מרפא לנפש, שער ראשון - שער ייחוד ז

1אך הראיה שהבורא יתברך אחד הוא כו' כלומר הוא מה שנבאר אח"כ משבע פנים אלא שמקדים לומר מפני שיתברר כו' להצעה והתחלת דבר כמ"ש לעיל בפ"ד שכך ראוי לחקור על הבורא יתברך:

2האחד מצד בחינתנו לעילות הנמצאות כשנבחין ונתבונן לעילות ר"ל לסבות של כל דבר נמצא כי לכל הנמצאות יש סבה ועילה ולסבה ההיא סבה עד שמגיע לעילת כל העילות וסבת כל הסבות הוא הבורא יתברך ומזה נדע כי הבורא יתברך אחד:

3כי כאשר נתבונן ונסתכל בהן ר"ל בעילות:

4נמצא מספרן של העילות והסבות של כל דבר:

5פחות מעלוליהן ר"ל מהדברים היוצאין מהן כמשל האב שהוא סבה ועילה לבניו ותמצא שהאבות לעולם פחותים מהבנים וכן הוא בכל הדברים שהעילה פחותה מעלולים:

6וביאור זה כי אישי הנמצאים כו' אישים כל פרט ופרט וכל בריה בפני עצמה נקרא איש ומי יוכל לספור ולמנות כל הבריאות שבעולם כל אחד לבדו:

7וכאשר נתבונן במיניהם הכוללים כו' כי תחת כל מין יש כמה אישים פרטיים למשל שתאמר מין אילן יש בכללו תמר ותאנה וגפן ורמון. ועשב הארץ יש במינו כמה מיני עשבים. ומין האדם יש בכללו ראובן ושמעון כו' וכן כל המינים:

8והמינים יש תכלית למספרם שתוכל לספור מין האדם מין בהמה ומין דגים וכו':

9וכאשר נערוך המינים אל סוגיהם כו' כי הסוג כולל מינים רבים כי הוא כלל גבוה יותר למשל שתאמר סוג בעלי חיים יש בכללו מין האדם ומין בהמה ודגים ועופות וכן הצומח הוא סוג לכמה מיני צמחים לאילנות ולעשבים וכו' ואם כן יהיה מספר הסוגים פחות ממספר המינים:

10עד אשר יגיעו אל סוגי הסוגים ר"ל הכולל של כל הכללים וכל הפרטים הם תחת סוגי הסוגים כמו שמבאר:

11כי סוגי הסוגים הם עשרה כו' כדי להבין הדברים האלה צריך שתדע שכל הפילוסופים הסכימו שכל הנמצאים שבעולם יש בהן עצם ומקרה העצם הוא עצמות הדבר שלא ישתנה לעולם כל זמן שהדבר קיים ובו נדע מהות הדבר ועצמותו והמקרה הוא מה שיוכל לקרות ולהתהוות על העצם פעם כך ופעם כך והעצם הוא לעולם דבר אחד והמקרה חלקוהו לתשעה חלקים לא פחות ובהם נכללו כל המקרים והם סוגים עליונים יקראו אותם בשם עשרה מאמרות והעצם מאמר אחד והתשעה אחרים מקרים והם כמה כו' וכתב הגאון ר' יעקב בן הגאון ח"צ ז"ל שהם כנגד עשרה מאמרות וכנגד עשר ספירות ופי' אותם אחת לאחת ע"ש ואולי שמצאו כן בספרים מחכמים מקדמונינו וגנבו וגם כחשו ושמו בכליהם כמו שעשו בשאר החכמות ששלטו בהן וקראו בשמותם עלי אדמות כמ"ש בס' הכוזרי ע"ש:

12כמה הוא כשתתאר הדבר בשיעורו ר"ל כשתרצה לתת סימן בדבר ע"י שיעורו ותקרא אותו הארוך או הקצר הגבוה או הנמוך וזה כמות המתדבק. וכמות המתפרד. הוא שתאמר האחד או השנים או השלשה:

