מרפא לנפש, שער ראשון - שער ייחוד ט

1אך הראיה שהבורא יתברך כו' אלא בהשתתף חלקיו כאשר ישתתפו ויתחברו כמה חלקים יחדו אזי הוא נגמר:

2והוא התאחד קצתם עם קצתם שכאשר יתיחדו ויתחברו קצתם זה לזה נעשה אחד:

3ועיקר השיתוף האחדות לא יצויר שום שיתוף שלא היה קודם לכן כל חלק לבדו ביחידות:

4וכיון שהיה סימן החבור כו' כמו שנתבאר לעיל בפרק ו' ע"ש בכלליו שכל העולם בכלל הוא כבית אחד הצריך לכל מה שבתוכו וכאיש אחד הצריך לכל אבריו ואם יחכר דבר אחד לא יוגמר מעשיו כמו שיתבאר לעיל שם:

5מן הדין שתהיה עלת כל מתרבה שתהיה הסיבה והעילה ר"ל מי שעשה וברא כל הברואים שהם מתרבים הוא היה ראש וראשון של כל התחלות ע"כ העילה ההוא אינו מתרבה כמותם מפני הקדמת ענין האחדות לכל מתרבה:

6וכיון שהיו העילות מגיעות בתחלתן שלא תאמר שמא העילות אין להם תחלה שזה עילה לזה וזה לזה עד אין סוף לזה אמר שדבר זה כבר מבורר בראיה ברורה פרק ה' בהקדמה השנית שהעילות מגיעות בתחלתן ושם תעמוד והוא ראש לכל העילות וראשון שאין ראשון לפניו ונמנע ג"כ שיפעל הפועל בעצמו שיהיה דבר בעולם שעשה את עצמו כמו שנתבאר ונתברר שם בהקדמה ראשונה א"כ על כרחך היה להם בורא ויוצר והיאך יעלה על הדעת שתהיה עילת ר"ל סיבת של האחדות והרב שהוא הבורא יתברך שהוא עילה וסיבה להנבראים והם כלם אחדות ורב כיון שכולם מחוברים והיאך ג"כ יהיה הבורא כמותן ג"כ רב ואחדות ויהיה הבורא שוה לנבראיו בודאי נמנע במושכל וכיון שאין עילות ההויות רב בלבד שלא יתכן שיהיה המתחיל רב שהרי האחדות קודם להרב כקדימת האחד לשאר המנין ולא יתכן ג"כ שיהיה משניהם מרב ואחדות דא"כ הוא מחובר כמו כל מחובר הוא רב ואח"כ נתאחד וכל מחובר מחודש ואין זה הבורא הראשון וא"כ מאחר שלא יתכן להיות אחת משתי אלו ע"כ עילת כל העילות וסיבה של כל הסיבות שהוא הבורא יתברך הוא אחד אמת אשר אין כמותו. וממוצא הדברים האלה תבין ותשכיל ג"כ שכל השלש הקדמות שזכר הרב בפ"ה צריכין זה לזה וכבר הקדמנו בפ"ז בראיה הראשונה ע"ש:

7ומן הידוע עוד הוא דרך שניה וראיה אחרת על שהבורא יתברך אחד אמת כנ"ל:

8אין לו העתק ממנו כ"א בהפסדו ר"ל שלא יעתק החום מהאש רק אם יופסד ויתבטל האש לגמרי אזי אין אש ואין חום מפני שהוא בעצם חם אבל המים החמים אף שיעתק החמימות מהם בשביל זאת המים קיימים והוא מפני שהחמימות שבמים הוא בו במקרה:

9ועל ההקשה זאת כו' ר"ל ועל דרך זה והיקש זו נוכל להטעים ולברר דברינו בענין האחדות:

10כי כיון שהיתה בכל אחד כו' ר"ל השם הזה של אחדות היתה בכל אחד מהברואים ואנחנו נדע באמת שהאחדות הנאמר עליהם הוא במקרה שהרי כאשר יתפרדו חלקיו שמחובר מהם אזי לא יקרא עוד בשם הזה של אחדות ומהיכן בא להם שם הזה אם לא שע"כ נמצא האחדות בדבר אחד דהיינו בה' ית' שהוא עילת כל הברואים בעצם קיים אמתי וממנו קבלו כל הברואים שם הזה של אחדות במקרה כמו שמסיים:

11ואם יאמר אף אם יאמר על סוג או על מין או על אישים כו' והעצמים והמקרים הם העצם והמקרה שהם העשרה סוגים ומאמרות שפירשתי לעיל:

12והגרמים העליונים הם הגלגלים וצבא השמים:

13והגופים הרוחניים הם המלאכים. וכן כל הדברים שהאדם יוכל לצייר שנוכל למנות ולספר:

14וכל אשר יש לו תכלה וגבול אם יאמר האומר על אחד מכל אלו שזכר הוא אחד ואף שמיחסים אליו ענין הא' הוא הכל ע"ד העברה בעלמא ואינו אמתי בעצם והוא רב בעצמו מפני שמקבל הרבוי והשנוי כו':

15ושאר המקרים המיוחדים שיש לכל אחד לבדו מה שאין בחבירו:

16והכוללים שיש לכלם המקרה הזה והורה האות והמופת כי הבורא אחד כמו שנתבאר משבעה ראיות ברורות אמתיות בפ"ז ע"ש: