מרפא לנפש, שער רביעי - שער הביטחון, הקדמה

1אמר המחבר מפני כו' והוא הבטחון עליו יתברך בכל דבריו בכל עניניו:

2בעבור מה שיש בו ר"ל בבטחון בה' יתברך יש תועליות גדולות הן בענין התורה רצה לומר אם רוצה האדם להתנהג ולילך בדרך התורה ולהתנהג בחסידות יהיה נקל לו מחמת בטחונו יתברך וכן מי שרודף אחר העולם ורוצה ליהנות מעוה"ז גם כן יהיה נקל לו להשיגו מחמת בטחונו הטוב כמו שמפרש:

3כי שתים רעות וגו' פירש רש"י אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי עבודת כוכבים שהיא כבורות של מים מכונסים ונשברים ונסדקים ומימיהם נבלעים בסדקיהן הרי ב' רעות עכ"ל וסוף הענין תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' וזה ראיה שה' מסיר השגחתו ממנו ומניח אותו ביד כו':

4וימירו את כבודם וגו' ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו':

5ולא פנה אל רהבים לפי ענין לשון המחבר בזה הספר משמע שפירושו לפי פשוטו שכל עניני קניני העוה"ז ותאותיו נקראים רהבים שכ"כ בשער הפרישות פ"ב ורהבי סחורות המפסידות לטרוד לבותם בתולדות רהביו. ובשער א"ה פ"ז וחדלו מכסוף לעולם ולרהביו וכ"נ שכך פירוש הפסוקים כמו ורהבם עמל ואון וכן לך התרפס ורהב רעך וזולתם והדרשה תדרש:

6ושם בשר זרועו ופירש רש"י כמו עוזרו ות"י רוחצניה:

7ואמר קהלת שבתי וגו' ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עשר:

8וישאר לזולתו וישאר הממון לזולתו וי"ג וישאר זולתו ר"ל וישאר הוא זולת הממון:

9אל תיגע להעשיר וגו' וכתב הר"מ אלשיך מדלא כתיב להתעשר לעצמו אבל להעשיר משמע לאחרים היורשים אותו ע"כ:

10יכין וצדיק ילבש יכין רשע וצדיק ילבש והנקיים יחלקו בכספו:

11ולא יסכים עמהם בבלתי ע"ה בדברים שהם בלתי עבודת ה' לא יסכים עמהם:

12ולא יפחידהו ענינם כלומר מחמת ענינם אם הם עשירים או קרובים לשררה לא יפחד מפניהם:

13ולא יירא ממחלקותם אף אם יחלקו וירחיקו אותו לא יירא או פירוש אף אם הם יחלקו עליו מחלוקות וקטטות לא יירא מהם מאחר שנכון לבו בטוח בה' ומה יעשה לו אדם:

14אבל יתפשט מבגדי טובותם כו' ר"ל הוא רואה ועושה כל הפעולות שלא יצטרך לבריות ושלא ילביש עצמו מטובות אחרים ויהיה מחוייב להטריח להודותם ולגמול אותם כמו שראוי ומחוייב לגמול לעושה טוב בטוב כנ"ל בשער הג' אבל הוא רוצה שהש"י ייטיב עמו ויודה לו לבדו:

15ואם יוכיח אותם כו' כיון שאינו נהנה מהם אינו מחניף אותם כמו שארז"ל כתובות דף ק"ה מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה ע"כ:

16ואם יכלימם כו' עיין מ"ש בסוף השער השלישי מתי יוכל להכלים בני אדם:

17ומהן כו' ומעוט דאגתו לעניני עולמו כי עיקר בלבול דעת האדם מלמוד התורה והעבודה הוא שדואג תמיד על המחיה ועל הכלכלה היאך יבא לו וע"י מה אבל מי שבוטח בה' ימעט דאגתו בזה וירב דאגתו בעבודתו ית' והוא במנוחת לבו כמו בעל האלכמיא"ה ועוד כו':

18תחלתם צריך לדברים מיוחדים דהיינו עפריות ומטעריו"ס וכלים הצריכים לו למלאכתו ואם אינם בידו לא יוכל לעשות שום דבר:

19(*עם התמדת עבודה שעוסק בהם תמיד ויגע בהם זמן ארוך יום ולילה ימות ע"י ריחם ועשנם):

20והשלישי אינו מאמין על סודו זולתו ר"ל אינו מאמין לגלות סוד מלאכתו לזולתו לאחרים מחמת יראתו כלומר אינו מאמין זולתו על סודו:

21והרביעי כו' אינו נמלט כו'. ר"ל לא ימלט מאחת משתי אלה או שיזמין הרבה לזמן מרובה או לא ובין כך ובין כך הוא דואג תמיד אבל הבוטח כו':

22והחמישי תחת יראה ופחד. כמו אל תירא ואל תחת ר"ל שהוא מפחד תמיד מחמת מלאכתו שלא יתגלה למושלים:

23והששי כו' אלא על דרך הכפרה או שיתכפרו עונותיו במדוים הבאים עליו:

24או ע"ד התמורה הן יסורין של אהבה כדי להטיבו באחריתו יותר כמו שיתבאר בחשבון כ"ז ע"ש:

25(*הריש דלות שלא יצטרך לאחרים).

26והעשירי אם יודע ענינו ר"ל אם נתגלה ענינו כו':

27ומנהיג כו' כשאינו יודע להעלים את סודו הוא ע"ד מה שאמרו חז"ל ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם כו' הרי לפניך אם אינו עומד במקום סכנה יוכל להנצל כי עדיין לא הגיע זמנו להפרע מעונו אבל אם מתראה לפני המשחית יאסוף עם החטאים כן הוא בעושה רמיה כ"ז שיוכל להעלים את סודו עדיין לא הגיע זמנו ואפשר שינצל עוד ויאריך ברמייתו כמו כל עושה עולה אבל כשאינו יודע להעלים את סודו אז ימצא בעל חוב מקום לגבות חובו כך שמעתי מפירש"י ועיין בס"ס שומר אמונים כדברים האלה. ואני פרשתי שמנהיג הכל כו' ר"ל השם יתברך שהוא מנהיג הכל משליט עליו שלא יוכל להעלים את סודו כדי שימיתוהו כי בא קצו וה' חפץ במיתתו אבל כל זמן שאין ה' חפץ במיתתו עדיין יוכל להעלים מן הבריות סודו וכן פי' הר"נ ועוד שמעתי שמנהיג הכל קאי על שליט המדינה שהוא ישלוט עליו כו' והבוחר יבחר:

28והבוטח בה' כאשר יתגלה בטחונו כו' ויתברכו בקרבתו ובראייתו כל מי שרואה הצדיק ויתקרב אצלו מתברך כמו שנודע מענין חיוב קבלת פני רבו ברגל ובשבת ועיין בספר חסד לאברהם במה שאמר וצדיק יסוד עולה ואמרו חז"ל כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וכיוצא בזה נמצא בגמרא הרבה:

29ואם איננו בעל ממון יראה כו' ר"ל יראה וישים אל לבו כי כו':

30מפזור הנפש בהתפזר הממון בראש כל נהר וכו' תתפזר מחשבות הנפש לדאוג תמיד על כל המקומות האלה והדאגות מוציאין את האדם מעוה"ז ומעוה"ב:

31ומהם כי הבוטח בה' כו' מבטוח בה' כי אין בטחונו על הממון שיש לו רק עיקר בטחונו על ה':

32צוה להשתמש בו ר"ל כמי שהוא מצווה ועושה בפקדון אחרים שישתמש בו כך וכך

33(*לזמן קצוב ר"ל כי הוא גלגל החוזר בעול'):

34לא יבעט בעבורו ע"ד וישמן ישורון ויבעט:

35למי שצווה לתת לו ממנו ר"ל למי שצוה הש"י לתת מהונו דהיינו לעני ולאביון כי רק הוא מודה ומשבח להש"י אשר עשאו אפוטרופוס על העניים כמ"ש אל תגזול דל כי דל הוא שהוא כפול רק הפי' די לך שהוא הדל ואתה העשיר ומה תעשה אם היה להפך א"כ למה תגזול את שלו שבידך ולכך אמרו ספ"ק דב"ב שהצדקה המעולה המצלת ממיתה משונה שאין הנותן והמקבל יודעין זה את זה ע"ש:

36ואיננו מבקש היזק זולתו שיהיה לחבירו היזק כי אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:

37אך תועלת הבטחון בעולם ר"ל לעוה"ז כנ"ל:

38מהן מנוחת הלב כו' ומהם מנוחת נפש מלכת בדרכים הרחוקים. ר"ל לבקש פרנסתו במקומות הרחוקים מאד מעירו שהוא בוודאי מחמת מיעוט בטחונו בה' ית' כמו שאמרו לפרוש הזה אבל בלא זה עולם כמנהגו נוהג:

39במסחר אם יתעכב אצלו סחורה שאינו יכול למכרה מהרה:

40או פרקמטיא שהתחיל במו"מ ואינו יוכל לגמור וכל זה אינו מצער ודואג עליו:

41בסבות הבטחון על הברואים וכמו שיתבאר בפ"ב ור"ל אם ימצאו אותן מדות שזכר שם אפילו באדם גם כן היה ראוי לבטוח בו כמו שיתבאר שם:

42וחיוב שבחו וגנותו בהם כי יש מהבטחון שישובח האדם אם בוטח בה' דהיינו בעניני גופו ומחיתו ויש מהבטחון שהוא גנאי לבטוח על ה' דהיינו אם יבטח בעשיית המצות כי בזה הבחירה בידי האדם או שיבטח שראוי הוא לגמול טוב בעוה"ז או בעולם הבא מחמת מעשיו כמו שיתבאר כל זה בפירוש חלק הזיי"ן והחי"ת ע"ש:

43והששי בביאור אופני חיוב גנות דעת כו' איך ראוי לגנות דעת החושבים שיאריכו תאותם בעולם ואחר כך יתחילו לפרוע טובות ה' ולעבוד עבודתו ושהם כת בעלי משכונות שתחלה רוצים ליקח משכון מהאל יתברך ואח"כ רוצים לשלמו בעבודתם כמו שיתבאר סופ"ה שמבאר פני טעותם משבע פנים ישרים ע"ש: (*והא בהא תליא מחמת שהם מצפים שיאריכו ימים בעולם לכך יש להם הרבה דאגות שיגיעו לחפצם בו אבל טח עיניהם מראות בשני אופנים):