מרפא לנפש, שער שמיני - שער חשבון הנפש ג

1הראשון כו' מלא מציאה שלא היה נמצא ונוצר להיותו נמצא בעולם:

2והמוצק הוא הדומם:

3וימשל בזה עי' המשל הזה בפתיחת שער הבחינה:

4וכמה הוא חייב לו פי' אפילו אותם דברים שהוא אינו מצוה אותו רק שהוא יודע שרצונו לעשותם הוא חייב לעשות לו:

5הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך פי' הרמב"ן נבל נקרא מי שמשלם רעה למי שהטיב עמו:

6והשני כו' אשר תקן גופו כו' בתכלית התיקון והתיכון כל אחד בתיקונו הטוב והנאות שיוכל להיות והתיכון הם ל' מספר וחשבון שאינו חסר שום אבר וגיד מה שהוא לצרכו ולתקנתו:

7והשלישי כו' ויחשוב אלו כו' וז"ל ארחות צדיקים ויחשוב אם הוא היה שוטה או משוגע ח"ו ומקרע כסותו כמה היו עניניו מקולקלין ולא היה נחשב למאומה בעיני ב"א ואם בא רופא ורפא אותו משטותו ומשגעונו כמה היה ראוי לשבחו ע"ז כ"ש הבורא ית' וכו':

8רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו ר"ל כל מעשיך שעשית בעוה"ז הוא בשבילנו בשביל האדם להטיב לנו שהאדם הוא תקנת כל העולם כמ"ש בשער א' וב' כמה פעמים. ומ"ה פי' מחשבותיך אלינו יפרש מחשבותיך אלינו על מחשבות השכליות שנתנו לנו מאתו יתעלה עכ"ל:

9והרביעי בו' בתורה נכבדת נאמנה כו' כי איך היה יכולת ביד האדם לקרב אל האלהים ולמצוא חן בעיניו אם לא בתורתו שהוא בעצמו ית' הורה לנו את הדרך הטובה אשר נלך בה ואת.המעשה אשר נעשה כדי לעשות רצונו ובזה נמצא חן בעיניו בעוה"ז ובעוה"ב ומי שאינו הולך בנתיבותיה הוא ממשש כעור בצהרים כמו שנראה לעינים ובתורה נוכל לבוא לידי רוח הקודש ולכל המעלות טובות למקום עלינו כמ"ש בריש הקדמת המחבר ע"ש:

10כמ"ש הורת ה' תמימה וכו' עיין לעיל מ"ש פי' פסוק זה מבעל העקרים עיין שם:

11והחמישי כו' והתערבותם מל' וערבה לה'. קול ערב. או לשון תערובות מדברים הרבה. וסיים בספר א"צ ואין ספק אם היה במקומו אפילו קטן מן הקטנים שהוא יודע לפרש אותו מה שלא הבין היה ממהר ללכת אליו ולא היה מתבייש כ"ש וכו':

12והאיך התרת לעצמך כו' ונגלה מפשוטו ותקל בזולתו ר"ל סודות התורה והענינים הדקים שבתורה תשליך אחר גוך ובזוהר האריך בזה מאד ולייט אמאן דאמר שאין בתורה אלא פשוטה כי כל חכם יוכל ג"כ לחבר דברי הימים ומעשיות כאלה וכאלה ולא על חנם נקרא תורת ה' תמימה משיבת נפש וגו' ולא על חנם רצו המלאכים לקבל התורה אלא בודאי שיש פנימיות וסודות גדולות על כל אות וקוצי אותיות ע"ש:

13והששי משרשי העולם הם הד' יסודות:

14וענפיו מה שנמזג מהיסודות הד':

15והאיך לא יתבייש האדם כו' וסבל כל ענינו והם מחויבים לסבול כל ענינו:

16והם אבריו הקב"ה ברא אותם לו לשמשו שיעשה עמהם כל צרכו והאיך יעיז פניו להשתמש בהם במה שימרה בו את הש"י הבורא אותו ואותם לשמשו ואע"פ שרשות נתונה לו לעשות בהן כל חפצו הן לרע או לטוב הוא מחכמת הבורא שיהיה לו הבחירה ויוכל לענשו ע"פ מעשיו כמו שנתבאר בספר הזה במקומו:

17התנה בתורתו וכו' עיין בשער הבחינה מ"ש שם בענין זה ותבין:

18והשביעי כו' בתנאי העבדות יחשוב בדעתו האם מקיים כל התנאים שמחויב העבד לעשות לאדונו אם גם הוא עושה כן לכל הפחות לבוראו ית' שהוא אדונינו ובוראנו ומלכנו כמ"ש בשער הג' ספ"ה בד"ה אמר השכל הענינים שהם טובים מאחד מעבדי העולם כו' ע"ש באורך:

19ולא הניחו לנפשו ולחלישות הכרתו כו' למ"ה. הש"י מספיק לו המזון וכל צרכו תדיר מה שלא היה האדם יכול להזמין לעצמו כי כחו ושכלו לא הגיעו לגודל צרכו ממזון ומלבושים והקב"ה מזמין לו הכל:

20והועילו בחכמה כו' וידע חובות אלהיו עליו ע"י החכמה כו' הוא יודע מה שחייב לאלהים:

21וכשיכיר העבד מאדוניו וכו' וכאשר יכיר העבד כל המדות הללו מאדוניו:

22וקושר אותם באסוריו שכל תנועותיו נקשרים ברצון הש"י כחומר ביד היוצר כן אנחנו בידו:

23וצורת נסיונו כו' וגם יתבונן איך מנסה הש"י את האדם שנתן לו הבחירה להשתמש באבריו כל מה שירצה אע"פ שהכל בידי שמים ונתן לו שני יצרים טוב ורע שיוכל להעביר על מחשבותיו מה שלבו חפץ רק שהעביר אותו במסורת התורה שיוכל לידע מתוכה מה שהוא רצון הבורא ומה שהוא נגד רצונו ומקציף על העובר עליהם אם העבד ישראל יתן אל לבו כל זה:

24משתמש בכל פנות גופו וכו' בודאי ישתמש בכל אברי גופו וכחות של נפשו ומאודו במה שימצא בו חן בעיני אדוניו:

25ויקריבהו ושיקריבהו אליו:

26ויסיר מסך הסכלות בו ר"ל באדוניו:

27ועיקר הכל כל מה שיעשה לעבוד את ה' יהיה הכל בלב שלם ונאמן בלא שום פניה:

28את ה' האמרת וגו' כמשאחז"ל אתם עשיתה אותי חטיבה אחת בעולם ואני עשיתי אתכם חטיבה אחת כו' עיין פירש"י:

29והטעם בזה למה ייראו מפנינו הוא כי ידוע כו':

30והשמיני כו' ולא תכונה ר"ל ערך ומנין כמו ותוכן לבנים תתנו:

31איך נרצה לו מנפשותינו ר"ל איך יעלה על לבנו ונרצה לעשות מצותיו ולבנו בל עמנו:

32מנפשותינו מעצמנו מה שאין אנחנו רוצים שחברנו כמותנו יעשה לנו כזאת:

33והתשיעי כו' בהשתדלותו במעשי מלכו כו' אם משתדל במעשי עבודת ה' ית' כמו שהוא משתדל בעבודת מלך ב"ו שהרי הדבר נראה לעינים כשהמלך מטיל עליו מעשה לעשות לא יניח מהשתדלותו בו רק עושה בכל יכלתו ובכל הדרכים שיוכל להראות לפני המלך שהוא עבד נאמן כדי שיאהב וכפי זה ראוי למשכיל לעשות כן במעשה עבודת האלהים ית':

34בחרוז וזה בל"א גריי"ם שדומה בית זה לזה:

35מפורד שנפרד בית זה מזה ושוה בשאר דברים בצחות לשון:

36ודרך העברה כגון ההפלגות וגוזמות ולשון הבאי כמו ערים גדולות ובצורות בשמים וכיוצא:

37שלא יזמנהו שב לעול כו'. לא יניח שלא יזמינהו כו':

38אלהי יגוני בעבורך בטל ממני היגונות למ"ה היגון והדאגה שיש לי בעבורך הוא מבטל ממני שאר דאגות עוה"ז. ובשם החסיד הרב מהר"מ בר"ח רבש"ע כל יגוני הוא בעבורך שאכוון כל מעשי לך לבד ולנך י"ר בטל ממני אותו היגון ותן בי כח לכוף את יצרי וכו' ודאגתי כו' עכ"ל. ול"נ אלהי יגוני בעבורך עיקר יגוני הוא בעבורך אם לא אוכל לעבדך בלבב שלם ולעשות רצונך לכן י"ר מלפניך שתבטל ממני היגונות הידועים לב"א דהיינו יגונות עוה"ז וכן דאגתי ממך שצויתני לעשות מצותיך ע"כ יר"מ שתרחיק ממני דאגות עוה"ז שאוכל לעשות רצונך בלב שלם:

39ובזה יקבל כו' אם פונה לבו מכל מחשבות העולם וכו' אזי יקבל האלהים מעשיו וירצהו:

40ואח"כ אחר שהשליך כל המחשבות זרות מלבו:

41יעלה על לבו אל מי מכוון אל ממ"ה הקב"ה:

42ומה מבקש בתפלתו ר"ל כל צרכו ופרנסתו ובריאתו שכולם ביד ה' לתת או למנוע:

43ובמה מדבר הם המלות והענין של תפלה שמדבר בה לפני ממ"ה הקב"ה וכשהחי יתן אל לבו אלה שלשה הקדמות קודם תפלתו כולי האי ואולי יכוון בתפלתו:

44יען כי נגש וגו' וסיפא דקרא לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. ועיין ל' ס"ח על פסוק זה. וביש נוחלין מביאו באורך ובהג"ה שם האריך מאד בזה ותוכן דבריו וז"ל ולהרגיל אל הכוונה הוא שיסכים בדעתו וירגיל זה ההרגל הקטן. קודם התפלה או שום ברכה ירגיל לשהות מעט מקודם ולא יתן מקום אחיזה כלל לשום הרהור ומחשבה בעולם לבא אל לבו דאם יתן מקום לעצלה אפי' רגע אחד או לשום מחשבה בעולם הוא נלכד ברשת היצה"ר והולך ומתגבר עליו וכו' ומסיים שם הלא צריך להתעכב שעה א' על דבר התפלה וא"כ הלא טוב שיכוון בה ויהיה לו שכר טוב בעמלו מלהוציא שעה זו להבל ולבטלה ואף גם יענש בשבילה וע"ש באורך וע' בשער יחוד המעשה מענין התפלה:

45כגוי אשר צדקה עשה וגו' ורישא דקרא ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון כגוי וגו' למה צמנו ולא ראית וגו' ?עד כל הענין וסיים כשתעשו בצום ובתפלה כל התנאים הנאמרים שם אז תקרא וה' יענה וגו' ע"ש:

46ואחז"ל אל תעש תפלתך קבע כו' אבות פ"ב. ופי' הרע"ב כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה אי נמי קבע כאדם שקבוע לו לקרוא פרשה אחת שאומר אותו בקריאה בעלמא ואינו אומרה בלשון תחנונים כאדם שמבקש רחמים עכ"ל:

47וראוי לך אחי כו' כי אם כלות הנפש תאות הנפש מל' נכספה וגם כלתה נפשי:

48עם רוממותה לבוראה ר"ל בתפלה היא מכנעת עצמה אל האלהים וגם בזה היא מרוממת אותו ית' ותתן שבח והודאה לשמו ותשליך כל יהביה וכל צרכה על ה' אבל לא שהתפלה היא ח"ו שינוי רצון או שום התפעלות בחקו ית' כי חלילה לאל מלהתייחס לו מדות הללו וכמו שהאריך בזה בספר שומר אמונים ע"ש וענין התפלה הוא כדי שיכנע האדם לפני הבורא כו' וזהו עיקר מצות התפלה כמ"ש הרמב"ם ע"ש ולפיכך יוכל האדם להתפלל בכל לשון ובכל ענין רק שיהיה כוונתו להכנע לפני הבורא ית' ולשאול צרכיו כמו שהיה קודם התקנה ולא היה מן הצורך לסדר סדר תפלה על הסדר השוה לכל נפש רק כל אחד יבקש צרכו וכפי נגעי לבבו רק שלא כל האדם יוכל לזכור כל זה בלי חבור וסדר. ולכך:

49כתבו רבותינו ז"ל אנשי כה"ג:

50ולא תבוש כו' למ"ה שאם התפלה מסודרת כראוי בפיו אינו מתבייש בפני בוראו אבל זולת זה ראוי לו שיבוש כמדבר לפני המלך בלי סדר ויושר:

51ואין לה קימה למהירות כו' כלומר אפי' המשכיל היודע בטיב לשון הקודש ואפשר לו לסדר עניני התפלה מ"מ לרוב ההרהורים שיעברו על לבו תמיד ע"כ אין לו פנאי להתבונן ולסדר בפיו עניני תפלה כראוי ולכך תקנו חז"ל עניני תפלה במלות מתוקנות כדי שתהיינה ערוכות בפי הכל בשוה ועי' ברמב"ם ריש הלכות תפלה בביאור יותר:

52הקשה במה שאתה כו' ר"ל קח לך ראיה והיקש כיצד אתה עושה למלך ב"ו:

53ומן התימה שהתפלה אצלך אמונת הבורא כו' ר"ל אין שום אדם יודע מה בלבו בתפלתו רק ה' לבדו וא"כ כשיתפלל בלא כוונה אינו מונה רק את עצמו כביכול:

54וקובע ר"ל גוזל את הקב"ה ואומר אין פשע והוא כמו שאין בו אמונת האל שהקב"ה יודע מחשבותיו:

55ויגיע בה אל קץ גבולה כו' ר"ל הן בתחלת המצוה הן באמצעה עד סופה שהם גבולי כל דבר ראש וסוף ואמצע ר"ל שיעשנה מחמת יראת האל ית' ושהוא חפץ לעשות רצונו ית' ושאם לא יעשנה יהיה עליו קצף ועונש הבורא ואז יעשנה בחריצות וזריזות עד שנגמר המצוה בשלימות:

56וישא נפשו כזה כו' ותמיד יעלה על לבו הראיה וההיקש שכתב לעיל ממלך ב"ו כשהוא מטיל עליו מעשה מו המעשים כמה מן החריצות והזריזות שעושה אותם קל וחומר לשכינה עיין שם:

57והעשירי חשבון האדם עם נפשו בהשקפת הבורא וכו' יזכור תמיד שהש"י משקיף עליו ויודע מה שיש בנגלותיו של אדם ומה שיש בלבו ובמצפונו ובנסתרו:

58ומה שעובר ומה שמעביר האדם על לבו כו':

59וימשל בזה אלו היה משקיף עליו כו' כמ"ש הרמב"ם בחתימת ספר המורה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול כו' כמו שכתוב בריש ש"ע או"ח:

60וכן בהרבה מעניני התורות הרבה ב"א לומדים תורותיהם ונמוסיהם ומקיימים אותם לכבוד מלכם: כ

61י עם הארץ מצווים כו' וכאשר יהיה הענין הזה כו' ע' לעיל לשון המורה על פסוק נר אלהים נשמת אדם ותבין כל הענין:

62וכאשר יתמיד על זה יניח הבורא לו מעצבו כו' שלא יתעצב עוד על חסרון פרנסה וצרכיו וכן לא יפחד שיבא לידו שום חטא ועון כי ה' יהיה בכסלו ולא יניחהו לעצמו וליכלתו כמ"ש לעיל בחשבון ז' ולא הניחו לנפשו ולחלישות הכרתו בהנהגת עניניו ע"ש פי':

63ויהיה במדרגה העליונה כו' ויראה מאין עין יראה ברוח קדשו דברים הנעשים ברחוק שאין אדם יכול לראותם בעין הגשמי והוא יראה אותם בעין שכלו הזך מאחר שנזדכך חומרו כ"כ עד שמקיים תמיד שויתי ה' לנגדי תמיד והוא מדרגת הנביאים והחסידים העליונים כמה שידוע מברייתא דר' פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי מעשה כו' וחסידות גדולה מכלם שמביאה לידי רוח הקודש כמ"ש בחשבון כ"א ע"ש. וכן ידבר עם חבירו בלא לשון גשמיות:

64וישער בענינים מבלעדי הקשה שאין צריך להביא ראיה והיקש בכמה חכמות שיביאו המחברים ראיות ומופתים עליהם והמשכיל יוכל לשערם בדמיונו ובשכלו מבלי היקש ומופת וכן במדות ובמשקלות:

65ואיננו קץ במאומה מענינו כל מה דעבדן ליה מן שמיא הוא טוב אצלו ואינו קץ בהם כי הוא יודע שהכל לטובתו:

66והאחד עשר כו' צריך שתפקוד את נפשך שתזכור ותחשוב עם נפשך. כמו פוקד עון אבות:

67שהיא חובה עליך בו ר"ל בו ביום:

68אין פחות ר"ל לכל הפחות כו' עכ"פ תחשב עם נפשך על הימים הנשארים:

69ואל תדלק אחר העלמה בהעלמה למ"ה ואל תחשוב שהש"י מתעלם ממעשיך והניחם להשגיח עליהם כיון שאתה רואה שאין הש"י מעניש את הרשעים מהרה ולכך תתעלם ותניח גם אתה איננו כן כי אין לפני כו'. ול"נ אל תדלק אחר העלמה שתתעלם מהיום והלאה לחשב עם נפשך בהעלמה מאחר שהתעלמת עד הנה ומאחר שהנחת עבודת ה' עד הנה חנוח כן יותר ימיך:

70כי אין לפני ה' אלהיך העלמה ושכחה אעפ"י שאתה שכחת אבל הוא לא שכח וכל מעשיך בספר נכתבים:

71וכבר נאמר כי הימים מגלות הימים עצמם הם כמו מגלה שכותבים בו הן טוב הן רע כן כל יום ויום הוא בא בפני עצמו כמו שתקנו בתפלה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכל מה שאדם עושה בו עושה רושם ביום זה בעצמו כמו הכתיבה והרשימה במגלה ובזוהר פ' ויחי דף רכ"ד האריך מאד בענין הזה על פסוק ואברהם זקן בא בימים שבא עם כל ימיו שלמים וקיימים שלא היה בהם שום פגם ואמרו שם שהימים האלה שהאדם מביא עמו לעוה"ב הן הן מלבושיו שמלבישים את הנשמה להתעדן בהם בג"ע ובהם ועל ידיהן יעמוד בתחיית המתים כמ"ש ימים יוצרו וגו' ואוהב ימים לראות טוב וכן כמה פסוקים והבאתי לשונם בסוף הקדמת המחבר ע"ש באורך:

72כתבו בהם הכ' בחיר"ק כמו כתבו על היהודים:

73והשנים עשר חשבון בו' ואז ימצא מחשבתו בעניני עולמו ר"ל לעוה"ז:

74הרמה שבמחשבות יראה בעין שכלו שמחשבותיו וכן כל תחבולותיו מה שהוא מתעסק בהם תמיד העיקר אצלו על עניני העוה"ז והוא עיקר ויקרה וגדולם אצלו כמו שמספר והולך:

75כי לא יספיק לו כו' ובעניני אחריתו הוא מתעצל ומבזה אותם שאינם חשובים בעיניו שהרי אינו משתדל בהן בחריצות הזה כמו בעניני עוה"ז:

76וצופה בעניני השער ל' השקפה:

77וזלותם לשון זול והוי"ו בחול"ם:

78למי שנגזר בו בעולם. ר"נ:

79אל תיגע להעשיר הוא פועל יוצא ור"ל להתעשר לאחרים כ"כ ר"מ אלשיך:

80אשר לא תתמיד לך חברתו כי רק זמן מועט יהיו חברים הגוף עם הנפש ימי שנותינו וגו' ואף גם זאת שלא ימלט הגוף רגע א' מצער ומפגעיכו רעים הלא תראה:

81אם ישבע שאוכל יותר מדאי הוא חולה:

82ואם ירעב הגוף:

83יחלש כו' ואיה יתרון נפשך על גופך הלא ידוע לכל רואי שמש שהנפש היא חביבה יותר מהגוף במעלתה ובכל עניניה כמו שמפרש וא"כ ראוי הוא שתעשה לנפשך יתר שאת מן הגוף. ואיה כו':

84אשר צוית במלאפו"ם אשר נצטוית עליה לתת לה די הותר מחכמה ובינה:

85כי אתה נתבע כפי הכרתך ומצאתי להחסיד ר"י יעב"ץ ז"ל שכתב משל נמרץ נגד לומדי הפילוסופיא ומתרחקים בחכמתם מן התורה והמצות ואמר שהם כעבדים שצוה להם המלך ללכת מהרה אל מקום פלוני אלמוני וקצתם מצאו חן בעיניו ונתן להם סוסים טובים עד מאד וקצתם אין להם בלתי אם גויתם והלכו לאטם עד שהגיעו למחוז חפץ המלך ובעלי הסוסים נתגאו בהסוסים וכלו זמנם בטיול ובשמחה וביופי הסוסים ולא באו להשתחות אל המלך ולעבודתו כאשר צוה עליהם כן אלה האנשים בחכמתם התרחקו יותר כו' ע"ש שכתב ספור נחמד עליהם. וכן הוא בכל שאר הדברים שהאדם עושה בחכמתו ובעשרו ומתרחק על ידם מעבודת הבורא יח' ועתיד ליתן את הדין על חכמתו או על עשרו ומזה תבין כמה מקומות בזה הספר בענין הזה:

86על טענה שהוא עליך ולא לך כל מה שתטעון ותתרץ עצמך אינו כלום שבטענת עצמך אתה נענש והיא טענה עליך שהרי גם אתה ידעת שהוא כסיל ומעשיו נבוכים ואיך תלמוד ממנו:

87והשלשה עשר כו' על מעשהו ותוספת הכרתו על השתדלותו וכו' ר"ל יראה ויבחין בדעתו ושכלו על מעשהו מה שעושה במצות הבורא ובאמת כפי יכלתו והכרתו היה יכולת בידו להוסיף במצות ה' ממה שהוא רגיל וא"כ ענוש יענש על הקיצור הזה כמו שמפרש. ובס"א חשבון האדם עם נפשו על יתרון חכמתו על מעשהו כו' כ"כ מ"ה:

88וכאשר פקד אדוניו כו' כמו פקוד פקדחי אתכם:

89וחשב עמו כו' ופקד הנזרע ממנה ורואה ומעיין במקצת שזרע ממנה וחשב כמה היה עושה ולפי חשבון הזה תבעו לשלם לו כל הזרע כי אם היה כולו נזרע היה עושה ג"כ כחשבון הזה:

90וגדל מדוהו כו' ועשה בזה מה שיצא למ"ה. ועשה בפועל מה שיש בידך בכח שיכול לצאת אל המעשה וזה ע"ד כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה:

91ויראה לך כו' תראה בעין שכלך כי אתה וכו' עכ"ל:

92והותר כל טרחך וכו' למ"ה. והותר ל' יתרון כלומר יתרון כל טרחך ועמלך יהיה לעשות כו' עכ"ל אבל לעניני עולמך אל תטריח יותר רק לפי צורך פרנסתך:

93פן תלאה נבול תבול ותכלה כחותיך בדברי הבל ואין בם מועיל וכשתצטרך לעבוד את ה' ולא יהיה לך כח ותש כחך מחמת גודל יגיעות שיגעת על שאר דברים:

94יפקדנו בעת הצורך כו' יחסר ממנו כמו ולא נפקד ממנו איש:

95ואל תכלה עצמך וכו' הוא ל' תוחלת ותקוה ויש גורסין תתלה:

96ותאמר לו כו' ר"ל שמא:

97ע"כ שים לך האריכות הזאת לשלל וכו' ר"ל כל יום שאתה מאריך על האדמה יהיה לך לשלל ולריוח ותשלם היום מה שאתה חייב לבורא ואל תאמר מחר אשלם שמא לא תפנה לשלם ותהיה בע"ח. ובא"צ מסיים וז"ל אלא כל אדם יעשה מיד כפי חכמתו ועשרו למה שהוא עתה ואם יהיה לו יותר יעשה יותר עכ"ל:

98כי העולם כשוק ור"ל כיריד:

99בימי בחורותיך ושאר כל הענין שם ע"ש:

100והארבעה עשר כו' בעת אהבתו כו' בשעה שהוא אוהב ביותר לאדם א' באהבה רבה מפני שמשער בדעתו שגם הוא אוהב אותו:

101וכ"ש אם כו' וכיון שנעשה זה לאדם לאהוב אותו כ"כ על אחת כמה וכמה שנאהב את ה' הנכבד והנורא שידענו בו שאוהב אותנו ואהב את אבותינו כמו שמסיים:

102כמ"ש כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם וגו' וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים וגו' שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור וגו':

103וגול מעל לבך ל' ויגל את האבן כלו' תסיר מעל לבך:

104והעזר באלהים לדחותו מעליך שראוי להתפלל אל ה' שיצילנו מיצר הרע כמ"ש חז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו:

105והחמשה עשר כו' ויעיין במה שהוא עובר ר"ל הוא מעיין וחוקר איזה סחורה הוא עובר לסוחר שם במדינה שהוא הולך לשם והיאך נתעלם המיתה והיא נוהגת תמיד ונוסעים לשם ונעתקים לשם תדיר:

106שנפגע בו ר"ל ובמה שנפגע בו איזה תשובה להביא לפניו ית' עת שנפגע בו כלומר כשיעמידנו לפניו ית' ליתן דין וחשבון:

107והדרך ארוך לעולם הבא: והמרגוע המנוחה רחוק לנוח שם כי מי יודע עד כמה שנים שהוצרך להיות הנשמה נעה ונדה בימים ובנהרות וביערים ובמדברות ובהמות ובחיות טהורות וטמאות ובתוך כף הקלע ושאר גלגולים שעוברים עליה קודם שתגיע למחוז חפצה כמו שהאריכו בזה בזוהר ובכמה ספרים הידועים וא"כ אם מזמין צדה לדרך הקרוב שלו והאיך לא נזמין צדה לדרך הרחוק ההוא שאין מנוס ממנו:

108הה למבוכה הזאת מלשון הילילו הה ליום שהוא לשון צעקת וי כמו אהה אלהים:

109והששה עשר חשבון כו' על אורך זמן עמדו בעולם כשאדם מאריך ימים על האדמה אל יבטח בעצמו שלא ימות מהרה כי מי יודע מה ילד יום כי האדם הולך אל בית עולמו וכל יום מתקרב יותר ולכך אמרו ולאן אתה הולך למקום עפר כו':

110שיהיה בטוח מהיותו בו ר"ל המות. ר"נ:

111וימשל בזה והנמשל בזה שצריך האדם לכוון דעתו לדביקת הבורא שאם יסיח דעתו ממנו ית' הרי הוא נחוץ למקומו:

112ויש שממשל כו' והנמשל בזה שחייב האדם לצאת ידי חובתו בעודנו חי ומאחר שקצבת חייו אינם ידועים לו הרי הוא כחוב בלא זמן קצוב לפרעון:

113מי שקדם המות לפניו תקן את עצמו מי שרואה ששאר ב"א מתים לפניו קודם משים על לבו ומתקן גם הוא א"ע לדבר זה ומחשב לצדתו:

114והשבעה עשר השתכלותו בעת שתטה נפשו בשעה שיתאוה האדם וישתוקק לישב עם חברת בני אדם ולהשתעשע עמהם והוא סובר שהוא לו לטובה ולנחת רוח אבל יסתכל בשכלו כמה מעלות טובות יש בבדידות ובפרידות מב"א וכמה רעות מתרגשות בחברת כסילים והוא מפרש אותם אחד לאחד:

115ומרעת חברתם אחד הוא ממותרי הדברים הם דברים בטלים:

116ואמר כל מה שהוא יכול לדבר ולספר וכן:

117ונאמר מהם כאלה וכאלה. או ואמר כך אמר פלוני ונאמר אנחנו שהוא הכל בלבול דעת והוצאת הזמן היקר לבטלה ועוד נובע מישיבת בתי כנסיות של ע"ה שמדברים מי"א ומספרים בגנותם וגם נשבעים בתוך דבורם לשוא ולשקר ללא צורך:

118אמרו הן או לאו כלומר תרגילו עצמכם שהן שלכם יהיה צדק ולאו שלכם יהיה צדק ולא תשבעו לעולם אלא אמרו (בחירק) הן או לאו ויאמנו דבריכם:

119והעדר יראת האלהים מלבו כיון שהוא במושב לצים בודאי לא ישים אלהים לנגד עיניו וכל הכתות שזכר הם אותן שאינם מקבלים פני השכינה והם כת חנפים כת שקרנים כת לצים וכת מספרי לה"ר וכולן תלויין בדבור ונקראים רע וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. וז"ל ר"ח הקובע עצמו בבית קרנות לשיחה בטלה ודברים בטלים נקרא לץ כיון שאפשר לו לעסוק בד"ת אותו העת ואינו עוסק נקרא לץ כי הוא דומה למי שאמר לו המלך מנה זהובים שעה א' וכל שתמנה יהיה שלך והוא יושב בטל הלא זה שמתלוצץ מן הזהובים ובזוים אצלו היש ליצנות גדול מזה. כן המבטל מד"ת אחר שיודע השכר הגדול להעוסק בתורה אינו כ"א לץ ממש ומלבד זה הוא עובר בעשה ודברת בם ובפרט לומדי תורה צריכין להזהר מדברים בטלים כי אם נכנם דבר ליצנות ללב יצא כנגדו ד"ת כו' וסיים וכל הרוצה להתרחק מעבירות יתרחק מחברת רשעים ע"ש באורך:

120ואם יכול כו' כלומר א"ת אדרבה הענין הזה מחייב להתחבר דוקא בחברתם ולפקוח עין על מעשיהם כדי לידע כסלונם ולהוכיח אותם משא"כ אם אתרחק מהם ולא אדע לא אוכל לקיים מצות הוכח תוכיח לז"א שאינו כי ממ"נ אם יכול הוא למחות ודבריו נשמעים אף שלא ידע עונם יכול למחות ולקיים מצות הוכח תוכיח שאין עם הארץ וכו' והבן. פ"ל:

121ואח"כ השמר פן יטעה כו' ר"ל אחר שתרגיל עצמך בבדידות פן תטעה ותאמר בלבבך כשתתחבר עם חכמים אמתים וגדולי ב"א שבזה תעדר ענין הבדידות ותאמר שהבדידות יותר טוב מלהתחבר לחכמים אל תחשוב כן אך כאשר תתחבר אל החכמים היא הבדידות הגמורה וכ"א חז"ל חרב אל הבדים חרב על שונאיהן של ת"ח שעוסקין בתורה בד בבד ואמרו קנה לך חבר:

122והשמונה עשר חשבון האדם עם נפשו בעת גבהותה וכו' ר"ל כשתבא גאוה וגדלות בלבו של אדם לומר מי כמוני בכמה מעלות ובפרט שהש"י הרים מעלתו על כל הברואים ועי"ז הוא שואל וחפץ דברים שהם רחוקים ממנו ואמר שראוים הם לו אבל באמת יתבונן שהוא קטן ונבזה מכל העליונים ותחתונים כאשר נתבאר בשער הכניעה ובהקדמת שער השלישי יתבאר שהאדם חסר וחלש משאר בע"ח בג' דברים ע"ש ואע"פ שהרים מעלתך ונתן לך גדולה וממשלה על הכל כמו שמספר אל יגביה לבך בעבור זה לפני הש"י כי הוא הנותן לך כל אלה רק תהיה כעבד הנבזה שהרים אדונו מעלתו ראוי לו שיכנע יותר לפני אדונו:

123ושלחו אל ברואיו מי שהוא ראוי לנבואה (או ר"ל למשול בהם):

124ואל יבקש ממנו משאליו דרך רגילות לומר מאחר שנתן לי עד הנה מחוייב לתת לי כן לעולם אך יעזוב ענינו אליו כו':

125וקדש שמך ולקדש שמך כו' ולענין התפלה הזאת עיין לעיל בחשבון התשיעי ותבין היטב:

126כגמול עלי אמו כו' כבר פירשתי לעיל:

127והתשעה עשר כו' מהמהם הוא ל' פסוק ביחזקאל פי' ז' לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ופי' בו כפול כאלו אמר ב' פעמים מהם עכ"ל מ"ה. ור"נ פי' מריבם:

128ראו שאין ערוד ממית במעשה דר"ח בן דוסא בברכות פ"ה ע"ש:

129והעשרים חשבונו עם נפשו אם יהיה לו ממון כו' כלומר מי שיש לו ממון יחשוב באיזה פנים ובאיזה אופן בא לידו הממון האם אין בו מגזל ורבית ואונאה וכיוצא שרגילין לקנות הון ועושר שלא במשפט ויראה להשיב את הגזלה או את כו' כי זולת זה אין זו תשובה כי השרץ בידו כנ"ל:

130ובאופני הוצאתו אם מוציאו באופני יושר ר"ל בצדקה וג"ח ואם לאו סוף שיעשה בו חסד לאומים ויהיה לו לחטאת ועניים מרודים תביא בית:

131ואל יחשיבנו מעמד עליו בלבד שהוא אין לו מעמד רק באותן מעות או שהמעות אין לו מעמד אלא אצלו רק שהוא פקדון אצלו וכו' כמ"ש לעיל כמה פעמים:

132והאחד ועשרים כו' וכשיתמיד ע"ז ימציא לו הבורא בקשותיו כו' ועי' מ"ש הר"מ אלשיך על פסוק אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה כו' ע"ש באורך ותוכן דבריו שיש ד' חלוקי הכנות להשגת התורה. הא' יגיעה כמו שאמרו יגעתי ומצאתי כו'. הב' היראה סוד ה' ליראיו. הג' מה שנחלק לכל א' מסיני. הד' גזירת ה' החכם יהיה או טפש כו'. וארבעתן צריכין כו' ע"ש. ובזה נתבאר הפסוק אם תבקשנה וגו' ע"ש באורך וכתב בס' קנ"ח ע"ז כלל העולה מדברי הרמ"א שאין האדם יכול לצאת י"ח להשיג מה שנחלק לו בסיני אא"כ ע"י יגיעה ויראת ה'. ולפ"ז מי שנחלק לו בסיני רק מקרא לבד אינו יוצא י"ח אא"כ היה ירא ה' וטרח גם במשנה ולא היה יכול להשיג אז יודע בודאי שלא נחלק לו רק מקרא וכן בכל חלקי המדרגות האלה משא"כ אם לא טרח יותר מכדי השגתו ולא היה ירא ה' לעולם אינו יוצא י"ח דאפשר שנחלק לו יותר ולא עמל בה או עמל ולא היה ירא ה'. ובזה נתבאר המדרש שוחר טוב א"ר ישמעאל כמה קשה יום הדין הבא מי שיש בידו מקרא ולא משנה הקב"ה הופך פניו ממנו וצירי גיהנם מתגברין בו כזאבי ערב והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהנם וכן שואלין לכל המדרגות עד צפית במרכבה כו' וכולם נענשים אם אין יכולין להשיב דבר והוא הדבר שאמרנו שצריך לטרוח וליגע ללמוד יותר מכדי השגתו כו' עכ"ל הקנ"ח והן הן דברי המחבר מתחלת החשבון עד סופו:

133יורהו הבורא השעור המחשבי שיוכל לשער במחשבה לבד כמה פסיעות בשדה זה ולשער כמה טפות במים וכיוצא בדברי חכמות ההם שנתקנו להם כמה כלים מופלאים לעניניהם:

134ועל ההקשה הזאת ראוי לך אחי כו' וכ"כ הרמב"ם בס"ס המורה וז"ל כבר ביאר הש"י כי תכלית מעשה התורה כלה הוא להגיע האדם על זה התכלית ר"ל יראתו ית' ולפחד מדבריו אמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך התבונן איך באר לך כי הכוונה היתה מכל דברי התורה הזאת תכלית אחת והוא ליראה השם הנכבד והנורא כו' ע"ש. וכמ"ש את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק וגו' יש עוד כמה וכמה פסוקים כמשנה תורה המורים על הדבר הזה ובפי' כתיב והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם וגו':

135ויקשור תנועותיו שלא להתירם ויניעם רק מה שהוא עבודת ה':

136לעמוד בהם פי' במצות הלבבות:

137וכבר משלו כו' עיין המשל הזה בשער ג' פ"ג בד"ה והרביעי וע"ש פירושו:

138ומעיין עליהם ר"ל ולעיין עליהם:

139ואמר החכם כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים וגו':

140ואמרו חכמינו ז"ל ספ"ק דע"א דף כ' ומייתי לה בסוף מס' סוטה וז"ל ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה מכאן א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי מעשה מעשה מביאה לידי זהירות פירש"י כשעבירה באה לידו זהיר להשמר שלא יכשל:

141זריזות הנשמר קודם לכן שלא תבא עבירה לידו כי הכא שאינו מהרהר לבא לידי טומאה:

142פרישות אף מדבר המותר פורש להחמיר על עצמו:

143נקיות נקי באין חטא:

144מהרה טהור צח ומלובן ועדיף מנקי. או ר"ל נקיות הזאת שהמחשבות הם נקיות אצלו. וטהרה ר"ל שכל מה שהוא עושה הוא בטהרה:

145וחסירות גדולה מכלם שמביאה לידי רוח הקודש ע"כ. ועיין בספר מסלת ישרים על ברייתא זו פירוש נכון וישר באורך:

146והשנים ועשרים חשבונו עם נפשו על התערבו כו' ר"ל על מה שצריך להתערב עם ב"א:

147מחרישה כו' שיאהב להם מה שיאהב לעצמו:

148ללון במחנים רבים בהרבה מחנות אשר יחנו שם ובכל המקומות ההם צריכין לפרוק ולטעון כו':

149ומן הפנים האלה ר"ל וכמשל הזה עצמו הוא ענין העולם עם יושביו שמחמת זה יכבד עליהם עבודת עוה"ז וטרחו:

