מלבי"ם על ויקרא, ויקרא סא
מלבי"ם על ויקרא · Malbim on Leviticus, Vayikra 61
Open in the reader →1[הערה: מה קשה לו במלת "קרבנו"? והלא מלת "קרבנו" כתוב בתורה פעמים לא מעט.] מן הצאן קרבנו: כפי משפטי הלשון היה ראוי לאמר "ואם מן הצאן הוא מקריב", בפעל (כי חק קבוע בדרכי הלשון שבכל חלוקה שהחילוק מיוסד בין הגופים הפועלים או הנפעלים ,לא בין הפעולות עצמן, ידבר בדרך הפעל לא בדרך השם) כמו "ואם משדה אחוזתו יקדיש" (ויקרא כ״ז:ט״ז), "ואם בית אשה נָדרה" (בדמבר ל), "ואם בכלי ברזל הכהו" (שם לה) – שלא יתכן לומר "ואם משדה אחוזתו הקדשו", "ואם בית אשה נִדרה", "ואם בכלי ברזל מכתו". וזה הכריח לרבותינו ז"ל לדרוש בספרא, הובא בב"ק (דף סו סז) שבא השם "קרבנו" לדייק קרבן שלו, לא גזול. ואחרי הדיוק מצאנו שבכל מקום דכתיב מלת "קרבנו" "קרבנך" "קרבנכם" יש בו דרוש: כמו שדריש בספרא (פרשה ו מ"ו) "מן העוף עולה קרבנו" ושם (פרק ח מ"ג) על "והקריב מן התורים את קרבנו" ושם (פרק י מ"ג) על "סולת יהיה קרבנו" ושם (פרק יב מ"א, ומנחות דף עד) על "קרבנך..קרבנך" שבמנחת מחבת ומרחשת ושם (פי"ז משנה ג-ו) על ששה פעמים "קרבנו" דגבי שלמים ובמכלתא דחובה (פרשה ו מ"ב) על ג' פעמים "קרבנו" דגבי חטאת נשיא ויחיד ושם (פי"ט מ"ד) על "והביא את קרבנו עשירית האיפה. ובסדר צו (פרק יד מ"י) על "והקריב קרבנו על זבח" ושם (פרק יב מ"א) על "ביום קרבנו יאכל" ושם (מ"ח) על "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו". ושם (פרשה יא מ"ו) על "יביא קרבנו" דגבי תנופה. ולמעלה (ויקרא נדבה פרק ג מ"ד) על "תקריבו את קרבנכם" ושם (ויקרא נדבה פרשה ג מ"ו) על "אם עולה קרבנו" – בארנו בישע האל שבכל מקומות אלה יש בו זרות והוא: או שכל המלה מיותרת ואז ידרוש לרוב כל מלה, או שבא השם תחת הפעל ואז ידרוש לרוב הכינוי "נו". ואמרות ה' אמרות טהורות, אדירות ובצורות ברי אלקיים חיים מזוקקים שבעתים.