזיד בענין התשובה שיאמר "לא חטאתי". וכל שכן המזיד הגמור בשאט נפש. וקרוב לזה אמר רבי עקיבא בקידושין (דף פא:). (ג) ר' מנחם בר' יוסי [משנה ט'] מכמות חומר התשובה על השוגג. שעל חטא פרוטה מביא אשם שוה ב' סלעים וכל סלע תשס"ח פרוטות שהם אלף תקל"ו פרוטות (שהוא קרוב לאלפים. כ"פ בקידושין (דף יב)). וכל שכן חומר תשובת המזיד. וארבעה מהם העירו אזן על גודל שכר המצוה: (א) ר' יוסי [משנה י'] למדו מן גודל עונש העבירה (כי המצוה והעבירה יתהפכו כחיוב ושלילה. שכל שעשייתו מצוה - מניעתו עבירה, וכל שעשייתו עבירה - מניעתו מצוה. והחיוב והשלילה נוציא מהם היקש תבוניי מאחד על הפכו כנודע בהגיון). הנה אדם הראשון נענש בעונש הזה הגדול הנמשך עד סוף כל הדורות, הגם שלא עבר רק עבירה אחת, כי רק מצוה אחת נצטוה (כי הז' מצות נכללו אז במצוה זו כמו שכתבתי במקום אחר). ולא היה רק לא תעשה לבד, לא מצוה שיש בה כרת ומיתת בית דין. ונדון מזה קל וחומר להיושב ולא עבר עבירה ונזהר מן הפגול והנותר ואכילה ביום הכפורים (שזה נזהר במצות הרבה, ובמצות שיש בהם כרת) שיגדל השכר עליהם אחר שמדה טובה מרובה ממדת פרעניות. [כמ"ש בתוספתא דסוטה ובמכלתא בשלח (דף לג) ובסוטה (דף יא) יומא (דף עו) סנהדרין (דף ק)]. (ב) רבי עקיבא [משנה יא'] (מובא במכות דף ה:) למדו בקל וחומר מן הנטפל לעושי עבירה (שמבואר בתורה לענין הזמה שדינו כעושי עבירה), וכל שכן המתחבר לעושי מצוה, וכל שכן העושה מצוה בעצמו. (ג) רבי [משנה יב'] למדו ממה שבהורג נפש בשגגה חשבה התורה מחשבות בל ידח ממנו נדח וקבעה לו ערי מקלט. כי ירדה לסוף דעתו שאם היה יודע היה מצילו. וזה היא הזכות שזה שהיה עוסק בהצלה אם היה יודע מגין עליו, וכל שכן היודע ומציל על ידי צדקות ומעשים טובים נפשות עניים ומרודים שה' שומר את נפשו. (ד) ראב"ע [משנה יג'] משכר שקבעה התורה על השכחה. והוא הדין צדקה שנעשית על ידו באונס כמו שאבד לו סלע ומצאו העני. וכל שכן הנותן צדקה בידיעתו. וכן בתוספתא (פרק ב דפאה) מעשה בחסיד אחד ששכח עומר..מה אדם שלא נתכוין לזכות וזכה וכולי. וכיוצא - "ואם נפש כי תחטא" מה אם מי שלא נתכוין לחטאת וכולי.