150מפני שרצו להתיחד כל אחד מהם בחלקו בו ר"ל שכל א' מב"א יש לו חלק בעולם שבעבורו נברא ר"ל זה עובד אדמה וזה רועה צאן וזה יודע מלאכה וכן כולם ואלו היה כ"א שמח בחלקו ולא יבקש מותרות ויעזור לחבירו בהמותר וכן חבירו לחבירו היה לכלם די מחסורם אשר יחסר להם בלא שום כבדות וטרחא אבל הם לא עשו כן אלא כ"א רוצה שכל מה שנתן לו הבורא הייה הכל לו לבדו ואין לאחרים חלק בו ואף גם רוצה עוד מה שיש ביד חבירו ושואל תמיד על כמה דברים שאין לו צורך בהם ואשר לא להם. ולכך מנעם הוא ר"ל העולם אפילו די ספקם מפני שהוציאו ימיהם וכחם וטרחם על המותרות וזה וזה לא נתקיימו בידם ועיין במ"נ פי"ב מח"ג שכתב כדברים האלה על טענת פילוסוף אחד שהרעות בעולם יותר מן הטובות והשיב שם כדברים האלה וכמ"ש לעיל:

151שמן וקטורת כו' כמו ששמן וריח קטורת משמחים לב האדם כן העצה מה שרעהו מיעצו משמח אותו ומתוק לו יותר מעצת עצמו וזה ראיה שישתדל לקנות רעים נאמנים כו':

152והשלשה ועשרים הבחינה בכל מה שיש בעולם כו' כי לא לבד שיבחין בנפלאות הבורא מה שנראה לפרקים ולעתים רחוקים אלא אף גם יבחין ויתבונן מה שאדם רואה אותם תמיד מקטני היצירות ועד גדולם ומכלם יוכל להבחין חכמת הבורא ורחמנותו ושלטנותו מה שאין הפה יכול לדבר ועי"ז יוכל האדם להרגיל א"ע ולקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כי מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית ומכ"ש שבכלם יש חיות ורוחניות והוא מכחו ית' כמ"ש ואתה מחיה את כלם:

153העומדים כו' דע שכוכבי הגלגל השמיני הנקרא גלגל המזלות הם עונודים במצב אחד במרחקים זה מזה לא יעבטו אורחותם לפי שהם קבועים כלם בגלגל אחד והם נקראים אצל חכמי התכונה כוכבי שבת ואותן קורא המחבר עומדים. והשבעה כוכבי לכת קורא המחבר הולכים. פ"ל:

154ואם ימצא עד"ז כו' ר"ל אע"פ שנמצא כן בקטנים וכן ג"כ נמצא ברוב ע"ה כו' אבל אתה אל תהיה כמוהם אלא תבחן ותתבונן בכל מה שברא ית' מה שלא ראית מעולם והן מה שאתה רואה כל עת:

155ואל ישיאך סכלותך מאחר שהיית סכל בנערותך שלא להסתכל בענינים ותעזוב ג"כ מלהסתכל לעת זקנותך והכרתך פן תמות בלא חכמה:

156הלוא תדעו הלוא תשמעו וגו' וסיפא דקרא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה:

157והארבעה ועשרים כו' ע"כ אל תנוח דעתך כו' לומר מאחר שכבר למדתי זה בנערותי והוא ברור אצלי מאין ספק כו':

158אבל ראוי לך כו' ומה שהוא מהם נסתר ר"ל שיש בו איזה סתירה ולא נראה לפי דעתך באין ספק:

159ואל תנהג כו' שתאמר מן המלות כו' מה שיזדמן לך כו' ר"ל בלי הבנת פי' המלות ומבלי דקדוק לשון הקודש שתניח הנע ותרפה החזק כמו שמתפללים הקטנים:

160וכבר קדם לנו כו' בחשבון התשיעי ע"ש:

161ותדינם לזכות כי לא דבר רק הוא ומכם הוא ריק שתחשוב שלא ירדת לסוף דעתם ואז טוב לך אבל אם עולה בדעתו לסתור ח"ו דבריהם הרי הוא יוצא לאפיקורסות ואין לו תקנה:

162ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו אם הכסיל מכיר חסרונו ושואל ולומד יש לו תקום אבל החכם בעיניו ימות בלא חכמה:

163החכם עיניו בראשו ר"ל החכם עיניו על מה שעשה בראשיתו ובתחלתו ר"ל בראשית הדברים ועניניו יכיר ויתבונן מהם מה יהיה אחריתו:

164כשתי צרות שתי נשים לאיש א':

165כאשר תרצה אם אתה מרצה האחת תקצוף השנית:

166ר"ל אל תפליג כו' ר"ל להיות מהכת הראשונה מכתות הפרושים שזכר בפ"ג משער הפרישות שברחו מן הישוב אל המדברות כו' ע"ש וזה שמסיים פן תשומם שתהיה משומם מן ישוב העולם כמ"ש שם:

167פן תמות בלא עתך ר"ל מות הנפש שהרשעים בחייהם קרויים מתים:

168ואל תנח עולמך ר"ל העוה"ז אל תעזוב מכל וכל:

169וכל מה שהוא כו' אסור לעיין בם כמו שאסרו לעיין בספרי הפילוסופים כמו שהביא השל"ה במס' שבועות בשם הרשב"א והרא"ש ושאר גאונים להרחיק מדרכיהם ומחלקת לשונם ושעליהם נאמר כל באיה לא ישובון ובספר הישר לר"ת האריך בזה בכמה מקומות ובס' שומר אמונים ועיין מ"ש הברטנורה על משנת חלק ע"ש שמביאים את האדם לידי מחשבת פגול נגד האמונה חלילה:

170זבובי מות וגו' אפילו זבובים מתים יכולין להבאיש ולהעלות אבעבועות על השמן הטוב כן סכלות מעט:

171יקר לשון כבדות מכריע הרבה חכמה וכבוד שבאדם בסכלות מעט:

172והששה ועשרים כו' וטרדתו בנפשו ממנו ר"ל מה שהוא טרוד זה עושה אותו שישכח לפעמים ממנו:

173ולא יירא ולא יפחד כלומר ואיך לא יירא:

174ויאמר כמה ארך כו' ולמה לא יחשוב בלבו ויאמר כמה הארכתי להמרות דבריו והוא מסתיר פניו שלא להעניש אותי בכן ראוי לבקש מחילתו קודם שיעכור אותי או בעוה"ז או בעוה"ב:

175רשע כגובה אפו בל ידרוש לשוב בתשובה כי כל מזמותיו שאין אלהים משגיח עליו לענשו:

176והשבעה ועשרים כו' ויסבול סבל רוצה בדין האלהים ר"ל כשתבא עליו צרה ח"ו יקבלה בטוב לב ובשמחה כמ"ש חז"ל חייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה בשמחה כי אע"פ שהרעה כבר באה עליו ואין לו מנוס ממנה אינו דומה אם מקבלה מאתו ית' באהבה ואומר בודאי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד והרעה היא טובתו בין שמוחלין עונותיו בין שהם יסוריו של אהבה והש"י חשבה לטובה א"כ חושב בדעתו באמת אזי מוחלין לו כמו שמבאר לפנינו ואם לאו שהרעה הבאה עליו היא לו לטורח ולמשא ובהכרח והוא מוכרח לקבלה מפני שאין לו מנום וברירה ומחמת שהוא שלא לרצונו פעמים שהוא מתרעם ג"כ על מדותיו ית' כמ"ש אולת אדם תםלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ואף על פי שסובל הוא מתקצף ומתרעם ובזה תבין היטב מ"ש המחבר וכן אחז"ל (ברכות ד' ח') אמר רבא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו כו' כנ"ל ואמר רבא אמר ר"ה כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסירין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי יכול אפילו לא קבלן מאהבה ת"ל אם תשים אשם נפשו מה קרבן אשם מביא אדם לדעת אף יסורין לדעת ואם קבלן מאהבה מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו כו' וע"ש מה הן יסורין של אהבה:

177וחלוק ענין הסבל כו' ר"ל כל עניני הסבלים לא ימלט שלא יהיו א' משלש אלה:

178הא' הסבל על עבודת האלהים שיסבול כל מיני עבודה קשה כדי שיקיים עבודת ה':

179והב' הסבל על המרותו שיסבול כל מה שיבא עליו שלא להמרות ח"ו נגד הבורא ית' כמ"ש ואהבת את ה' וגו' אפי' נוטל את נפשך:

180והג' הסבל על פגעי העולם וכו' והוא הסבל על מה שחסר פרנסה שהיה לו או ד"א שנאהב אצלו יסבול וכן אם נעדר ונאבד ממנו דבר שהיה אהוב אצלו יסבול וירצה גזרתו ית' כי הכל לטובתו כמו שמסיים ומ"ה מפרש איפכא והיא היא:

181או שיהיה התחלה ר"ל שמה שבא דרך עונש האדם על חטאו הוא המתחיל בפעולתם מחמת חטאו אולם מה שהוא לנסיון הוא ית' המתחיל. פ"ל:

182אל תתעלם לפקוד מחשבתך פי' מלפקוד. ר"נ:

183ויקל אלהים היסורים מעליך:

184אל לבך כמה החטא גורם ושב ורפא לו:

185ויורה על רצונך הטוב אז יהיה נראה רצונך הטוב ושכרך הרבה מאד:

186והתנחמך בו ר"ל ביסורים שהוא על חטאיו בו:

187ובטחונך עליו כו' כדי להטיב לו לעוה"ב. או ר"ל ויקל מעליך בהעלות אל לבך צער כו'. ר"ל אם תשוב להסתכל כו' אז יחזק סבלך אע"פ שהוא קצת נגד הטבע ומרה היא לסבול צרות ורעות אך כאשר תסתכל הדק היטב בענינים אלו וכמ"ש תקבל הכל באהבה:

188והשמונה ועשרים כו' ואל תחזור מה שנתת כו' כמו שאתה סבור כי אין ספק שהאמת שאתה וכל אשר לך הוא שלו ית' ופשיטא שלא תוכל להתרעם הלא אף גם לפי דעתך שכבר הוא שלך אך מאחר שבטחת על ה' ומסרת הכל לידו ראוי ג"כ שלא תתרעם על מעשהו כי כל אשר יחפוץ יעשה ית' במתנתו כמשל האדם המקבל מתנה:

189ואם נעלם ממך אע"פ שנעלם ממך מה כוונת ה' ית' בזה:

190והתשעה ועשרים כו' ויכיר יתרון קצת ב"א כו' כמ"ש חז"ל שקול משה כנגד כל ישראל ופינחס כנגד י"ב אלף ויאיר כנגד רובן של סנהדרין והכל בעבור יתרון נפשם הרמה כי כל הגופים שוים:

191מעלות הנפשות ר"ל החכמה ובינה:

192וסרת טעם והוסר השכל כמו טעם זקנים יקח:

193זכותה לשון זך ונקי:

194רוח איש יכלכל מחלהו כלומר שכל איש יוכל לכלכל ולתקן מחלת גופו כדי לרפאותו אבל רוח נכאה ר"ל כשמגיע החולי לשכל עצמו מי ישאנה יסבלנה ויתקננה. רוח הוא השכל כמו אכן רוח היא באנוש וכו':

195המשלים השלשים לפי שאופני החשבון באו לבאר מהם שלשים פנים שיזכור אותם האדם תמיד וכאן התשלום והאחרון שבהם אמר שהוא שיזכור האדם בתנאי הגרות כו':

196וייחלו ל' תוחלת ר"ל שייעדו בגמול והפחידו לענשו והזהירהו על הנסיעה והזהיר אותו שיבא יום שמוכרח לנסוע ואינו מודיע לו מתי יהיה הנסיעה:

197והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי:

198גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך מאחר שאני גר ולא ידעתי במה עושין רצון אדוני הארץ לכך אל תסתר וגו':

199שיפגע בו בעדו שיתפלל בעדו:

200כדי הספוק מבלי טורח על המותרות. ר"נ:

201האתה בעולם הזה כי אם גר כלומר תימה הוא ותמיה קיימת ר"ל מאחר שאין שום אדם בעולם אפילו קרוביך אינם יכולים להועיל לך בשום דבר שבעולם או להזיקך רק הכל ברצון הש"י וכי אין אתה בעוה"ז רק כגר ממש:

202והאתה בו וכי אין אתה בו:

203אלא כיחיד הבודד שאין לו צוות ר"ל חבר אלא כו':

204על כן התיחד אחי כו' ר"ל שתעשה עבודת ה' רק לה' לבדו בלא שום פניה ומחשבה לדבר אחר כמו שהוא יחיד בהנהגתו אותך:

205כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת פי' כמו שהדבש מתוק לחכך כן דעתך לחכמה שיהיה מתוק לנפשך ועי"ז יהיה לך אחרית טוב ותקותך לא תכרת ממך לעולם:

206יבקע לך אורם פי' כי מקודם היה אורו גנוז בתוכו ועכשיו כשתתמיד בהם ותחזור בתשובה יבקע לך אורם ויזריח לך. ר"נ:

207בדרך קצרה כמאמר חז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה כדי שלא יהיה עיקר כוונתו להבין הענין רק לקבל המוסר שבתוכו:

208והיה מתישר בהם ותהיה אתה מיושר בהם בשלשים חשבונות האלה:

209ומישר אליהם גם את אחרים תזכה עמך שיהיו ג"כ מאושרים בחשבונות האלה. ועיין בשער האהבה בפ"ו ממעלת המוכיח לחבירו והמזכה את הרבים באורך: