מלבי"ם על ויקרא, ויקרא שסה
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Vayikra 365
Open in the reader →1וכפר על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע: שם שגגתו מציין השם המופשט שהיא השגגה עצמה. ו- אשר שגג מציין הפעל. ויש הבדל ביניהם. שאם שגג במיני עבירות שונות בפעם אחד כל מין נקרא 'שגגה' מיוחדת ובכל זה מצד הפועל לא שגג רק פעם אחד, כיון שהיה בהעלם אחד. בהפך, אם שגג בעבירה אחת פעמים הרבה ונודע לו בינתיים, אם כן מצד הדבר אין כאן רק שגגה אחת (ששגג בחלב או בדם) אבל מצד הפועל שגג פעמים הרבה. אולם אם אכל חלב וחלב בהעלם אחד בלי ידיעה היא אחת – בין מצד הדבר שהיא שגגה בחלב, בין בצד הפועל ששגג פעם אחד – כי כל העלם אחד היא פעל אחד נמשך. מזה הוציא רבי שאם שגג במינים רבים חייב על כל אחת ואחת, הגם שהי' שגגה אחת מצד הפועל (שהיה לו העלם אחד), כיון דכתיב "שגגתו" וכל מין היא שגגה אחרת מצד הדבר. ואם אכל חלב וחלב בהעלם אחד בלי ידיעה בינתיים בזה אזלינן בתר הפועל ששגג בפעם אחד כיון שמצד הדבר קרינן ביה גם כן "שגגתו" אחר שהיא מין אחד. וזהו שאמר תלמוד לומר "אשר שגג". אמנם אם אכל ספק חלב וידע ספק חלב וידע (היינו שנודע לו ידיעת ספק) – בזה דעת רבי שחייב על כל אחת ואחת וקרינן ביה "אשר שגג" כי הידיעה שבינתיים חלקה הפעולה מצד הפועל ששגג שגגות רבות. והגם שהיה רק ספק ידיעה - למדו רבי מחטאת. [ופליגי ר' יוחנן וריש לקיש (סוף פרק קמא דשבועות). לר' יוחנן סבירא ליה לרבי שגם בחטאת ידיעת ספק מחלק. וריש לקיש סבירא ליה דבחטאת צריך ידיעת ודאי, רק רצונו לומר כמו שבחטאת מועיל ידיעה השייך גבי חטאת, שהיא ידעת ודאי, כן לענין אשם תלוי מועיל ידיעה השייך ביה - שהיא ידיעת ספק]. ודעת ר' אלעזר בר' שמעון ור"ש בר' יהודה משום ר"ש שידיעת ספק אינה מחלקת לאשם תלוי גם כן, ולא נקרא מצד ידיעה זאת "אשר שגג" שיהיה שגיון חדש מצד הפועל. דהא כתיב "אשר שגג והוא לא ידע" והוא מאמר מחובר - שכל ששגג ולא ידע בירור הדבר – מביא אשם אחד, כי מקרי 'שגגה' אחת.