13ואיך הוא כשתתאר ותסמן הדבר בא' מתכונותיו הגופניים או הנפשיים שתאמר עליו הלבן או השחור הקופא או הנגר:

14ומצטרף הוא בתארך ותסמן הגוף הזה לגוף אחר ובתואר הזה נשמע שניהם כמו שתאמר זהו אב או אדון נדע מתואר זה שיש לו בודאי בן או עבד שאין אב בלא בן ולא אדון בלא עבד וכן להיפך כשתאמר זה עבד יש לו אדון אע"פ שלא זכרת אלא אחד מהן:

15ואנה הוא בתארך ותתן סימן לדבר במקומו שתאמר פלוני השוכן בבית פלוני או בעיר פלוני:

16מתי הוא כשתתאר ותסמן הגוף בזמן הידוע באמרך פלוני הנולד בזמן פלוני בשנה פלונית:

17ומצב הוא כשתתאר הגוף על ידי מצבו ותאמר עליו היושב או שוכב או נופל על פניו:

18וקנין כשתתאר הגוף בקנינו שקנה לגופו שתאמר עליו זהו שהוא מלובש במלבוש פלוני או בעל שער פלוני כל זמן שאינו נפרד ממנו מתארים אותו בו:

19ופועל ונפעל ובכל ספרי הגיון נמצא להיפך וקורין אותם מאמר שיתפעל ומאמר שיפעל מאמר שיתפעל או נפעל הוא בתארך העצם בא' משנוייו אשר בו או שיפשוט צורה וילבש צורה אחרת כמו העפר שנשתנה לעכבר או ע"י מקרי שנשתנה שיעורו שהיה קטן והגדיל או גדול והקטין או שהיה לבן והשחיר. ופועל והוא מאמר שיפעל בתארך עצם הפועל ע"י השנויים הבאים על הדבר המתפעל כי כל מתפעל יש לו פועל זולתו שגורם לו אותו השינוי למשל שתאמר מהעץ התפעל כסא אחד ממילא הגיע השינוי והתפעלות לעצם העץ. והאומן הגורם ההתפעלות ההוא הוא הפועל אותו וכן דבר שהיה בו בכח ויצא אל הפועל ונשתנה מכח אל הפועל ע"כ היה לו פועל מבחוץ מי שהוציא הכח הזה אל הפועל ע"כ. ויתר פרטיהם וחילוקיהם ופירושיהם עיין בספרי הגיון שהרבו לדבר בזה ומבהילים השומע בצחות לשונם במליצות הקודמים כמו שתראה במורה וברוח חן פ"י ובשאר ספריהם והעולה מכל דבריהם הוא זה כמו שכתבתי ודי בזה להבין דברי המחבר ודבריהם:

20וכאשר נחקור כו' ר"ל מה הוא השורש והסבה של עשרה סוגים האלה שהם כמו אישים ופרטים לנגד הסבה והעילה שלהם:

21נמצאם חמש שהם התנועה וד' יסודות. שבלא התנועה לא יוכל שום דבר להתהוות ולהשתנות כי כל דבר שבעולם נתמזג מד' יסודות ומחמת תנועות הגלגלים מתקרבים זה אל זה ונתהוו מהם כל הבריאות שבעולם בכח האין סוף ית' כמו שכתבו כל המחקרים וכמ"ש הרמב"ם בריש הל' יסודי התורה:

22החומר והצורה כבר בארתים לעיל ע"ש:

23והשני מצד סימני החכמה הנראים כו' כי נראה לעיין שיש בכל דבר שבעולם מקטן ועד גדול חכמה נפלאה:

24וזה יורנו יורה לנו שכולם בכלל מחשבת חושב אחד וכו':

25קפאיו ל' קפאו תהומות שהוא הארץ והדומם והמתכת והדומה לזה:

26והוא שאנו מוצאים אותו כו' ר"ל שאנו רואים שהשרשים והם היסודות הד' הם מחולקים ונפרדים זה מזה וזה כנגד זה כנ"ל וכידוע:

27מתדמה בתולדותיו ועם כל זה תולדותיהם היוצאים מהם דומים ושוים כמעט זה לזה ברוב טבעיהם ומדותם כמו שנראה האדם והבהמה שבשניהם נפש החיונית והאברים כפי צרכיהם ושאר מדות שהם כמעט שוים וכן הצומח ובעלי חיים שבשניהם כח הצמיחה וכן כולם וכ"כ במ"ה ע"ש ואפשר לפרש מתדמה בתולדותיו ר"ל אע"פ שהשרשים שהם היסודות אינם נוחים זה לזה ומחולקים זה כנגד זה כנ"ל אע"פ כן כשחברם הבורא זה לזה ועשה מהם תולדות העולם הם נוחים זה לזה ונתחברו הדק היטב בגוף אחד שצריך זה לזה ומזה נראה שאב אחד לכלם ואל אחד בראם וכ"כ בסוף הענין ומפני כו' שוה בתולדותיו ומחברותיו כו':

28ואילו היה לעולם יותר מבורא אחד היה חילוק ושנוי בחלקי העולם בתולדותיו כמו שיש חילוק בשרשיו למשל אילו היה מיסוד האש לבד נבראים ומיסוד המים לבד ברואים אחרים וכן כולם והיה חילוק מבואר בין בכלל ובין בפרט אפשר לומר שכל בורא איננו צריך ליסוד האחר ועשה את ברואיו מיסוד שלו:

29היתה צורת החכמה מתחלפת כו' ר"ל שכל בורא היה לו לבראות בריות אחרות שאינם דומים כלל לברואי האחד וכל אחד היה לו להראות חכמתו בפני עצמו כדי שהכל יכירו וידעו שהוא מבורא אחר אבל עתה ראינו שכולם דומים זה לזה ע"כ חכם אחד עשה את כולם כמו שמסיים:

30ועוד כי אנחנו מוצאים אותו כו' שכל נברא שבעולם צריך לדבר אחר להשלמתו ולתקנתו הצומח וכל היוצא מן האדמה צריך למים ובעל חיים צריך לשניהם והאדם צריך לכולם ובו נשלם הכל וכמו שהתבאר:

31כצורך קשקשי השריון כו' ואילו חסר מהשריון חוליא אחת יוכל החץ ליכנס דרך שם כן לא יוכל העולם להתקיים אם יחסר אחד מהברואים כמו שנראה באברי האדם כמו שכתבתי דברי הכוזרי במשל כלי הספינה לעיל ע"ש:

32וצורך הארצות והפלכים כו' פירוש מחוזות כי כל מדינה יש בו חכמות וסגולות אחרות מה שאין באחרת וצריכות זו לזו להבא מזו לזו:

33והחכמה נראית בקטני היצירות וגדוליהן כו' ומזה נדע שכולם צריכין לתקנת העולם אפילו הנמלה הקטנה דאל"כ איך יעשה חכם כמוהו דבר נפלא כזה לבטלה וללא צורך:

34וזה יורה כי כולם כו' מפני שהם מתדמים וצריכים כולם בכלל ופרט לסדר העולם והעמדתו כו' כנ"ל:

35והשלישי מפני החדוש הכולל את כל העולם ר"ל ממה שנתבאר שכלל העולם מחודש וע"כ יש לו מחדש מזה נדע שהמחדשו הוא ע"כ אחד שאם היה יותר מאחד היה צריך להביא ראיה על כל אחד מהם ואין לנו ראיה רק על אחד ומי שיאמר שיש יותר מאחד עליו להביא ראיה ולא ימצא שום ראיה כי כל הראיות שהם ע"ד השכל מעידים שהוא רק אחד:

36מהתחלף צורת המכתב במקצתו ר"ל אם תראה שהתחלף צורת הכתב כאילו שנים כתבוהו אזי תוכל לומר שאפשר ששנים כתבוהו מפני השנוי והחלוף בהכתב אבל כל זמן שלא תראה שום שינוי וחילוף מי מכריחך לומר ששנים כתבוהו אלא אדרבה תוכיח שבודאי סופר אחד כתב את הכל:

37ומפני שאיננו כו' ר"ל אם היה הבורא דבר שנוכל לראות ולהשיגו בחושינו ממילא לא היינו צריכין אל ראיות השכל אך מאחר שאין הבורא ית' דבר נראה בעצם ובמקרה כמו שיתבאר לקמן בפרק י"ד במופת וא"כ אין להשיגו רק בדרך ראיות השכל וכל הראיות מעידות רק על בורא אחד א"כ ע"כ הבורא ית' אחד יחיד ומיוחד כמ"ש היש אלוה מבלעדי וגו':

38והרביעי שנאמר למי כו' ור"ל שנוכל לומר למי שחושב שהבורא יותר מאחד:

39לא ימלט ע"כ לא ימלט שלא יהיה אחד משני אלו או שהם עצם אחד כלומר דבר אחד שאינו מפורד כאלו תאמר חחיכה אחת וענין אחד נצטרך עכ"פ שיהיה ביניהם הפרש ע"כ יש ביניהם הפרש והבדל המבדיל ביניהם:

40מפני מחלקותם והשתנותם כיון שהם חלוקים ומשונים זה מזה שהרי תאמר שהם שנים או יותר ובמה יודע אפוא שהם הרבה ולא אחד אם לא שהם חלוקים ונפרדים זה מזה ולא קרב זה אל זה וע"כ יש הפרש ביניהם:

41וכל נפרש מוגבל כי דבר שיש לו הפרש והבדל מחבירו ע"כ יש לו גבול סביב לאמר עד פה תבא ולא תוסיף וזהו גבול:

42וכל גבול יש לו תכלית וסוף בכלות הדבר ותוכל להגבילו בגדר סביב כי הדבר שהוא מאין תכלית איו ספק שלא נוכל לצייר לו גבול וקצה שהרי אין לו סוף וגבול וקצה:

43וכל אשר יש לו תכלית מחובר משני דברים האחד הוא עצמותו והשנית הכח ההוא שיש בו מה שאין בגבולו שהרי ע"כ יש בו דבר מה שאין בגבולו לידע בזה שיש הפרש בינו לבין גבולו ותכליתו כמ"ש המורה בפ"א ח"ב עיין במ"ה לשונו. וז"ל הרמב"ם בריש הלכות יסודי התורה אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יותר על שנים אלא אחד כו' אלו היו אלהות הרבה היו גופין וגויות מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות ואלו היה היוצר גוף וגויה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד אין כחו כח גוף והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד עד כאן לשונו:

44והחמישי והראיה החמישית שהבורא יתברך אחד אמת הוא:

45מצד ענין הרבוי והאחדות כשנתבונן מהיכן נובע הריבוי ומה הוא ענין האחדות:

46גדר עיין לעיל בריש השער הזה פירושו וענין קודם בטבע פירשתי לעיל בהקדמה ע"ש ור"ל אם נראה דבר מתאחד ואנו קורין אותו אחד ע"כ יש דבר בעולם שהאחדות בו אמתי וממנו נאצל השם הזה לדבר הזה ג"כ לקרותו בשם אחד כמו שנאמר על דבר שהוא חם עתה ע"כ שיש דבר חם בעצמו שממנו קבל החמימות וקורין אותו ג"כ חם כמו שביאר כל זה לקמן בפ"ט ע"ש:

47ובדידות שאין עמו חבור שלא נוכל לחבר שום דבר אל זה האחדות:

48ולא דמיון שאין שום דבר דומה לו:

49ולא מספר ולא נכנס תחת סוג המספר שהרי היא יחידית גמורה שאין אחריה כלום ואם נאמר עליו אחד נעמוד אצלו כי אין עוד מלבדו כי אם יש דברים רבים כאלה נוכל לספור אותם אבל האחד האמת אין לו מספר. וענין הרבוי הוא להיפך כל זה א"כ ע"כ יש אחדות אמתי שהוא קודם הרב כמו שהאחד קודם לשנים במנין והוא הבורא יתברך כמו שנתבאר:

50לפני לא נוצר אל וגו' פירש רד"ק ז"ל ר"ל לפני שיצרתי היצירות לא יצר אל זולתי שום יצירה ואמר זה על האלילים ואחרי שיצרתי ג"כ לא יצר אל זולתי שום יצירה:

51והששי מצד המקרים כו' נוכל ג"כ להביא ראיה על היחוד שהרי דבר המתרבה הוא מקרי ואיננו בעצם רב כי לפעמים הוא רב ולפעמים איננו רב או עוד הרבה יותר א"כ הרב הוא מקרה נכנס ושורה על העצם כי העצם יש לו קיום והעמדה בלא המקרה אבל המקרה צריך לחול על דבר עצמי:

52והוא הכמות ר"ל והמתרבה הוא ממאמר הכמות מהתשעה מאמרים והם כלם מקרים כמ"ש לעיל ע"ש:

53והוא ית' הבורא העצם והמקרה וע"כ לא תשיגנו שום מדה ממדות נבראיו שיהיה הוא ח"ו ג"כ רב וא"כ הוא מעצם ומקרה וזה איננו שהרי נתברר כי הבורא התעלה מכל דמיון כו':

54מן השכל כי איך יעלה על דעת שיהיה הבורא שוה לנבראיו שיהיה לו מדה ממדותם כמו שביאר לקמן באורך בפ' ח' ט' ע"ש:

55ומן הכתוב ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכתיב אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך. וכן כמה פסוקים כדלקמן:

56והשביעי כי הבורא אם הוא יותר מאחד אם נוכל לומר שהבורא יותר מאחד יש לשאול. האם יוכל כל אחד לבדו לברוא העולם או אם צריך כל א' לעזר של חבירו אם כל אחד מהם יכול לברוא את העולם א"כ לא היה צריך לעזר חבירו והבורא השני נוסף שלא ברא כלום וישב בטל וא"כ אין צריכין לעבדו כי אם את זה שברא אותנו ואת כל העולם לכבודו:

57וכל אשר יש לו גבול מחובר כמו שנתבאר לעיל בראיה רביעית ע"ש ובפ"ח:

58ואילו היה אפשר להיות כו' היה כו' מחלוקת בבריאת הברואים רצה לומר שהיה ביניהם מחלוקת שזה יאמר בכה וזה בכה ולא היתה נגמרת מהן יצירת הברואים כו' וז"ל השל"ה ד"מ שהעתיק לשון הסמ"ג ז"ל ורב סעדיה כ' להשיב להכופרים שאומרים שהם שנים אם לא יוכל האחד לעשות מעשה אלא בעזר חבירו הרי שניהם חלשים ואם הא' מהם יכול להכריח את חבירו הרי שניהם מוכרחים ואם שניהם רשאים לעשות כל א' מה שירצה ובקש א' להחיות האדם והא' בקש להמיתו ראוי שיהיה האיש ההוא מת חי חי מת לאלתר כהרף עין ואם יוכל א' להסתיר דבר מחבירו הרי שנים אינם חכמים ואם לא יוכל להסתיר הרי שנים נלאים כו' וסיים ועוד האריך מאד בענין היחוד וא"צ כ"כ להאריך כי כל ישראל תקועים באמונה חזקה כי יוצר הכל הוא אחד מיוחד כמ"ש ה' אחד כו' וכמ"ש לעיל דף כ"ז ע"ש עכ"ל הסמ"ג:

59ולא יחליף הנהגתו זולתו זולתו לא יוכל להחליף ולשנות הנהגתו ומעשיו: