מרפא לנפש, שער חמישי - שער ייחוד המעשה ה

1וראיתי לבאר כו' דמיונים דמיון ודוגמא ליקח ראיה ממנו על שאר פתויי היצר כי אין קץ לפתוייו ומי יוכל לכתוב כולם:

2והוא שאומר אני לך:

3בן אדם ראוי לך לדעת כו' הוא יצרך הנמסך בכחות נפשך היצה"ר הוא מעורב בכל הכחות שיש בנפש האדם וכן הוא מעורב וממוזג ברוח האדם ובחושיו הגופניים שהם חוש הראות השמע והריח והמשוש בכולם הוא מעורב ומשותף להטותם לפי רצונו עיין בסוף ספר שער קדושה מהו היצה"ר ע"ש באורך ואשרי עין ראתה כל דבריו ותבין משם:

4וצפון חובך מה שאתה מחשב במצפון לבך ובמחשבתך שהוא דבר שבהחבא ונסתר מכל בריה והוא מושל בכולם להטותם לפי דרכו הרעה:

5שתהיינה ברצונך אתה סובר שתנועותיך הנראות והנסתרות הם לפי רצונך ואינך נותן לב שבכל תנועותיך הוא נותן לך עצה לפי רצונו ואם אין אתה עומד כנגדו לדעת האם דרכיך ישרים אם לאו תיכף תפול ברשתו ותלכד כצפור בפח:

6והוא מורה אותך לשון יורה קשת:

7בחציו הממיתים לשרשך מארץ חיים מעוה"ב שהרי ראינו שהוא מפתה את האדם מדבר קל על דבר חמור עד שאומר לו לך ועבוד עבודת כוכבים וכמה יוצאים לתרבות רעה ר"ל והוא הכל מפתוי היצה"ר ולכן הזכיר הכתוב מאד לשמור ממנו מאד כמ"ש השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ר"ל כאשר סרתם מדרך התורה אפי' בדברים קלים סוף ועבדתם אלהים אחרים וגו' וסוף וחרה אף ה' בכם וגו' עד ואבדתם מהרה וגו' וכמו שאבותינו ספרו לנו בספריהם וכן ראינו בעינינו וז"ל המגיד להרב בית יוסף פ' וארא חזק ואמץ בתורתי ויחד לבבך שלא להפריד מחשבותיך מתורתי יראתי הדבק בנצחי בנקיותי בסודי בעוזי כו' ובטל מלבך כל הרהורים הבאים לך מיצה"ר ונחש והם מכניסים אותם בלבבך לאבדך להוממך ולהשמידך ואתה עמוד כנגדם ובטל אותם בלבך ואל יכנסו דבריהם באזניך ובכן תאבדם תהוממם תשמידם כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בהם כו' ובפרט בעת התפלה צריך אתה שלא תסיח דעתך כלל כי ברגע אחד שתסיח דעתך יצרך הרע יאבדך יהוממך ישפילך ישמידך ויפילך בבור תחתיות לכן אתה תהיה תמיד ער לתחבולותיו ואל תתעלם אפי' רגע אחד ממנו כו' וראה כי כל הרהורים שיהרהר האדם בעסקיו לא מוסיף ולא גורע ולא מבטל מהנגזר עליו דבר לכן בטל הרהורים מלבך ותשרוף אותם בקש דק"ש ובכן תתעלה ותתנשא עכ"ל:

8כמתלהלה היורה זקים פי' רש"י לשון עיפות ויגיעה כמו ותלה ארץ מצרים:

9זקים ניצוצות כלומר המייגע עצמו כאילו אינו מכוין ומורה ומשליך על האדם ניצוצות וחצים וכלי מות ואומר לא נתכוונתי עליך:

10כן איש רמה את רעהו וגו' יטריד אותך בהם מתועלותיך ע"י מחשבותיך הרעות שמעלה תמיד בלבבך כדי שעי"ז תהיה טרוד מלהסתכל ולחשוב מה שהוא תועלתך דהיינו תורתך ואמונתך:

11ואם תהיה נזהר ממנו כו' תנצל ותמלט בע"ה כמו שאחז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו וגו' רק שאתה מחויב להלחם בו בשכלך:

12כמ"ש בסעיף מסעיפיו כו' כי רבים חללים הפילה נאמר באשה זונה והתאוה באשה זונה וההדרכה אליה הוא חלק וסעיף אחד מתחבולות הסתת היצה"ר והנמשל לאשה זונה הוא אפיקורסות ועבודת כוכבים כפל הפסוק שתי מיתות בעוה"ז ובעוה"ב:

13ע"כ אל תטרידך כו' שלא תהיה טרוד ללחום שאר מלחמות עם אויביך:

14ממלחמתו ועי"ז לא תלחם עם היצה"ר:

15וקרב גם הוא לשון מלחמה כמו המלמד ידי לקרב כי מלחמת היצה"ר הוא יותר הכרחי לך משאר מלחמות כי שאר אויביך רחוקים ממך והיצר קרוב עמך וגם שאר אויבים שואלים מעמך אם תעשה עמם מלחמה והיצר איננו שואל כלום רק לוחם מלחמתו תמיד כי הוא נמצא עמך תמיד:

16ואמרו על חסיד שפגע כו' והר"מ אלשיך בפ' כי תצא כתב ג"כ כדברים האלה ע"ש וסיים שם ומחמת ב' טעמים גדולים ויקרים הוא מלחמת אנשים קטנה בערך מלחמת היצה"ר הא' כי מלחמת אנשים לא לאדם היא רק לה' כי ה' איש מלחמה ובלעדו לא ירים איש את ידו אבל מלחמת היצה"ר לאדם היא ולא לה' כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כי הבחירה בת חורין אל כל אשר יחפוץ יטה. והשני כי הלוחם על יצרו הלא ידמה אל נער קטן יקרב אל עיר אשר לא ידע תמול שלשים ובא גבור זקן מלומד מלחמה מנעוריו בקי בכל מוצאי העיר ומבואיו כי כל ימיו גדל בתוכה ואנשים בה כשש מאות איש והמותר כולם כעבדים לגבור הזקן ההוא וסרים אל משמעתו גבורי כח עושי דברו והעיר סוגרת ומסוגרת והמה והגבור בקרבה והנה זה בא נער קטן ויערב אל לבו לעשות מלחמה עם הגביר הזקן ההוא ולהפילו ארצה וללכוד את העיר כולה ולשבות את כל אנשיה ולכבוש אותה ואת כל עמו להיות לו לעבדים ולהפך לבבם אליו לכהנו לו והן אמת אם ככה הוא עושה האדם עם יצרו הרע הוא תכלית הגבורה עד אין קץ שהוא כמשל הקטן הלוחם עם הגבור הזקן הנ"ל וזהו מה שאמרו חו"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר הנ"ל כו':

17התעתדו תרגום התיצבו כלומר הכינו עצמכם:

18לדעתו יתרון כחך מאחר שהוא יודע שכחך גדול מכחו ע"כ לא יעלה על לבו להלחם עמך עוד:

19ואינו מקיל בקטנה כו' כמו שאמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה ואמרו כל השובר כלי בחמתו כאילו עובד עבודת כוכבים שנאמר לא יהיה בך אל זר זהו היצה"ר שהיום אומר לו עשה כך ולמחר כך עד שאומר לו לך עבוד עבודת כוכבים כמ"ש לעיל כאשר וסרתם אח"כ ועבדתם וגו' כנ"ל:

20ואליך תשוקתו פי' רש"י תמיד הוא שוקק ומתאוה להכשילך:

21ואתה תמשל בו ואם תרצה תתגבר עליו וכ"מ בגמרא ספ"ק דקדושין ע"ש. ומ"ה פי' כי במהרה תהיה תשוקתו אליך כלומר שיצרך ישמש לצרכך להכרחך לבד שאי אפשר לאדם בלא יצר כלל שהרי צריך לו לתאות המאכל לקיום גופו ולתאות המשגל למצות פו"ר וע"ז אחז"ל יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת עכ"ל ור"נ פירש תשוקתו שיהיה נכנע לך וכ"כ לקמן ועם חולשת השכל כבר סיפר מהירת תשוקת היצר אליו בהלחמו בו:

22ואם עצמו חייליו אע"פ שיש לו הרבה חיילים עצומים והם כל האברים וחושים שבאדם:

23וכמו שספר עליו החכם שלמה בקהלת עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה וגו' וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא עכ"ל:

24ומעטו אצלו כו' ואורך מאוייו לפי ערך תאות האדם בעוה"ז וחשקו להיות לו כל העולם ומלואו כל כלי גופו ואבריו המעטים לפי ערך תאותם:

25מפני שהוא מקיף את האדם בעבור צורך האדם לצרכי גופו כנ"ל ומן ההיתר יסיתנו למותרות ולאיסור והשכל הוא איש מסכן מפני שאין משתמשין בו רק בעבודת השי"ת בתורה ובמצות וכיוצא וחכמתו בזויה:

26ועם חולשתו ואף שהשכל חלש נגד היצר כבר סיפר הכתוב מהירת תשוקת היצר אליו כמ"ש ומלט הוא את העיר וא"כ כל העיר וכל אשר בה עבדים להשכל וגם היצר עבד להעיר הוא הגוף שיהיה לו רק קיום והעמדה בעולם כנ"ל וע' באלשיך פ' כי תצא וגו' שמבאר כל הפרשם במלחמת האדם עם יצרו ואיך יתגבר עליו ע"ש דברים נמרצים באורך:

27ויש בזה הערה וכו' שלא יאמר האדם מי יוכל להלחם ביצה"ר כיון שיש לי כ"כ צבאי צבאות והרהורים רעים וסובב את האדם בכל דרכיו ע"כ אמר הלא העירותיך עליו והבאתי לך ראיות שאינו יכול לעמיד לפני השכל רק חזק כנגדי השתדלות וחריצות גדולה או אז ינגף לפניך:

28ותחלת מה שיספק אותך ועתה הוא מפרש מה הם פיתויי היצר ואיך יוכל לעמוד כנגדו:

29שיספק לתת ספק בלבך שנפשך ונשמתך אין להם שארית בעוה"ב וא"כ אין לך להשתדל רק להיות טוב בעוה"ז כי מחר נמות ושם לית דין ולית דיין ח"ו:

30ואם תתיעץ כו' בראיות כו' ונתבארו בספר הזה כמה פעמים דוק ותשכח:

31ויאמר לך כי העוה"ז אינו חדש ולא נתחדש:

32ולא סר לא פסק מעולם שהעולם ח"ו קדמון וכן לא יסור לעולם עד עולם לא יתבטל העולם ממילא א"כ אין מי שברא את העולם ואינו מחויב לעבוד לשום דבר:

33וכאשר יקרר בזה לשון קרי ומקרה להעלות ברעיונך מחשבה זו בלתי טהורה:

34שוב לשכלך כו' במה שימציאך באמת תמצא בשכלך שיש לעולם בורא כמו שנתבאר בשער היחוד ע"ש כי אפי' גלגל קטן אחד לא יתכן שיתהוה כך מעצמו כ"ש וק"ו לעולם הגדול הזה והגלגלים הנפלאים מה שאנחנו רואים ומה שלמעלה מהם ע"ש באורך:

35כמו דעת מניחי הרבוי שאומרים שיש הרבה אלהות שנים וכו':

36ודעת אנשי התולדות ר"ל אנשי הטבע שאומרים שאין הטבע יכול להשתנות לעולם ובוטחים בטבע בשיתוף. למ"ה:

37מצד חיוב עבודת הבורא אם יש חיוב. ר"נ:

38כי המושכל אם לא תגדור לנו הקבלה כמותו עד כמה תכבד עבודת ה':

39ואיכותו ואיך יהיה עבודתו יתברך:

40וזמנו באיזה זמן:

41ומקומו ובאיזה מקום:

42לא יתכן לנו מצד שכלנו וע' בריש הקדמת המחבר בד"ה והשעורים שפתחם הבורא כו' מה שכתבתי שם מספר הכוזרי דברים רצויים ותבין היטב דברי המחבר בזה ובספר זכירות שלי:

43ועוד כי התורה השיבה אותנו כו' ר"ל התורה בעצמה החזירה אותנו להשיב לשואל כשיהיה לנו שום ספק בשום דבר בתורה שנלך לדרוש אל הכהנים הלוים העומדים בבהמ"ק כי הם עמודי הקבלה שלא מש מהם פי' התורה מן משה עד אליהם באשר שהם היו פנויים לעסוק בתורה כי את לחם אלהיהם היו אוכלים שם ולכך חייבים לשמוע להם כמ"ש והאיש אשר יעשה בזדון וגו':

44בשער הרביעי כו' ע"ש בד"ה ואם יאמר האומר כו' ע"ש באורך ותבין:

45גמול העוה"ב כתבתי מזה לעיל בכמה מקומות:

46וכאשר נשמע אליו רצה לומר להיות טרוד בו תמיד. הר"נ:

47ייפה לנו המותרים ר"ל היצר מיפה לאדם לרוץ אחר המותרות והתענוגים שהמה גרמא לכל עון ולכל חטאת כמ"ש בזה סוף שער היחוד ובשער הפרישות שהוא אל זר שבגופו של אדם ע"ש:

48הגבר המוסת הניסת:

49בחכמת הלשון ותוכן המשקל וכו' הם הפיוטים והשירים שמחברים ע"ד המשקל ביתד ותנועה כידוע במלאכת הדקדוק והשירים כי כל מי שמיגע באותן דברים ומבלה זמנו בהם הוא מבטל בזה התורה והתפלה ועל הרוב נראה שמראים חכמתם בעיני כל ומעשה ידם להתפאר:

50ותתמיד לשבת עם כו' ותמיד תשב עם האנשים המדברים בלשון צח:

51ותלמוד מהם לדבר עם כל כת כו' ואם לא יתן לנו הש"י יותר נסתפק במועט:

52ולא נצטרך אל זולתו אל המותרות:

53ואם נשמע אליו בהם לרדוף אחר התענוגים נצא ממדרגה למדרגה עד כו':

54וזה הדמיון בחלק ראשון משני החלקים שזכר לעיל סוף פרק ד' שאמר אבל הרהור היצר מתחלק לשני חלקים כו' ע"ש:

55ואם יהיה לך שכלך זך וכו' בעת הדברים כו' כלומר אם בשעת מעשה כשמפתה היצר אותך יהיה שכלך זך ותדע ותשכיל היטב איך כל ראיותיו ופתוייו הם טעות וסכלות ותרגיל את עצמך בדרכי המופת ויתברר לך:

56תראה כמו יראה כל זכורך:

57ותמלט חכמתך כלומר תוכל להציל חכמתך מן הספק כו':

58ואם תקצר דעתך מזה ר"ל אבל אם תתעצל בדבר זה ולא תתן דעתך ולבך עליו לעמוד כנגדו בחכמה ובתבונה ובדעת אזי יהיה פתוייו לך יותר חזק כו':

59וגברו עליך יותר מזדמן בכל עת הוא מזומן לגבור עליך:

60וכאשר יפתה שכלך רצה לומר אשר יפתה את שכלך שיאמין לעצתו אזי יטה את שכלך מעליך שיעקר השכל שניתן באדם להנהיגו בדרך ישרה והיצר יטנו מעליך שיהיה עוזר לו לעשות כל תועבת ה' ע"פ השכל. לכן אמרו חז"ל שנה ופירש יותר מכולם:

61ויפילך ממדרגות הגמול בעוה"ב ר"ל אף שתהיה חכם בתורה ותעסוק במצות לא יהיה לך שום שכר בעולם הבא כשתשמע לעצת היצר הרע שיהיו כל מעשיך שלא לשם שמים כמו שמבאר לפנינו ותהיה כדואג ואחיתופל וכיוצא בהם והאפיקורסים שבכל דור שאין להם חלק לעוה"ב אף שהיו חכמים גדולים:

62כמ"ש כי ישרים וגו' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ע"י התורה יכשלו והם חכמים להרע:

63כי באש ה' נשפט ואיזו אש ה' זו התורה כמ"ש הלא כה דברי כאש וגו':

64והיה בלבי כאש בוערת והיה הנבואה בלבי כאש:

65ע"כ הזהר שלא תטה אשורך מעגלותיך מדרך האבות שהוא דרך התורה והמצות בתנ"ך ושאר מוסרים ישרים שנזכרו בגמ' ובזוהר ובשאר ספרי מוסר שהלכו בה והזהירו ונחלו לנו ללכת בה כי בודאי לא נחלו לנו אבותינו דברים שקרים שאין בם מועיל ח"ו:

66אל הבדיאות כצ"ל ר"ל שלא תבדה מלבך ומעצמך מנהגים חדשים ודרכים שלא דרכו בהם אבותינו כי זה הריסת כל התורה והמצוה כמ"ש אם לא תדעי לך וגו' צאי לך בעקבי הצאן בעקבי אבותינו. עי' פי' רש"י:

67וכתיב אל תסג עולם אשר עשו אבותיך. עכל"ה:

68עולם הם העולים ממצרים שקבלו התורה מסיני:

69שמע בני מוסר אביך שהוא בוודאי דרך הישר שמייסר האב לבנו ולכך מהפך הפסוקים וכן הפסוק:

70דור טהור בעיניו הולך אחר עיניו ודעתו. ובאמת:

71ומצואתו לא רוחץ שהם הדעות הרעות המטונפות שלא רוחץ מהם. ולכך:

72דור אביו יקלל וגו' שאינו רוצה לשמוע לעצת אביו הטובה ואין לך קללה וקלות יותר מזו ולכך מהפך הפסוקים שזה נתינת טעם לזה וע' ברמב"ם הלכות עבודת כוכבים פ"ב שכתב כדברים האלה והבאתי דבריו לעיל בשער היחוד ע"ש:

73אך אם תראה כו' ר"ל לעשות צדקות וג"ח ושאר מנהגים ישרים אף שאין התורה מחייב אותם שהם לפנים משורת הדין בוודאי טוב וישר הוא ובלבד שתצא תחלה ידי חובתך מהמצוה והתורה הכתובים שזה הוא העיקר כמו שמסיים:

74ואמרו אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה פי' רש"י להגין עליו מהיסורין ומעלילות ועל פירושו באר היטב לעיל בהקדמה ואחז"ל ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:

75ואמר אחד מן החסידים מי שאין לו תוספת כו' ר"ל שאינו עושה סייגים וגדרים משמרת למשמרתו נוגע תיכף בגוף האיסור כשיחטא כמ"ש הר"מ אלשיך במשלי ב' על פסוק למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור ר"ל אם תלך בדרך טובים שהוא לפנים משורת הדין אזי תוכל לשמור ארחות צדיקים שהוא שורת הדין שאף שתחטא באיזה דבר אין אתה נוגע עדיין בגוף המצוה אבל אם אין אתה הולך בדרך טובים אזי לא תוכל לשמור אורח צדיקים כי אין צדיק בארץ וגו':

76ואין התוספת מתקבלת כו' כי היתכן שיעשה לפנים משורת הדין וחסידות ויעזוב גופי התורה ועיין בספר הכוזרי מ"ב שהאריך בזה:

77וכבר התירו לנו שלא נאמר שיש בזה בל תוסיף:

78וחייבו אותנו להתנהג בתוספת המצות כו' וכתב הרמב"ן שכל הנהגות טובות אף שלא נזכרו בתורה הזהירה אותנו התורה כמ"ש ועשית הישר והטוב שכל מה שטוב בעיני אלהים ואדם מחויב אתה לעשות הכל ע"ש וכ"כ על פסוק קדושים תהיו שהוא צווי על האדם שיהיה קדוש וטהור בכל הנהגותיו ומדותיו של עצמו שיהיה כלו קדוש והאריך להביא כל הנהגות הטובות ע"ש באורך וסיים כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים עכ"ל ובספר שומר אמונים העתיקו ע"ש:

79ומהרבות הדברים אפילו כו'. כי מדברים בטלים נובעים כל תועבת ה' ודברים מגונים הרבה כאשר יתבארו בחשבון י"ז ע"ש ובאלשיך על פסוק ועשית את מעיל האפוד ע"ש דברים נחמדים:

80ומהפליג בשבח אדם כו' ואמרו חז"ל מתוך שבחו בא לידי גנותו ע"ש ונאמר מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו כו' ע"ש:

81ושלא יספר בגנותם וכו' שלא ירגיל לשונו לדבר בב"א ויהיה לו לטבע ועוד שישכח עי"ז מומי עצמו כמ"ש לקמן:

82ואם הם אע"פ שהם ראוים בכך:

83וראוי שנבאר עתה מן החלק השני הזה מה שמפתה היצר לאדם השלם בתורה כנ"ל רק שהפסיק בענין הזירוז וכיצד יעמוד כנגד היצר. ועתה חוזר לענינו:

84כי אין ענין כו' אלא אם יש לו ר"ל שאין לך דבר טוב שלא יהיה לו פגע שיוכל להפסיד ולקלקל הדבר הטוב ההוא וכל הטוב ביותר יוכל להתקלקל במהרה יותר כמו שנראה בבגדי חופש ומשי שמתקלקלים במעט שמן ורבב ואצ"ל הכלי שעות שקורין זייג"ר או אוה"ר שמתקלקל במהרה מה שא"כ במלאכות הנבזים ובגדים העבים והשקים:

85לא ימלט לו ממנו דבר כו' ר"נ לא יוכל להמלט מעשיו הטובים אפי' א' מהן מהרבה פגעים המשיגים אותם כמו שיתבאר:

86נירו לכם ניר וגו' תחלה חורשין השדה לנקותם מהקוצים והברקנים ואז צומח תבואה נקיה אבל מי שזורע על קוצים אין התבואה טובה ומה שמצמחת מעורבת עם קוצים ואמר הנביא להם שיעשו כן במעשים הטובים כנ"ל:

87ואמרו אמרן ומהאי קרא כו' ומזה ראיה שאין למנוע מלהודיע ולפרסם כל חלקי הסתות היצר לאדם ולא חיישינן שמא ילמדו לשקר מתוך הדברים רק צריך להודיע כל חלק הטוב והרע וצדיקים ילכו בם וגו':

88ממה שמספק מה שנותן היצר ספק בלב האדם:

89ישוב לפתותך ולהטעותך בנפשך ר"ל אם בכל אלה לא תאבה ולא תשמע אליו רק שאתה תתחזק בתורה ובמצות שמא תאמר שאין היצר שולט בך ואינך צריך להשגיח עליו ולראות האם ישרים דרכיך רק תדע שעדיין השטן מרקד עליך לפתותך:

90בנפשך ר"ל בעצמך ובחכמתך אשר אתך:

91וכבר הגעת ממעלת החסד ר"ל במעלת אנשי החסד והאמת כלומר מכת החסידים והישרים:

92וראוי לך להנהיג עצמך ג"כ כו' ר"ל לעשות מעשיך שתמצא חן בעיני הבריות וע"י זה תהיה לך תועלת מהם:

93ואמר הכתוב חדלו לכם וגו' אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא פירש"י אשר כל חיותו וכחו תלוים בנשמת אפו שהוא רוח פורח שהיום ישנה בו ומחר תצא ממנו ע"כ:

94והוא לראיה וכו' על רצות הבורא אותו מזה נראה שהש"י רוצה בו ובמעשיו מאחר שב"א נוחים ומרוצים במעשיו כי כשם שהמחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי בוודאי מדה טובה מרובה והירא את ה' אף בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי:

95אבל שיהיה האדם החסיד כו' כי זה הוא החונף הגמור שעובד לב"א והוא כעובד כוכבים כמ"ש לעיל בפ"ד ע"ש:

96והשב עליו כו' מדעתי חובות האלהים עליו ר"ל מה שאתה משבח אותי שאני חכם גדול ושאר מעלות שיש בי כנ"ל אני יודע שאני מחויב עי"ז להודות להש"י יותר משאר אנשים שאינם יודעים כ"כ וכמ"ש חז"ל לפום גמלא שיחנא:

97וכי הוא כי אם לטענה עלי כמו שאחז"ל ששגגת תלמוד עולה זדון ואמרו וסביביו נשערה מאד הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה:

98כל הבשר חציר כמו חציר מעשב השדה אשר ימולל ויבש במהרה כן ב"א:

99וכל חסדו כציץ השדה חסד שעושה כציץ הפורח ונופל מהרה מהפרי ואינו מתקיים כן מעשי ב"א אינם מתקיימים וא"כ איך יתגאה האדם:

100ואחז"ל אם אין אני לי מי לי מי ידאג בשבילי:

101וכשאני לעצמי ר"ל אם אני עושה כל מעשי רק לעצמי ולהנאתי מה אני נחשב אם לא אעשה לש"ש ולתת נחת רוח ליוצרי:

102ואם לא עכשיו בעודני חי לעשות:

103אימתי שמא לאחר מיתה ואז אדם חפשי מן המצות ואין אדם בטוח לחיות אפי' שעה אחת:

104וכאשר כו' מצד אהבת השבח כו' יפתה אותך שתאהב שישבחו אותך ושיצא לך שם טוב בעוה"ז:

105והשבתך כל עניניך אליו כלומר שהשלכת כל יהבך ובטחונך על ה' לבדו:

106שתראה מעשיך לב"א כאן הוא מפתה אותו שיראה מעשיו הטובים לב"א כדי שישבחוהו ויקנה השם והכבוד ולעיל אמר אחר שכבר פרע חובות הבורא די כפי מחשבת יצרו כנגד מה שקיבל טובות הבורא וישתדל לפרוע חובת ב"א דהיינו שיעשה מעשים לתועלתם לבד שאינם מענין עבוות ה' כדי שיאהבוהו ב"א ויכבדוהו וכאן נתיאש מן הפנים הנזכרים ומ"מ יפתהו שיעשה עבודת הש"י בדרך שיראו ב"א וישבחוהו על עבודתו (עכ"ל מ"ה):

107ואין להם יכולת להועילני כו' כמו שהצמח ובע"ח אין ביכלתם להועיל ולהזיק לאדם בלתי רצון הבורא יתברך כן אין ביכולת ב"א להועיל או להזירן כמו שנתבאר בשער הבטחון ע"ש:

108ונאמר למלך אחד ממלכי ישראל. כך מצאתי:

109ולא ישאר לי לעוה"ב וכו' כלום כמו שמצינו בר"ח בן דוסא שנתנו לו מן השמים רגל משולחן של זהב לחלץ עניותו וכאשר ראה שכל הצדיקים ישבו על שולחן של ד' רגלים ושולחנו חסר רגל אחת התפלל שיקחוהו ממנו ולא רצה ליהנות ממנו בעוה"ז וכן אמרו בר"א בן פדת וזולתם ע"ש:

110ומה שזכרת ר"ל היצר מאנשי עבודתו וזולתם דהיינו הן מאמינים הן כופרים כמ"ש ורחמיו על כל מעשיו: *(ר"ל הכוונה בזה בהבטחתו ית' על השם כמו שבאה הבטחתו בשער וכו' אבל אין כוונת הצדיק בעבודתו עליהם. פ"ל):

111וכבר אמרו כו' הנשתוית כלומר האם שוה לך:

112השבח והגנות כמו שאם מגנים אותך אין אתה שנוח בזה כן יהיה בעיניך אם משבחין אותך לא יפעל בך שום שמחה מטעמים שכתב לעיל בזה ובשל"ה כתוב שזה מה שאמר דוד אם לא שויתי וגו' שהוא מלת הנשתוית ע"ש:

113וכאשר כו' ישתדל לחבל את מעשיך בטרוד לבך כו' ר"ל שמכניס בלבך שתדאג ותחשיב תמיד על העוה"ז ואיך יהיה פרנסתך ותאותך ושתשכח אחריתך אלא עוד שאף בשעה שאתה רוצה להתפלל או ללמוד שום חכמה מכניס בלבך מכל אופנים שיוכל כמו שמסיים:

114ויאמר לך אח"כ אחר שהכניס בלבך כל זה בשעת התפלה והלמוד אומר לך הן עתה יש לך פנאי ואתה בטל משאר עסקים טוב הוא לחשוב עתה כל עסקיך ועניני גופך כי בזמנים אחרים תהיה טרוד במו"מ ולעשות צרכיך ועתה בשעת התפלה תוכל לחשוב על כל אלה נמצא שהוא מבלבל תפלתך וחכמתך ומה שעליך ומה שאתה חייב לאחרים:

115מפני שאתה בעת עשותו מזומן בגופך מפני מה מצא מקום להכניס בלבך כל אלה מפני שאתה מדבר תפלתך בלא כוונת לבך אבל אם היית מתפלל בכל כוונתך להבין כל דבר מה שתוציא מפיך לא יארע לך כל אלה:

116או בפספסים בל"א ברעט שפיל (ובלשוננו נקרא דאמין טשעכטשאווים) או קארטין:

117*[בשאלה ותשובה להוציא דבר חדש ד"מ אם יהיה כך איך דינו וזה נקרא שאלה ותשובה. וקושיא ופירוק הוא ממה שקשה לאדם במה שלמד כבר והישוב לזה נקרא פירוק. פ"ל]:

118ויפסיד עליו וכו' אע"פ שיחשוב בדעתו בעת התפלה לעשות מצות וצדקות ולתרץ קושיות שהם דברים טובים ותקנה אבל ההפסד מה שמפסיד תפלה זו במחשבות זרות יותר עבירה בידו מכל מה שהעלה בלבו ויצא שכרו בהפסדו ואמרו חז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ואמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה פי' רש"י שאינה צריכה עיון כדי שלא יהרהר בה בתפלה והטעם שאם יהרהר בהלכה לא יכוין בתפלה כהלכה והתפלה צריכה כוונה כמו שנתבאר בש"ע א"ח סימן צ"ח וק"א ע"ש וז"ל שם התפלה היא במקום קרבן ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה שלא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים וכן שאר דברים הנזכרים שם ע"ש:

119ואפשר שיבקש כפרת המקום כו' וכתב באורחות חיים סימן ל"ו כוון בתפלתך כי התפלה היא עבודת הלב ואם בנך ידבר לך ולא מלבו הלא יחר לך. מה תעשה טפה סרוחה לפני מלכו של עולם ולא תהיה כעבד שמסרו לו מלאכה נכבדת לטובתו ומכלה אותו ואיך יעמוד לפני ממ"ה הקב"ה ומה טוב לבקש סליחה על אמרך סלח לנו בלא כוונה ואם א"א בכל התפלה עכ"פ ברכה של י"ח וק"ש אל יחסר כי לא יצא ידי חובתו מי שלא כוון בהם עכ"ל:

120ובחבו ר"ל במסתרו:

121ואם ייקץ וכו' ויחשוב עם נפשו עם עצמו וכתב בשל"ה ויחשוב בלבו אלו היה מדבר לפני מלך ב"ו והיה מערב בין דבור לדבור דברים אחרים זרים בודאי יחייב ראשו למלך והנה אצל ממ"ה הקב"ה מחשבה כדבור כי כל הלבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות הוא מבין ומה לי אם מפסיק במחשבה אחרת או בדברים אחרים בתוך התפלה כו' ע"ש:

122ואיך לא אבוש מבוראי כו' כי הוא יודע מחשבות לבבנו ומה שנחשוב בתוך תפלתנו ואיך לא ישפוט כפי ידיעתנו כמ"ש לעיל בשער ע"ה ספ"ט הלא תראה כי הדיין כו' ע"ש. ויותר מה שנתבאר כאן בענין התפלה תמצא בחשבון הט' באורך מענין זירוז התפלה ע"ש:

123שארצה לו מנפשי שאני אעשה להש"י דבר מה שאני עצמי לא רציתי מב"א חלש כמוני וכן אם אני עשיתי כן לנברא כמוני ג"כ לא היה רוצה בזה ואיך לא אבוש מבוראי כו':

124וכאשר יתיאש כו' בהנחת החונף ר"ל שיניח החנופה מכל וכל וכוונתו שלא יעשה דברים טובים במעמד ב"א וא"כ הוא מניח עבודת הבורא בשביל שבח ב"א שלא ישבחוהו עליה והוא בורח מאש הקטנה ממדת החנופה אל אש הגדולה שלא יעשה שום מעשים טובים אחת לאחת:

125ומהשלמת אופני זריזותך ויאמר עוד היצר אם תרצה להיות זריז בשלימות:

126שתתרע ר"ל שתהיה ריע וחבר כמו ריע דוד:

127שלא להזדיין ר"ל להתקשט וליפות עצמו לב"א:

128והשני שתדע מנפשך שאם היית מהיחד ר"ל ביחידות בפני עצמך:

129ההיית עושה המעשה וכו' האם היית עושה הדבר הזה ג"כ:

130הרבה ממנו אזי תוכל להרבות עוד כמעשה ההוא אפילו בפני כמה ב"א ולא יזיק ואם לאו שעדיין אין לבך שלם כ"כ מוטב שיניח אותה ולא יעשה דבר מזויף בכוונות רעות:

131אולי תגיע לזה במעשך ובהמשכך אחרי עבודת כו' ר"ל וכשתמשוך עצמך אחרי עבודת הש"י אזי תגיע לגמול העוה"ז והעוה"ב א"כ יפה לך בשיתוף הנסתר:

132והוא ששמת נעבדך ר"ל עבודתך:

133לנפשך לעצמך בשביל עצמו שיהיה לו עוה"ז או עוה"ב ואם לאו לא היה עובד עבודת הש"י בלב טוב:

134ושמחה שלא תעשה אלא אותה שיש בה שמחה. ר"נ:

135*[תאות ל' יאות כלומר ראוי ונכון]:

136וכאשר כו' מעניני ההכרה והצדק כמו שנתבאר לעיל בשער ע"ה פ"ח ששני דברים האלה נראים לנו שהם פותרים זה את זה דהיינו שפעמים נראה שהאדם מוכרח בכל מעשיו א"כ אין לו שכר ועונש ונראה להיפך שהש"י מזרז לאדם לעבודתו ושיש לו שכר ועונש על מעשיו הטובים והרעים והכל צדק מאתו ית' וע"ש באורך ובשביל כך מצא היצר מקום לפתות את האדם ולהפך הטענות עד שמחטיאו:

137*[ההכרח ומה שנותנים שכר לצדיק ועונש לרשע הוא שלא בצדק או שהבחירה חפשית והשכר ועונש הוא בצדק. ר"נ]:

138ואם תיקץ ותתן אל לבך כו' ר"ל ששניהם אמת דהיינו בעניני העולם:

139הכל בידי שמים הן הבחירה והן לגמור הדבר או לא אבל ביראת שמים הבחירה בידך לבחור המעשים הטובים אע"פ שגמר כל הדברים בידו ית' כמו שנתבאר לעיל בשער הבטחון בפי' חלק רביעי ושם תמצא מרגוע לנפשך שלא יהיו סותרים זה את זה:

140ומעוט הענוה ואם לא יוכל לפתותך מצד הגאוה יראה שיהיה לך מיעוט ענוה. פ"ל:

141ותזכור רעותיהם כו' ותוכיחם כו' עיין מ"ש בסוף שער ע"ה שלא יהיה סותר וא"ז:

142מי שאיננו יודע ענינו לבבו ר"ל עם לבבו ומצפונו שמא כוונתו לטובה ורחמנא לבא בעי:

143ויש לו טענה יותר ממני ר"ל שיש לע"ה תירוץ וטענה שלא יהיו נענשים כ"כ על עונם מפני שהם עושים בשגגה כפי חכמתם בתורה ות"ח בזדון כמ"ש חז"ל שגגת תלמוד עולה זדון:

144מפני יתרון חכמתי על חכמתו עליו ר"ל שאני חכמתי עלי יותר מחכמתו עליו:

145מפני יתרון קצורי שקצורי מה שאני מקצר בעבודתו ית' הוא יותר גדול ורע:

146על קצורו מה שהוא מקצר מפני שאני מקצר וממרה את הבורא בדעת ובמרי והוא ממרה בשוגג ובסכלות:

147וכן בשער העבירות ר"ל בדרכי ובמנהגי של עבירות:

148ועוד כשאטריד לבי כו' כמו שאמרו חז"ל התקוששו וקושו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים:

149ואם כו' בעתות הצלחתך ובצר לך כלו' או בצר לך:

150ויקרא בשמך ותענה לשון עינוי כמו אם תענה את בנותי כלומר תהיה מעונה במחשכי הקבר. ויש ליישבו ויקרא בשמך לבא להיות מזומן אל מחשכי הקבר ואתה תענה ותאמר הנני על כרחך. למ"ה:

151כל אשר תמצא וגו' וכתב הרח"ו בס' שע"ק הפי' האמתי וז"ל כל אשר תמצא ידך לעשות רצון קונך בעוד שאתה בכחך ר"ל בעודך בחיים עוה"ז עשה:

152כי אין מעשה הם מ"ע החסרים לך שהם נקראים מעשה:

153וחשבון על מצות ל"ת לעשות שם תשובה לתקן העבירות:

154ודעת על ידיעת התורה עצמה ר"ל לתקן שם מה שלא למדת:

155בשאול אשר אתה הולך שמה רק היום לעשותם כי לאחר הפטירה הוא מעוות שלא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות ע"ש:

156ודוחק תכלית שאין לבא לתכלית העבודה וסופה אלא ע"י צער ודוחק גדול: (*או ר"ל שתכלית של עבודת הש"י הוא להתפרנס בדוחק. ר"נ):

157ותנוח לו ממנו מלת לו שב אל הלב כלומר תנוח את לבך מן העבודות אזי היית שמח:

158רק אתכם ידעתי וגו' אפקוד עליכם את כל עונותיכם:

159יגדיל עליך ענינו ר"ל שיאמר לך כי מצוה זו ראוי לאדם חשוב ביותר ולפניך היא גדולה וחציפות:

160והחסרון והחסרון שמגיע מזה לעבודת הש"י. פ"ל:

161כי כל צער שעבר עליך בשביל עבודת הש"י:

162ועבר ועבר מזכרונך. פ"ל:

163הנאתך מהרה המותר והאסור שבהם ר"ל כל הנאות שבעולם. הן מותר או אסור הכל הוא רק לפי שעה ואח"כ חלף ועבר וא"כ לא יעלה בידך אם תעשה דבר איסור להנאתך רק אותה שעה והחרפה והעונש על העבירה תשא עליך בעוה"ז ובעוה"ב אם כן למה תעשה כה לעבדך לנשמתך. בשביל גופך הכלה תמכר נשמתך לעולה:

164וכאשר כו' ושיקבלהו הבורא ממך ר"ל ימנעך היצר שלא יקבל הבורא ית' את מצותך ותורתך באשר שאתה מתחרט עליהם א"כ איך יגמלך עליהם. כ"כ מ"ה. ואפשר לפרש יקבל הבורא גמולך שהיה ראוי לך על מעשיך ויתנהו לרעך הטוב ממך מאחר שנתחרטת על מעשיך כמ"ש חז"ל זכה נוטל כו':

165ותעזר באלהים להנצל מהם כמ"ש חז"ל יצרו של אדם מתגבר כו'. כמ"ש לעיל וכמה מחז"ל שהתפללו רחמנא יצילני מיצה"ר:

166אל עיקר האמונה ושורש התורה די לך ללמוד מה שהוא עיקר ושורש דהיינו החומש וכיוצא ושאר קצורי דינים:

167ואח"כ למור מה שתזדיין מה שתתקשט ותהיה נכבד בעיני בני אדם:

168מענין השיר והמקצב שתרגיל ללמוד איך עושין שירים בקצבה וחלקים וחרוזים בבתים ודלת וסוגר ויתד ותנועה כידוע או שהוא חכמת המוזיקא שכמה אנשים בלו זמניהם בחכמות הללו:

169והנח לך דברי הדינים וכו' למה לך ללמוד הפוסקים ראשונים ואחרונים:

170ומחלוקת החכמים בגמ' ופי' תוס' ומפרשים רק למוד קיצורים ואח"כ יהיה קרח מכאן ומכאן כידוע לכל רואי שמש מי שלא למד גמרא ופוסקים לא ידע בין ימינו לשמאלו מאותן קצורים לבד:

171ואיכות הדבור המבואר במלאכת הגיון. למ"ה:

172ואיכות הלוך העילה עם המעולל ואיך מתנהג העילה הוא הפועל עם המעולל הוא המקבל הפעולה כי כן הולך מעילה לעילה עד שהולך כך לעילת כל העילות וסבת כל הסבות הוא הש"י ויתעלה כאשר נתבאר בשער היחוד ובבחינה ע"ש:

173והתחברות החכמה כו' כי מן החכמה הנראה והידוע לנו נוכל לידע ולהודיע החכמה הנסתרת והעליונה כי מאחר שכולם מלאכת חכם אחד ובורא אחד ע"כ נובעים כלם מחכמה אחת כמ"ש בשער הבחינה פ"א:

174ואם יגיעו לחכמה מבלעדיך ר"ל שהם חכמים יותר ממך:

175ואם תחכם מבלעדיהם שאתה חכם יותר מהם:

176ותתנאה לנפשך לעצמך:

177ויגבה רוחך מלמוד מחמת הלמוד ותבוז לכל אדם:

178ותתכבד בסכל חבריך ואחז"ל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב:

179ותהיה שולל כו' כלומר נשלל והוא במלאפו"ם ואפשר שהוא טעות וצ"ל ותהיה שלול במשקל ואת שדוד ור"ל אחת לאחת יסיר ממך המוסר והעצות הישרים מהחכמים לידע את ה' ואת תורתו. והרב ר' יעקב בן ח"צ ז"ל גרס בספרו ותכפור באלהים ובתורתו:

180השיא עליו התגרה בו כמו אל ישיא אתכם חזקיהו: