מרפא לנפש, שער ראשון - שער ייחוד ה

1אך מה הן

2ההקדמות שצריך לידע תחלה:

3אשר מהן יתברר כי יש לעולם כו' הן שלש הקדמות אחת מהנה שבדבר הנמצא כל מה שראינו והשגנו בחושינו לא עשה את עצמו:

4והשנית כי ההתחלות יש תכלית סוף וקץ:

5למספרן ר"ל שאינן הולכין עד אין תכלית ומזה מוכח שע"כ יש להן ראשון שאין ראשון לפניו כמו שיתבאר:

6והשלישי כו' וכאשר תתקיימנה בראיות ברורות:

7הג' הקדמות האלה תהיה התולדה מהם כו' וכל שלש הקדמות האלה צריכות לברר מהן מציאות הבורא ית' כמו שתראה בפרק הששי והתשיעי ע"ש מה שפירשתי שם בעזה"י:

8והוא שנאמר כי כל נמצא כו' מצאתי בספר האמונות לרבינו סעדיה גאון ז"ל ברור הקדמה הזו בביאור יותר ע"כ ראוי להעתיקו פה וז"ל במ"א וכאשר התברר לי ברור גמור כי הדברים כולם מחודשים עיינתי אחר כך היתכן שיעשו את עצמם או לא יתכן שיעשה אותם כי אם זולתם ובטל אצלי שיהיו הם עושים את עצמם מפנים ואני זוכר מהם שלשה. הפנים הראשונים הם שכל גשם שנכוין אליו מן הנמצאות וחשבנו שהוא יעשה את עצמו אנחנו יודעים שאחר הויתו יהיה יותר חזק ואמיץ על עשות כמוהו ואם עשה את עצמו והוא חלש (ר"ל ומה אם עשה א"ע קודם הויתו שהיה אז חלש ק"ו שיעשה כמוהו לאחר הויתו כשהוא חזק) יעשה כמוהו והוא חזק וכאשר נלאה לעשות כמוהו והוא חזק כבר נלאה (ר"ל פשיטא שנלאה) לעשות כמוהו והוא חלש. והפנים השניים כי כאשר נעלה במחשבתנו שיעשה הדבר א"ע זה שקר משני חלקי הזמן. כי אם נשתדל להודות בעשותו עצמו קודם שהיה. יודעים אנחנו כי אז היה נעדר והנעדר לא יעשה דבר. ואם נאמר כי אחר שהיה עשה א"ע כיון שקדמה הויתו איננו צריך לעשות א"ע ואין בכאן חלק שלישי כי אם עתה אשר איננה סובלת מעשה כו' עד כאן לשונו וע"ש עוד באורך ומדבריו תבין דברי המחבר:

9אפס ואופס ר"ל נעדר ואין:

10ובירור ההקדמה השנית הוא על כו' שכל מה שיש לו תכלה ר"ל סוף וקץ:

11יש לו תחלה ע"כ יש לו ג"כ תחלה ר"ל התחלה:

12כי כבר נתברר דבר זה הוא ברור ומושכל:

13שכל מה שאין לו תחלה שאם יש דבר שאין לו תחלה והתחלה רק היה קדמון מעולם בלי התחלה אין לו תכלה בודאי אין לו ג"כ תכלית וקץ וסוף כי כמו שאין לצייר בו התחלה כך אין לצייר בו תכלה וסוף:

14מפני שאי אפשר להגיע בדבר שאין לו תחלה אם יש דבר שאין לו תחלה לא נוכל ג"כ להגיע לקצו וסופו:

15אל גבול שיעמוד האדם אצלו שיגיע האדם אל גבולו וסופו של דבר שלא היה לו תחלה זה אי אפשר כי כאשר היה לו הכח והממשלה שהיה מעולם בלי התחלה מי יוכל להכריח אותו להפסיקו ולכלותו בשום זמן שיהיה לו אחרית וסוף ותכלה כי ככחו אז מעולם כן כחו עד עולם ועד:

16ומה שנמצא לו אחרית והדבר שנמצא לו אחרית וסוף מזה נדע כי היה לו ראשון אין ראשון לפניו ותחלה שאין לה תחלה אע"פ שלא ראינו התחלתו אך מסופו ותכליתו נוכל לצייר שע"כ היה לו ג"כ התחלה בשום זמן וגם שהיה לו מתחיל וראשון שהוא התחיל הכל ובו יפסיקו כל התחלות אותן שיש להם הפסק ותכלה:

17כי אין התחלות מבלי תכלית לתחלתם כי בודאי יש שם הפסק וסוף בתחלתם ומגיעים עד תכלית בהתחלתם ואינם הולכים כן בלא הפסק בהתחלתם רק הש"י הוא התחיל אותם וממנו התחלתם כמו שמסיים בסוף הקדמה זו. וכיון שכל העולם הזה מגיע עד תכלית כו' ומוסב לכאן ג"כ כי בכל דור ודור נוכל לצייר שכן יש הפסק ותכלית מכל מה שהיה לפנינו שהרי אין איש מכל אישי העולם דבק בחבירו לא לפניו ולא לאחריו כמו שמבואר ונראה ויתבאר לפנינו:

18ועוד מן הידוע כו' הוא דרך שני וראיה אחרת לברר מזה שכל העוה"ז מגיע עד תכלית וא"כ ע"כ יש להם ראשית וכ"כ בסוף ספר הכוזרי שהוא דרך שני ע"ש:

19כי כל מה שיש לו חלק אם נוכל להפריש חלק מדבר על כרחך:

20יש לו כל יש בו הגדר של כל ר"ל דבר שלם ויש לו גבול סביב:

21כי אין הכל כי אם כלל חלקיו כי לא נמצא דבר שלם רק אם יצטרפו ויתדבקו כמה חלקים זה לזה עד שנשלם ונתחבר מהם דבר אחד גדול ושלם:

22ולא יתכן להיות חלק למה שאין לו תכלית ר"ל לא נוכל להפריש ולהבדיל קצת וחלק מן דבר שאין לצייר בו תכלית וסוף:

23כי גדר החלק שפירושו של לשון חלק אינו כי אם שיעור נפרד משיעור שנפרד ונחלק חלק וקצת מן הדבר השלם כי השיעור הקטן סופר את הגדול כי ע"י שיעורים קטנים המתחברים יחד נוכל לידע ולספר כמה חלקים יש בדבר הגדול אף שעתה המה יחדו בדבר הגדול השלם:

24ואם נעלה במחשבתנו דבר שאין לו תכלית בפועל ר"ל שיהיה הדבר שאין לו תכלית יצא אל הפועל כמו שמסיים וכשנחלק ממה שיצא אל גדר ההויה בעולם כו' אבל מדבר שלא יצא אל הפועל רק לצייר במחשבה דבר שאין לו תכלית מזה אין ליקח ראיה כי כח המדמה כוזב ויוכל לדמות ולחשוב בדמיונו דברים נמנעים ג"כ וז"ל הכוזרי כי בכח השכל למנות אלפים ואלפי אלפים כפולים עד אין תכלית וזה בכח אבל שיוציאהו אל גבול הפועל לא ע"ש:

25ונפריש ממנו קצתו מן דבר שאין לו תכלית:

26יהיה הנשאר פחות ממה שהיה קודם מבלי ספק שהרי הפרשנו וחסרנו ממנו קצת וחלק:

27ואם יהיה הנשאר מאין תכלית וא"ת שהנשאר אחר שהפרשת החלק ממנו עדיין הוא הנשאר מאין תכלית נמצא שיש דבר שאין לו תכלית קטן מעט מדבר אחר שהוא ג"כ מאין תכלית שהוא גדול מזה שהפרשנו ממנו החלק שהוא בלי ספק קטן ממנו מאחר שהפרשנו ממנו החלק:

28והוא מה שאי אפשר לצייר בשכל האנושי:

29ואם יהיה לשאר תכלית וא"ת שהנשאר יש לו תכלית מאחר שהפרשת ממנו חלק וקצת:

30אם נוסיף עליו החלק המופרש ממנו ואף אם נוסף עליו כו':

31והוא יש לו תכלית כי הנשאר יש לו תכלית כמו שאמרנו וגם החלק המופרש ממנו פשיטא שיש לו תכלית:

32יהיה הכל דבר שיש לו תכלית אם תחברם זה לזה יהיה ג"כ דבר שיש לו תכלית כיון ששניהם הם דבר שיש להם תכלית:

33וכבר היה בתחלת דברינו מאין תכלית כי כן העלינו על מחשבתנו דבר שאין לו תכלית בפועל כנ"ל:

34וא"כ יהיה מתכלית ומאין תכלית אם היינו יכולין להפריש חלק מדבר שאין לו תכלית. ע"כ היה צריך להיות משני ההפכים מתכלית ומאין תכלית וזהו דבר שאי אפשר להיות ואם כן ע"כ לא יתכן להפריש חלק מדבר שאין לו תכלית כי כל מה שיש לו חלק בלי ספק שיש לו תכלית כנ"ל:

35וכשנחלק ממה שיצא אל גדר ההויה בעולם מן האישים כל פרט ופרט מן הנבראים כל אחד לבדו נקרא איש כמו ראובן ושמעון וכן סוס וגמל ופרד ודג וכו' וכשנפריש חלק וקצת מן האישים מה שנבראו מעולם ועד עולם קצת חלק מהם. למשל מימי נח עד ימי משה ע"ה במחשבותינו. כי הם יצאו אל גדר ההויה והיו נמצאים בעולם זה אחר זה ובודאי נוכל להפריש אותן הדורות מכל שאר הדורות שהיו לפניהם ולאחריהם כי אין איש דבק באיש רק כל איש נמצא לבדו בפני עצמו וכמו שנוכל להפריש מגל אגוזים חלק א' מהכל מאה או עשרה כן נוכל להפריש מכל האישים שבעולם חלק וקצת ואם כן כיון שהחלק מגיע עד תכלית ע"כ כולם בכלל מגיעים עד תכלית וסוף כמו שנתבאר לעיל:

36והדין נותן ומוכרח שיהיה לעולם הזה ראשון אין ראשון לפניו וצריך בעבור זה משני ההוכחות אלו מוכרח ומבואר שיגיעו ההתחלות למקור התחלתם הוא הבורא יתברך כמו שמבאר ומפרש לפנינו בפ"ו בטוב טעם וכבר העתקתי בקונטרס דברי רס"ג ומספר הכוזרי בהקדמות אלו ונמנעתי מלהביאם כי כולם לדבר אחד נתכוונו ואין להאריך בענינים אלו ביותר כמ"ש הסמ"ג והביאו השל"ה דף מ' וז"ל ורב סעדיה כתב כו' הבאתיו לקמן סוף פ"ז וסיים ועוד האריך מאד בענין היחוד וא"צ כל כך להאריך כי כל ישראל תקועים באמונה חזקה כי יוצר הכל הוא אחד יחיד ומיוחד כמ"ש ה' אחד ונאמר אתה הראת לדעת וגו' ונאמר וידעת היום והשבות ונאמר אני אני הוא ואין אלהים עמדי עכ"ל הסמ"ג. והרמב"ם בעצמו כתב כן במ"נ פט"ז מח"א ובס"פ ע"ב ע"ש ואעתיקנה לפנינו אי"ה ומה שכתבתי בזה די למביני מדע:

37ובירור ההקדמה הג' שנאמר כי כל מחובר כו' והדברים ההם אשר חובר מהם הם קודמים לו הקדמה טבעית כי הנה כחומר ביד היוצר ברצותו לעשות כלי יצטרך לחמר ולמים והנה ע"כ החמר והמים קודמים לטבע להכלי הנעשית מהם כי הכלי צריך לחמר ולמים אבל הם אינם צריכין להכלי כמו שבארתי לעיל ענין קודם בטבע ע"ש:

38וכן צריך שיהיה מחברו כו' כי ובודאי היוצר קודם בזמן ובטבע להכלי שהוא עושה והוא מבואר כו':

39והקדמון הוא שאין לו עילה זהו ההיפוך שכל מחובר מחודש ע"כ שיש לו מחבר והוא עילתו וסבתו אבל הקדמון הוא שאיננו מחובר א"כ אין לו עילה וסבה כיון שהוא כן מעולם עד אין תחלה וסוף:

40ומה שאין לו תחלה אין לו תכלה לא יכלה ג"כ לעולם ולא יהיה לו שום סוף ותכלה לא בתחלתו ולא בסופו כמו שנתבאר:

41ומה שיש לו תחלה איננו קדמון כיון שיש לו תחלה ע"כ היה לו עילה אשר התחיל א"כ איננו קדמון:

42וכל מה שאיננו קדמון הוא מחודש ע"י אחר שהיה קודם לו והוא היה עילתו וסבתו:

43מפני שאין בין הקדמון והמחודש אמצעי כו' שלא נוכל לצייר דבר ממוצע בין שתי אלו שיהיה דבר שלא יהיה קדמון ולא מחודש רק לא ימלט מאחת משתי אלה או קדמון או מחודש. ומעתה נתבררו ונתבארו כל השלש הקדמות ונעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך להודיעך קשט אמרי אמת וגו' בפרק שאח"ז: