מרפא לנפש, שער ראשון - שער ייחוד י

1אך ביאור וכו' איך נבאר במדות הנאמרים ומה שמספרים בו להבורא יתברך: המושכלות שיש מדות שהשכל מחייב שישנם בבורא ר"ל שהוא נמצא ושהוא אחד וקדמון וכמו שיתבאר:

2עצמיות יש שהם בו יתברך בעצם אף אם לא ברא את העולם כמו שיתבאר:

3והפעליות הם המדות שאנו קורין אותו על שם פעולותיו כמו שיתבאר לקמן:

4תאותנה שהם נאותים לו.

5וצריך שתבין מן המדות האלה שלא תאמר מאחר שהוא בעל מדות האלה א"כ אפשר שיש ח"ו שינוי בעצם כבודו כמו באדם אם תתאר אותו שהוא חכם נשתנה מהסכלות להחכמה וכן שאר מדותיו של אדם הם שינוי בו אבל בבורא יתברך לא יחייבו המדות האלו שום שינוי בו יתברך וכו':

6אך ענינם להרחיק זולתם ממנו ר"ל להרחיק ההיפוך ממנו ית' כמו שמפרש:

7והעולה על דעתנו כו' מענינם רצה לומר מהשלש מדות האלה:

8כי בורא עולם ית' לא מתרבה לכך קורין אותו אחד כאילו תאמר לא מתרבה:

9ולא נעדר הוא פי' של נמצא:

10ולא מחודש הוא פי' של קדמון ורצוננו להורות שהוא ית' איננו מחודש כי הקדמון איננו מחודש והמחודש איננו קדמון:

11וכן צריך שתדע כו' מחייבת שאריתם ר"ל אם אנו קורין להבורא ית' אחת משלש המדות האלה יש בכלל מדה אחת מהן השנים הנותרים ג"כ אף שלא זכרנו אותם כולם בפנינו כמו שמבאר והולך:

12וכן נאמר כי מדת המציאות התמידית כשהיא נאותה לדבר אם יש דבר שראוי ונכון לומר עליו שהוא נמצא תמיד על כן הוא ג"כ אחד אמת קדמון וקדמון לכל דבר כיון שלא היה הספק במציאותו מעולם ועד עולם ולא היה שום זמן שלא היה נמצא:

13כאשר אמר אריסט"ו השוללות כו' הוא לשון שולל שלל שמסיר ומרחיק דבר מבעליו ור"ל שטוב יותר לשלול ולהרחיק מהבורא יתברך המדות שהם חסרון אצלו למשל שיותר נכון לומר על הבורא ית' שאינו מתרבה ולא נעדר ולא מחודש שהם ההיפוך והשלילה והם אמת יותר משתאמר עליו ותקרא אותו בדרך חיוב שהוא אחד ונמצא וקדמון כי אין אנחנו מבינים אחדות רק כאשר יחובר כמה חלקים יחדו ואיננו נמנע או שיהיה ממדת העצם מקרה שהם העשרה הסוגים הנ"ל ואין ספק שהבורא העצם והמקרה לא תשיג אותו שום מדה ממדות ברואיו:

14כי הוא נעלה ענין עליה וחשיבות מלהיות בו עניני שפלות וחסרון:

15דמות ודמיון דמות הוא לשון צורה ודמיון שיהיה דומה לדבר אחר ומ"ה פי' דמות יאמר על תבנית גשמיים בפועל. ודמיון יאמר על המחשבה מכח המדמה עכ"ל:

16אך המדות האלהיות ההפעליות שזכר לעיל ועתה מפרש אותם ואמר שהם נאמרים מצד פעולותיו:

17והותרנו לספר אותו כו' והותר לנו לספר אותו במלות הגשמיות אף שלפי האמת הוא שלא כדת אך הלחץ והדחק מצריך אותנו לזה כדי שנוכל לדבר בו ית' ונדע שיש לנו בורא ושאנו חייבים לעבדו וסיים לקמן ואילו היו מספרים אותו במלות דקות וענינים רוחניים לא היינו מבינים לא המלות ולא הענינים ולא היה אפשר שנעבוד דבר שלא נדע כו' ע"ש:

18והם על שני דרכים כו' וז"ל הכוזרי במאמר השני שהמדות משתנות זולתי השם המפורש יתברך לשלשה חלקים שתהיינה מעשיות או טפליות או שולליות. והמעשיות נלקחים מהמעשים הבאים ממנו באמצעות טבעיים כמו מוריש משפיל אף מרומם רחום וחנון קנא ונוקם גבור נדיב והדומה להם. וטפליות כמו ברוך ומבורך מהולל קדוש רם נשא נלקחות מרוממות המדברים לו. ואלה אם הם רבות אינן מחייבות לו רבוי ולא מוציאות אותו מן האחדות. אבל השולליות כמו חי ואחד וראשון ואחרון סופר עליו באלה כדי לשלול ממנו הפכם לא לקיים לו אלה על הדרך שאנחנו מבינים מהם כי אין אנחנו מבינים חיים רק בהרגשה ותנועה וכבר התעלה מהם כו' ע"ש באורך ובריש מאמר ד' ועיין במורה שהאריך בזה מאד בכל חלק הראשון על פי פשטן בדברים המתיישבים על הלב בהתבוננות גדול ונפלא ע"ש אמנם עדיין צריכין אנו למודעי ולזכור ולידע שיש פנימית ותוך וסודות גדולות בעניני מדות ותארים הנזכרים בתורה כידוע לחכמי האמת ולי"ח אשר הזוכה לעמוד בסוד ה' ליראיו ולחזות בנועם ה' וז"ל שערי אורה בהקדמה כלל גדול דע כי אמת עצם הבורא יתברך איננו מושג לזולתו ואין בכל המוני מעלה יודע מקומו כ"ש עצם אמתתו הלא תראה מלאכי מעלה מה הם אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו כל מקום שהוא ואם עליונים כך תחתונים עאכ"ו ע"כ כל אותן הענינים שאנו קורין בתורה כגון יד ורגל אוזן ועין כו' מה הוא דע והאמן שאין כו' אבל הוא ענינים פנימים ופנימית לפנימית באמיתת מציאותו יתברך אשר מהם המקור והשפע יוצא לכל הנמצאים בגזרת הש"י כו' ע"ש באורך וכתב עוד בשע"א שבכל שם ושם תלויין כמה כנויין ובכל כנוי תלויין כמה כנויין אחרים והם שאר כל מלות התורה עד שנמצא כל התורה כלה נארגת על הכנויין והכנויין על השמות והשמות הקדושים כלם תלויים על שם הוי"ה וכלם מתאחדים בו נמצאת כל התורה כלה נארגת על שם ההוי"ה ולפיכך נקראת תורת ה' תמימה עכ"ל וע"ש באורך ורוחב ספרו מן הקצה אל הקצה כל מדה ותואר איך ומה הם רומזים. ובס' שומר אמונים האריך בזה ג"כ והוא כמעט יסוד הספר ותוכן מדבריו הנחמדים מה שנוכל להבינו הוא שהמדות האלו הם ספירותיו הקדושים והם עילות האמצעיות והשתלשלות מה א"ס יתברך והן הן מדותיו והן הן שמותיו הקדושים שהא"ס ית' מתלבש בהן ובהם ועל ידיהם הוא שינוי הנהגה שבעולמות כמו שינוי הפעולות באדם הוא ע"י אבריו והנשמה שבאדם אחת היא כן השינויים שבספירות הקדושים אינו מצד הנשמה שבהם שהוא הא"ס יתברך אלא מצד הספירות שהם ככלים ועדיין השינוי שבהם הוא דק מן הדק עד שיתלבשו בעולם הבריאה והבריאה ביצירה והיצירה בעשיה אז נתגלו השינויים ע"ש באורך. ועיין בשל"ה דף י"ג דברים נחמדים בענין הזה וקוצר דבריו הם בדרך הזה שהמדות ותארים הנאמרים בתורה במלות גשמיות כגון יד ורגל עין וכיוצא שמם העצם הוא ובמעלות העליונות ובמדות הרוחניות שם נקראים כך בעצם ואנחנו קוראין אברינו ומדותינו בדרך השאלה מהשמות הנ"ל ולכך נקרא לשוננו לשון הקודש שמקורה ממקור קדוש שכל השמות והמלות שבה באו ממקור קדוש וטהור אבל בודאי אין הדמות של יד זה שוה לזה שנקרא שם בשם יד הרחק מאד מה שאין להעלות על דעתנו כי אין בנו יכולת להבין את זה כל עוד שאנחנו מלובשים בחומר הזה ע"ש דברים נחמדים מזהב וגו' ואני לקצר באתי כדי שיהיה רק לזכרון בין עינינו דברים עיקריים בדרך כלל ומה שהבאתי בענינים האלו די למבינים:

19הדרך האחד כו' כמ"ש ויברא אלהים את האדם בצלמו כו' עיין במורה פ"א שכתב דברים ישרים על מלת צלם וההפרש שבין צלם ותמונה וז"ל ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון אשר הוא תמונת הדבר ותארו שמה המיוחד לה בלשון עברי תואר אמר יפה תואר ויפה מראה מה תארו כתואר בני המלך ויאמר בצורות המלאכיים (ר"ל העשוי במלאכה) יתארהו בשרד ובמחוגה יתארהו וזהו שם שלא יפול על הש"י כלל חלילה וחס אמנם צלם הוא נופל על הצורה הטבעית ר"ל על הענין אשר בו נתעצם הדבר והיה מה שהוא והוא אמתתו מאשר הוא הנמצא ההוא כמו שבארתי במלת גדר לעיל בריש השער הזה אשר הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית. ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בצלם אלהים ברא אותו ולכן נאמר צלמם תבזה כי הבזיון דבק בנפש אשר הוא הצורה המינית לא לתכונת האברים ותארם כו':

20אלא שקדמונינו ז"ל כו' תרגמו לנו ומצאתי בספר האמונות דברים כאלה וסיים ובעל התרגום ר"ל אונקלוס וחביריו הם היו תלמידי נביאים ויודעים יותר דברי הנביאים ואילו היה אצלם הפירוש שאלה המלות בגשמותם היו מתרגמים אותם לנו כאשר הם כפשוטם אך התברר להם מהנביאים חוץ ממה שיש בשכלם כי אלה המלות במוגשמות רצה בהם ענינים גדולים ויקרים. ולכך תרגמו כאשר התברר להם ולכך תרגמו כו' כנ"ל וכתב עוד על כבוד הבורא יתברך וז"ל ונאמר כי זאת הצורה מה שראו הנביאים מראה כבוד ה' ודמות אדם ברואה ר"ל נברא לשעתה וכן הכסא והרקיע ונושאיו כלם מחודשים חדשם הבורא (מאור) לאמת אצל נביאיו כי הוא שלח דבריו אליו והיא צורה יקרה מן המלאכים עצומה בבריאתה בעלת הוד ואור והיא נקראת כבוד ה' ועליה ספרו קצת הנביאים חזה הוית עד די כרסון רמיו ועליה אמרו חכמים שכינה ויש שתהיה אור בלא צורת איש והבורא הגדיל נביאו שהשמיעו הנבואה מצורה ברואה מאור נקרא כבוד ה' כאשר ביארנו וממה שמורה למה שאמרנו וזה שאמר הנביא על זאת הצורה בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך ולא יתכן שיהיה זה המדבר הוא אדון העולמים כי התורה אמרה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים אבל שאר הנביאים המלאכים דברו עמם כו' ע"ש באורך:

21ע"כ היה צריך שתהיינה המלות כו'. ר"ל בשביל זה כדי שידעו ויבינו הכל עניני הש"י כל מי שישמע דברי אלהים בין חכם בין טפש ואח"כ נתחכם לו ונדקדק לפרש אותם ולהבין לכל אחד ואחד שאין הדברים כפשוטם רק הוא על דרך המליצי והקירוב:

22והמשכיל הנלבב ר"ל בעל לב נבון ישמע לעצת חכם ישתדל בעצמו להפשיט קליפות המלות ויסיר המלבוש הגשמי שהוא המלה הגשמית הלובש הענין הרוחני והדק וידע שיש בתוכו דבר רוחני מאד:

23והכסיל והפתי כו' אע"פ שלא יבין את זאת מחמת שאין בינתו משיג את זאת וחושב שכל הדברים הם כך בגשמותם כמו שנכתבו ובשביל זאת לא סר מכל מצות ה' ועובד את ה' בתמימות ובלב שלם לפי תומו לזה יש טענה גדולה ותירוץ למה לא חקר ודרש כל דבר על מכונו מאחר ששכלו אינו מגיע לזה:

24מפני שאין האדם נתבע לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה :

25אלא כפי יכלתו והשגתו בשכלו כפי יכלתו להשיג בשכלו והשגתו כי לא כל אדם זוכה ללמוד כל החכמות ולא כל הרוצה ליטול את השם כו' עד שיהיה ראוי לה ג"כ ע"י מעשיו הטובים הזכים בלי סיג וכפי מה שנחלק לו בסיני וכן אמרו בזוהר במה פעמים לאו כל מוחא סביל דא עיין בספר שומר אמונים בהקדמה שניה:

26וכחו וממונו כי מי שהוא חולה וחלש לא יוכל לעבוד עבודות ה' הכבדים או להתענות הרבה וכיוצא וכן העני לא יוכל לעשות צדקות וג"ח כמו העשיר ואיש כמתנת ידו סוף דבר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו:

27אלא שהכסיל כשאפשר לו ללמוד כו' כי הלמוד הוא יתד שהכל תלוי בו ומשלא למד לא עשה וסוף שיוצא לתרבות רעה ר"ל כמ"ש רש"י בתוכחה על פסוק והיה אם לא תשמעו לי ולא תעשו וגו' ומונה שבע תועבות הטבעיים מביטול תורה ולהיפך אמרו ות"ת כנגד כלם שהתלמוד מביא לידי מעשה ולא ע"ה חסיד ותחלת דינו של אדם על התורה שלא למד וכו' וכתב בס' קנ"ח שראוי לאדם שישים אל לבו מה שמוציא מפיו בכל יום כמה פעמים בתפלתו שיסייעו לו מן השמים בלימוד התורה שאומר הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו וכו' ותן בלבנו להבין ולהשכיל כו'. והאר עינינו בתורתך. השיבנו אבינו לתורתך. ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו וכו' הוא יפתח לבנו בתורתו וכו'. ואם לבו רחק ממנה כל היום הולך חשכים ואין נוגה לו מלהגות בדברי תורה כ"א לפי מדרגתו כנ"ל הלא יכלם ויבוש על חלומותיו ועל דבריו. האל הטוב יכפר בעדם:

28וזה דומה כו' בארוחתו במזונותיו ולכבדו בכל הטוב כמו טוב ארוחת ירק וגו':

29וכן הרחיבה לשון הקודש כו' בדברים רבים במלות גשמיות וכפי הבנת המון העם כי לולא שהיו מבארים להם כל הצורך כפי הבנתם לא ידעו ולא יבינו כלום:

30ורמזו הספרים כו' בענינים הדקים והרוחניים לא הוצרכו להאריך כל כך רק ברמז מעט כי הם נאמרו לחכמים ולמשכילים ודי לחכימא ברמיזא:

31להיות הכל שוים כו' ר"ל כדי שעכ"פ יהיה ידוע לכל שהש"י הוא מצוי אם כן כשיש מצוי ואדון הכל ראוי לעבדו:

32ואם תתחלק כו' ואע"פ שדעותם חלוקות זה יודע מעט וזה יותר אבל עכ"פ הכל שוים בדעה זו שהש"י ב"ה הוא אדון הכל:

33וכן נאמר בכל ענין דק כו' ר"ל וכן נוכל לתרץ על כמה דברים שהם תמוהים בעינינו למה לא הזכירה תורה באר היטב גמול ועונש העולם הבא רק ברמז כמ"ש בשער הבטחון בפירוש חלק הששי ע"ש באורך:

34וכן נאמר בביאור החכמה הצפונה ר"ל החובות מה שחייב האדם לה' בלבו ובמצפונו שלא ביארה אותם התורה בדרך ארוכה רק בקיצור וברמז כאשר זכר בתחלת הספר והוא גם כן מפני שסמכה התורה על המשכיל שיבין מתוך הקיצור והרמז ויתעורר אליהם לדרוש ולחקור עליהם כי הם דברים המסורים אל המשכילים והנבונים כמ"ש ומבקשי ה' יבינו כל:

35וכבר הזהירנו הנביא שנשמר וכו' שלא תאמר פן ואולי כל השמות והתארים הם כפשוטן כי אין המקרא יוצא מידי פשוטו בכ"מ לכך אמר שדבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ומושכל בשכל שאיסור גמור הוא לחשוב שיש לה' צורה או דמיון כמו שכתוב ונשמרתם מאד וגו':

36אחר מציאותו אחר שנתברר לנו מציאותו לא ידענו יותר. רק שמו הגדול והוא שם המפורש שמו העצם וזה שמי לעלם כתיב כי שם זה לא נדע אלא שגלה אותו לנביאים וכל שאר השמות הם נלקחים מרוממות המדברים לו ויש לכלם פירוש וביאור כמו אדני כמו אדני יוסף והאלהים נקראים השופטים וכן רחום וחנון משא"כ בשם המפורש כמה שהאריך בזה בעל ספר הכוזרי וז"ל והיה השם הזה מיוחד בנו שאין אחר יודע איתו אמתת ידיעה זולתנו והוא שם נודע כמו שאתה אומר פלוני בשם נודע כראובן ושמעון אחרי אשר יובן ממלת ראובן ושמעון אמתת עצמותם ולא יסבול זה השם ה"א הידיעה כאשר היא נוספת אל אלהים כמו ויאמר האלהים וגו' והשם הזה מכלל המעלות הטובות אשר יחדנו בהם יסודו נסתר עכ"ל:

37וע"כ שנה במקומות רבים בסה"ת שמו כפל ושנה כמה פעמים בתורה שמו המיוחד לבד כמו וידבר ה' ויאמר ה' כי לא נבין ממנו בלתי שמו ומציאותו:

38וכבר צרפו שם כבודו אל השמים וכו' והוא מטעם והעילה כי הוא נודע אלינו מן הצד הזה שממנו ידענוהו כו' ר"ל על ידי השמים והארץ והרוחות ידענוהו והשכלנו ענינו ומציאותו כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה:

39והעילה בזה כי הוא כו' עד שמי לעולם כל זה אינו בס"א עכ"ל מ"ה:

40ונודע אלינו הרבה מצד אבותינו כנ"ל לגרוס ונודע בוי"ו וקאי אדלמטה וי"ג ומציאותו נודע אלינו וקאי ומציאותו אלמטה ודחוק ור"ל שהרבה עניני אלהינו יתברך מה שלא היה נודע בעולם יש לנו קבלה מאבותינו לפי שנגלה להם והודיע להם כל סודו ודרכיו מה שלא ידעו זולתנו ולכך אמר לישראל ה' אלהי אבותיכם וגו' אע"פ שעדיין לא ידעו ישראל ממנו דבר והיה ראוי שיאמר להם אלהי השמים והארץ וכדומה כמ"ש שאו מרום עיניכם וגו':

41אך העילה בזה והטעם שצירף שמו לאבות שנודע אלינו שאנחנו יודעים אלהותו מחמת אבותינו שירשנו מהם דרכיו והיו כל בני ישראל יודעים שאלהי אבותם הוא אלהי אמת מפני שהיה ענינם מפורסם מאד שאלהים היה דבוק בהם כמו שהאריך בספר הכוזרי ע"ש:

42ואפשר שנודע אליהם ר"ל ולכך זכו אבותינו לזה שנגלה עליהם ה' והיו יודעים אלהותו יותר מכל בני אדם מפני שהם קבלו עבודתו ומצותיו ושאר בני אדם עובדי עבודת כוכבים היו כאשר הוא ידוע ומפורסם בתורה:

43וכן נאמר בהקראו וכן נוכל לומר על מה שיקרא אלהי העברים או אלהי ישראל הוא ג"כ מטעם זה שישראל קבלו עבודתו לכך ראוי לקרותו יתברך אלהי ישראל וחלק יעקב ר"ל אלהי יעקב כי הוא חלקם שלקחו ישראל ובחרו את ה' לחלק ולנחלה לעבוד אותו וחלק ה' עמו וכן מה שאמר דוד ה' מנת חלקי עד"ז ג"כ:

44וכיון שנמנעה משכלנו כו' ספר עצם כבודו כשבא לספר להודיע אותנו את עצם כבודו ית' הודיע אותנו שהוא אלהי יצוריו שכל רואיהם יכירו וידעו בין מדברים הם האבות שהכל ודעו שהיו סגולה וטובים מכל בני האדם וכן השמים והארץ והרוחות שהם מבחר יצירות מכל הנבראים שאינם מדברים ולכך צירף שמו אל השמים והארץ ואל האבות שהם מבחר יצירותיו:

45וע"כ אמר למשה כו' וכיון שידע שהשם הזה לא יבין העם כו' נראה מלשונו שהשם הזה הוא ג"כ שם עצם כמו שם ההויה ית' ואין לו כיי' וביחור וכן דעת הראב"ע בפ' שמות ובס' הכוזרי כתב וז"ל אבל אהיה אפשר שיהיה מן השם הזה ר"ל כשם הויה שזכר ואפשר שהוא נגזר מהיה ורצה בו למנוע בחשוב באמתת העצם אשר ידיעתו נמנעת כו' אך אמור להם אהיה ופירושו אשר אהיה והטעם הנמצא אשר אמצא להם בעת שיבקשוני ואל יבקשו ראיה גדולה מהמצאי עמהם כו' וסמוך לו מה שדומה לזה באמרו אלהי אבותיכם שלחני אליכם וגו' המפורסמים בהמצא ענין האלהי עמם תמיד עכ"ל וכ"כ המורה שהשם הזה נגזר מן היה ע"ש בפ' ס"ג מח"א:

46מפני שלא שם הבורא כו' שלא עשה הבורא כו':

47ומפני שהיתה השגתנו לכל נמצא ר"ל בשלשה דרכים האלה דרך להשיג כל דבר הנמצא בעולם או בהרגשה דהיינו בחושים בראיה או בשמיעה כו':

48והשני בדרך שכלנו והוא שער הראיה. כשמביאים ראיה ברורה על הדבר שבודאי נמצא כמ"ש לעיל ספ"ו כשנמצא כתב מסודר ע"כ יש אדם היודע לכתוב שכתב כתב הזה אע"פ שלא ראינוהו א"כ הכתב ראיה עליו כאילו השגנוהו בהרגשתנו וכן כל כיוצא בזה:

49והוא הנקרא בספר אפשר שר"ל בס' משלי:

50דעת או מוסר או השכל כי מי שאין בו דעת או מוסר והשכל לא ידע להביא הראיות והמופתים השכליים אף שיוכל לידע בחושיו וכן צריך לייסר עצמו עד שירגיל במושכלות וכיוצא לכך נקרא מוסר השכל כ"כ במ"ה:

51והשלישי ההגדה האמתית כו' וז"ל הכוזרי וכל קהל עדת ישראל חייבין להאמין בכל מה שכתוב בתורה אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם ואחר כך הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין עכ"ל וכתב הרד"ק ויתאמת אצלנו מפי הספרים אשר הם ירושה מאבות דור אחר דור לכך היתה הקבלה הזאת נכונה אצלנו ונתקעה בלבותינו כאלו ראו עינינו ושמעו אזנינו ויודה עלינו שכלנו. ויותר כתב הרמב"ן בזה כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דכר הבל ואין בו מועיל ויאמינו בודאי שראינו כולנו בעינינו וכ"מ שספרנו להם אמת כו' עי' לשונו באורך בספר הזכירות שלו בזכירת מ"ת. עוד כתבו הנה יגידו המגידים כי יש עיר ששמה קושטנטינא בעולם והוא לא הלך שם ולא ראה אותה אבל לפי שכל אשר היו שם מגידים ענינה ואין מכחיש ביניהם יתברר אצלו שהוא כן וכן הקבלה אשר היא ירושה מאבות דור אחר דור לא נמצא בה מכחיש בכל האבות גם כל הספרים שנכתבו בה ממזרח שמש עד מבואו לא יכחיש אחד את חבירו לפיכך יתברר אצלנו שהוא אמת ויציב ונכון כו':

52וכיון שעמדו כו' ורבו כו' כי מי יוכל לספור כל פעולותיו וחכמתו בברואיו לכך רבו ספורי מדותיו כי כל אחד יוכל לספר גבורות ה' מפעולה וחכמה אחרת מה שלא ספר אחר ולכך אם נחקור על הענין הזה רצה לומר להבין אפי' שבת אחת ממדותיו למשל שאנו מכנין אותו יתברך בשופט צדק רחום וחנון מי יוכל לידע ולהודיע איך הוא שופט צדק כי פעם הוא גוזר על זה האדם ריש ועוני ויסורין ומכאובים והכל במשפט ופעם לא יבצר ממנו כל טוב וכן רחום וחנון וכיוצא ולכך כל מה שאנו משבחים אותו עפ"י סימני מעשיו וחכמתו הוא אינו אפילו כערך טפה מן הים כפי מה שראוי לו כמו שאמר דוד רבות עשית וגו' הרבה דברים עשית בעולמך נפלאותיך ומחשבותיך שעשית בעולם הוא אלינו רצה לומר לטוב לנו והכל לצרכנו אבל לא לצרכו ח"ו או פי' אלינו כלומר בעינינו הוא הכל נפלאות גדולות ורבות אבל אין ערוך אליך כי לפי גדלך וערכך אינם כלום כמ"ש בסוף שער הבחינה ע"ש ולכך אם אגידה ואדברה עצמו מספר כי אין מספר לנפלאותיך:

53משל למלך וכתב במ"נ פ' נ"ט מח"א וז"ל לא אמר ר"ח משל למלך שהיה לו אלף אלפים דינרין ומקלסין אותו במאה דינרין שהיה מורה זה המשל ששלימותו יתברך יותר שלימות מאלו השלימות אשר יחסו לו רק הם ממינם ואין הענין כן כמו שביארנו אבל חכמת זה המשל הוא אמרו דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף להורות שאלו אשר הם אצלנו שלימות אין אצלו יתברך ממינם דבר אלא כולם חסרון בחוקו כמו שמבואר ואמר בזה המשל והלא גנאי הוא לו עכ"ל:

54טימי לשון ערך ודמים כלומר אין לו ערך:

55כי לא נוכל למצאו במחשבתנו מן הצד הזה כאשר הקדמנו כנ"ל לגרוס כאשר הקדמנו לעיל שאין לבורא יתברך דמות ודמיון או פי' כי לא נוכל כו' מן הצד הזה אשר הקדמנו לעיל מצד דמות עצם כבודו והוא בהרגשת הגשמי וזה נמנע כמו שמבואר:

56מפני שאיננו נמצא ר"ל על דרך זה אינו נמצא דהיינו בהרגשה ובחושים כי כל מה שנמצא בהרגשה ובחושים אין זה בורא עולם כי בורא עולם אין ספק שלא יושג בחושים כמו שיתבאר באורך ואיננו נמצא רק על ידי סימני פעולותיו ומעשיו וזאת היא תכלית ידיעתו:

57כמ"ש וידעת היום וגו' מצאתי שכתבו וידעת היום ר"ל מגלגל היום תוכל לידע כי ה' הוא וגו' כמ"ש לעיל בפ' ו' ע"ש:

58ונשאל קצת מהחכמים כו' היא שאלה שאינו יודע לשאול על הבורא יתברך כראוי כמ"ש לעיל בפרק ד' שעל הבורא יתברך אין אדם רשאי לשאול עליו אלא באם הוא בלבד כו' ע"ש וזה השואל שאל שלא כהוגן כמו ששואלין ודורשין בכל החקירות מהו ואיך הוא ואנה הוא כנ"ל והחכם הנשאל השיב לו כפי שאלתו לפרש לו המלות ולשלול כוונתו:

59אמר לו בצפיה ר"ל בהסתר בסתר הוא נמצא בשכל אף שאינו נראה בחוש:

60אמר לו שאלתני במלות כו' לנברא מפני שמהות ואיכות ואנה הם מט' מאמרים והם כלם מקרים כמ"ש לעיל בפ"ו והבורא ית' בודאי שלא ישיגוהו מקרים בעצם כבודו כנ"ל:

61אך המדות כו' הוא סיום תשובת החכם אליו לאמר שאותן מדות שאמר אלוה אחד ומלך גדול ושהוא שוכן בסתר ובשכל אין ראוי לומר עליו ג"כ בחיוב רק שאי אפשר להבינו זולת שאמרנו אלה הדברים עליו:

62או המשל ברעיונך או שבא ברעיונך להמשיל לשום דבר:

63השתדל לחקור על ענינו ר"ל כשיעלה במחשבתך להמשילו כו' תראה להוציא הדמיונות ממחשבתך ע"י שתשתדל לחקור על ענינו ר"ל עניני הש"י שאין לו שום דמות או צורה עד שיתברר לך שלא נדע ממנו רק מציאותו לא מהותו וכנ"ל:

64והדמיון בזה כו' מצאנו אמתת הנפש כו' שהרו הדבר ידוע ומבורר שיש בכל אדם נפש המתאוה לאכול ולשתות ולכל הנאותיו ולא יכולנו להשיג מה היא:

65וכן השכל שבו אנו משכילים ומבינים כל דבר ולא נבין מהותו וכתב בכוזרי שהרי אנחנו ג"כ אין משיגין מלכותא דארעא רק דבריו ושמו ופעמים רואין לבושו והיכלו שהם טפלים למלך אבל נפשו ושכלו מה שמנהיג בו את המדינה לא ראה אדם ולא השיג מהותו כן כביכול ראו אבותינו והנביאים לבושיו ית' שהם האש והענן כנ"ל עכ"ל וכן עתה עכ"פ אנו רואין העולמות וגדולתו בברואים שהם כולם לבושים של הבורא ית' שאין דבר שבעולם שאין בו כח מהא"ס יתברך שבו הוא חי וקיים עד עת קץ כמ"ש ואתה מחיה את כלם והדברים עתיקין כמו שהאריך בזה בספר שערי קדושה ע"ש:

66וכיון שהגענו עד הנה מדברינו אין צורך לבאר הענין הזה יותר כו' וכ"כ בספר הכוזרי כמה פעמים שהראיות והמופתים הרחוקים מתעים לאדם ומביא לידי אפיקורסות והאריך בזה בכל ספרו הישר ודעתו הוא בכל הספר שיהיה האדם תמים עם ה' אלהיו בלי חקירות ומופתים ע"ש. וכתב הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים פ"ב וז"ל מצוה שלא לתור אחר הרהורי הלב וז"ל עיקר הצווי כו' אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותם על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשב ונמשך אחר הרהורי הלב מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולים להשיג האמת על בוריו ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו כיצד פעמים יתורו אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשבו ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו. מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה. ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה. ופעמים בקבלה שהוא תורה שבעל פה שמא היא אמת שמא אינה ואינו יודע המדות שידון בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי אפיקורסות. על ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות. ולאו זה אע"פ שהוא גורם לאדם לטורדו מן העוה"ב אין בו מלקות מפני שהוא לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו עכ"ל רבינו משה בן מיימון ז"ל:

67וממה שצריך שתדע כו' אשר זכרנו ר"ל מהחושים הגשמיים והנפשיים שהם הזכרון כו' נתברר אצלך את אשר זכרנו שאין להשיג הש"י מצד עצם דמותו רק מצד סימני מעשיו בברואים כמו שמבאר והולך שכל חוש בין הגשמיי ובין הנפשיי יש לכל אחד כח מיוחד ולא ישנו את תפקידם כי כל אחד משיג מה שניתן לו בטבעו להשיג ומה שאין בטבעו להשיג ע"כ שם יעמוד ולא יוכל לעבור גבולו ותפקידו:

68והזמם ענין עצה או רצון:

69ומי שיטריח כו' לא יוכל למצאם ולהשיגם ואם הם נמצאים ר"ל אע"פ שהם נמצאים בודאי:

70וכן נאמר בחושים הנפשיים אשר זכרנו לעיל שהם הזכרון והמחשבה כו' שמדותם גם כן כמו החושים הגשמיים לכל אחד כח מיוחד כאשר זכרנו בהם כן בחושים הנפשיים יש לכל חוש גבול:

71ואם ישתדל להשיג כו' תהיה מציאותו נעדרת ממנו אחר המצאו אע"פ שהש"י נמצא בודאי אבל באשר שהוא רוצה לדמותו לשום דבר בעולם ולגזור אומר שיש לו צורה זאת או תמונה זו לא ידע מענין הבורא כלום ועובד למי שאינו בורא עולם והוא אפיקורוס לדברי הרמב"ם כי בודאי אין זה אלהים מה שהוא גזר ואמר עליו. והטעם כתבתי בס' הזכירות שלי כי כל מה שהאדם מעלה על לבו מהדמיונות או תמונות וצורות הם בלי ספק נלקחים ונתפסים בכח דמיונו מדבר הנברא גשמי שראה כדבר הזה והוא הכל גשמיות ואין ספק שהבורא יתברך מרוחק מכל זה מאחר שהוא ברא את הכל ואיך יהיה הבורא שוה להנברא מאתו יתברך שמו לעד:

72וראיתי לקרב לך הענין כו' עשתה צליל לפי הענין הוא לשון השמעת קול מל' צליל לחם שעורים או בצלצלי שמע:

73השיג בחוש ראותו ר"ל אותו האדם שמוכה מאבן הוא השיג כו':

74כי לאבן משליך השליכה ר"ל שע"כ האבן הזה שהכה אותו היה ע"י אדם אחד שזרק עליו האבן כי בודאי לא תוכל האבן לזוז ממקומה:

75כי מה שדרכו שיושג כו' נותן טעם למה לא השיג השכל מתחלה ועד סוף ואמר כי נמנע מהשכל להשיג הדבר שיושג בחושים כמו הצליל והמכה אלו לא ראה את האבן ולא שמע האוזן ואלו לא הרגיש ההכאה לא ידע השכל אם היה שום אבן משמיע קול או הברה או לא וכן ביוצא בזה ומעתה נדון ק"ו אם השכל לא יוכל להשיג את שדרכו להשיג בחושים הגשמיים כ"ש שנמנע להשיג בחושים הגשמיים את שדרכו להשיג בשכל בלבד:

76כי זה מפסיד את שכלנו כו' נפקד שכלנו כמו יפקוד לשון עתיד כלומר יחסר:

77ולא נשיג בהם שום דבר מן הידוע לנו וכו' כמו שנמצא בספרים שרוב פילוסופים הקדמונים יצאו מדעתם וכן ראינו בדורנו אותן הכתות שהלכו אחר דעתם וחקירותם או שיצאו מדעתם או שיצאו לתרבות רעה ר"ל. ואפשר זהו מה שאמרו בן זומא הציץ ונפגע ואחר יצא לתרבות רעה. ועיין מ"ש לעיל דעת בעל ס' הכוזרי:

78וצריכים אנו להזהר בענין הזה ר"ל להזהר ולהשמר שלא נמשיל להש"י שום דמות או צורה ח"ו:

79ולזכרו בחקרנו כו' ר"ל ולהזכירו בתוך מחקרנו שאנו חוקרין בשער הזה על ענין מציאות הבורא ית' מחוייבים אנו ג"כ להזהיר שלא לדמותו ולתת לו צורה גשמית ח"ו וכ"כ המורה פל"ה מח"א וז"ל כמו שצריך שיתפשט בהמון ויחנכו הנערים על שהשם יתעלה אחד ואין צריך שיעבוד זולתו כן צריך שימסר להם על דרך הקבלה שהשם אינו גוף ואין דמיון בינו ובין ברואיו כלל בשום דבר מן הדברים וסיים בסוף אע"פ שאינו יודע טעמן של דברים ולידע המופת ע"ז עד שיתיישב דעתו עליו כמו שאין אתה מחוייב להעמיד לו במופת שיש אלוה נמצא רק יקבל הכל בדרך קבלה ואח"כ כשיגדלו יפורש להם הענין ראשון ראשון לפי שכלם כו' ע"ש באורך:

80ענין הפשיטות כו' ר"ל שאינו יודע להפשיט המלות הגשמיות מהענין הרוחני והדק מחומריותם כמ"ש לעיל והמשכיל הנלבב ישתדל להפשיט קליפות המלות בגשמותם מעל הענין כו' ע"ש. או פי' שאינו יודע שהש"י פשוט בתכלית הפשיטות בלי שום תאר ומדה כו':

81החזיק בשמות כו' ר"ל הוא מחזיק ואוחז בפשוטן של השמות כפי גשמיות לא כפי מה שמליצים בו על המדבר אליהם ר"ל לא כפי מה שראוי להמליץ על הש"י המדבר אליהם:

82אך הם השמות והמלות הגשמיות:

83כמו השריקה לבהמה אף שאין זה לשון של בני אדם אך מאחר שהבהמה מבין השריקה ועל ידי השריקה היא שותה יותר מאם דבר אליה בלשון של בני אדם כך דברה תורה כלשון בני אדם ולא כלשון הראוי לדבר ברוחניים ועמש"ל דעת החסיד בשל"ה דף י"ג:

84וכאשר תעמוד על המעלה הזאת וכו' שתאמין באמת שהבורא יתברך רחוק מכל רחוק מצד עצם דמות כבודו והוא קרוב מכל קרוב מצד פעולותיו כנ"ל:

85יחד נפשך לבורא יתעלה ר"ל המסר והפקד נפשך לבורא יתברך לבד. ולא תשתתף דבר אחר עמו. ר"ל בלי שום פניה:

86והתרצה אליו בעשות רצונו ותראה שתהיה מרוצה לפניו ית' והוא שתעשה רצונו ולעבדו בלבב שלם בכל מצותיו אשר צונו:

87ואז תהיה ממבקשי ה' וכתיב ומבקשי ה' יבינו כל:

88ואני עתיד לבאר כו' ר"ל כיצד היא הבחינה בברואים וכשהבחינה היא תמיד לנגד עיני האדם בודאי יוכל לעלות לכל המדרגות הרמות ולאהבה אותו בכל לבבו ונפשו ומאודו ובזה יוכל לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כמו שיתבאר בס' הזה בעזה"י:

89אך מפסידות היחוד בלב שלם ר"ל באיזה דברים יוכל האדם לבוא לידי הפסד וקלקול באמונתו שאינו מיחד האלהים בלב שלם כראוי וכתב לקמן בשער יחוד המעשה כי אין ענין מעניני הטובה שלא יהיה לו פגע שיפסיד אותו ומי שעמד על אופני הפגעים המפסידים את המעשים יוכל לדעת להזהר מהם ומי שלא ידע כי אם טוב לבד לא ימלט שלא יבא לידי מכשול לרוב הפגעים המשיגים את המעשים כו' ע"ש. ומזה תבין ותדע שלכך כתב המחבר בסוף כל שער מה הן הדברים המפסידים אותו לידע אותם כדי שלא יתערב שום סיג וזיוף במעשיו אך יהיו כשמן זית כתית למאור וגו':

90מהם לשתף הבורא שמשתף ד"א אל הבורא:

91מהם בהנחת הרבוי האומרים שיש שנים אלהים כמו הפרסיים:

92ומהם ע"א וכו' האומרים אמת שהש"י הוא הסבה הראשונה רק שהשמש או הירח והמזלות הם אמצעים בינם ובין אלוה ועושים טלמסאות בדמות האמצעי שעובדין כ"כ המורה פל"ו מח"א:

93ומהם השיתוף הנעלם ר"ל בנעלם שאין בני אדם יודעים כוונתו הוא משתתף עם השי"ת ד"א דהיינו שעובד עבודת ה' עם כוונה מזויפת ובנגלה נראה כאלו עובד את ה' לבדו:

94והוא על כמה ענינים כי יש שעושין כן להרע לזולתו ולקנטר. וכתב לקמן שהם הכתות הרעות שבכל הכתות והם גרועים יותר מעובדי כוכבים מד' פנים ויש שעושין להנאתן ולטובתן בין בעוה"ז או בעוה"ב ע"ש בשער החמישי:

95ומהם הנטיה אל תאוות הגופות המגונות כי כשאדם נוטה אחריהם לא ינוח ולא ישבות יומם ולילה וכל מגמתו למלאות תאותו וכל מעשיו אינם לשם שמים כי יביט תמיד אם יגיע לו הנאה ממנו יעשה ואם לאו יניח הכל כמ"ש שם ובהרבה מקומות בזה הספר:

96היעלם האם נעלם:

97כי האומר זה הכרתו חלושה כו' ר"ל שהרבה דברים נאמרו בתורה בדרך כלל ובפרטן אתה מוצא כמה מינים מחולקים שצריך לחלקם ולפרטם והתורה לא פרטה אותם שסמכה על המבין ולאו כל אדם מבין מדרך הכלל:

98וקבולם מתחלק השינוי והחילוק הוא במקבלים כי יש ב"א שצריך להבינו ברב בהרבה דברים וראיות ומשלים ואינו מבין ברמז מעט ויש שמבין במעט אף בדרך כלל וברמז מעט ויש שהכרתם חזקה ויש שהכרתם חלושה ואינו מבין אפילו בהרבה דברים ובאריכות כמו שמבאר במשל השמש:

99אם לא יסתירום מאורה ר"ל אם לא יסתירו עיניהם מאור השמש מזיק להם השמש והאור:

100אלא להזכירם דבר שהתעלמו ממנו ר"ל בודאי הם אינם צריכין להעמיק ולהביא ראיות על יחוד הבורא יתברך כי לא נעלם מהם כל אלה מכח שכלם והבנתם ג"כ רק זאת צריך כל אדם ובפרט לומדי התורה שיהיה לפניהם ספר זכרון מיראה ומוסר ובפרט ספר הזה כדי שיוכיח וייסר את נפשו תמיד מתוך הספר פן ואולי יצא מגדר עבודת ה' ולא ידע ולכך צריך לחשוב ולפשפש במעשיו תמיד כי היצר סמוך ואינו מניח לאדם לעשות שום דבר טוב עד שלא יסיתנו מעליו כמו שהאריך המחבר בשער יחוד המעשה ובהקדמתו ע"ש וכן אמר המגיד להרב ב"י כמ"ש בהקדמתי ע"ש ובס' הזכירות שלי הארכתי קצת גם משאר ספרים קדמונים מגודל החיוב על כל אדם מישראל לעסוק תמיד בספרי היראה והמוסר ובפרט לת"ח כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ולזאת חברתי הספר הקטן ההוא להיות לזכרון לבני ישראל דבר יום ביומו:

101וילטוש לשון חדוד:

102הארוכה רפואה:

103ואמר החכם עיניו בראשו כלומר הוא הפך העור שאין לו עינים שמדמה הסכל לעור והחכם לפקח:

104והמשיל החכמה והמוסר בעץ החיים כו' מביא ראיה למה שכתב שהספר הזה ממה שיש בו מן החכמה והמוסר צד מועיל ככחלים וסמים המועילים לבעלי העינים החלושות ולזה הטעם המשילה התורה החכמה והמוסר לעץ החיים כלומר לסם חיים ולעשבים ומיני עצים וצמחים המרפאים ומועילים לחיי הגוף והנפש. והאלהים יורנו דרך ידיעתו כו' אמן: